גיל שנתיים+אחות חדשה - הריון ולידה

אני לא יודעת מה שרוני תגיד, גם אותי זה מעניין, אבל אני מחזיקה בדעה שלך (כמו בעוד הרבה נושאים שקשורים לחנוך

שולי-

[

סליחה מאמי . מצטערת, "התפספסת" לי...
אבל בלי קשר, את תמיד יכולה או לסמס לי "תזכורת"... (במיוחד כשעוברים כבר כ"כ הרבה ימים מאז כתיבת ההודעה...) אבל שוב מתנצלת...

קודם כל, לגבי גיל שנתיים - אני מסכימה, הוא באמת גיל מדהים. בשיא הרצינות. הוא גיל של גילוי העולם, של ההעזה והסקרנות, של למידה וחידושים, בקיצור - כיף גדול!
הסיבה שיצא לו שם של עבריין על גבול הערס, היא סיבה דומה מאד להיותו כזה גיל משגע: ההעזה והסקרנות, הלמידה והחידושים - בואי נקרא להם: "בדיקת גבולות"...
2 צדדים למטבע, מכירה?...
גיל שנתיים (לא נהיה קטנוניות... זה יכול להתחיל בשנה וחצי... ולהמשך עד 3) הוא בעצם נקודת הציון הראשונה של עצמאות, אוטונומיה ורצון עצמי. וזוהי נקודת ציון חשובה, שלא לומר - קריטית בהתפתחות האנושית.
כולם עוברים אותה, כולם חייבים לעבור אותה.
הדבר שמעצים לעיתים קרובות את "גיל שנתיים" הוא העובדה הביולוגית שבסביבות גיל שנתיים, המשפחה מתרחבת... ונולד/ת אח/ות לקנדידט שממש ברגעים מרגשים אלו "חוגג" את היותו בן שנתיים טיפוסי...

ולשאלתך:
ראשית - טוב שיניב התעקש איתו. קצת קשה לי עם המילה "נכנע" - אבל אני יודעת שגם לך קשה איתה.
הסיטואציה הייתה כזו שאורי התבקש לאסוף משחק ששיחק בו - וסירב.
לאחר התעקשות - הוא הסכים ו"ירד מהעץ" עליו טיפס קודם לכן עם התעקשותו.
בהחלט יש מקום לחזק (לחזק הרבה יותר מאשר לשבח) את ההתנהגות ("כל הכבוד שאספת") תוך הסבר למה היה כדאי לאסוף ("ככה הרבה יותר נעים לנו, כשהמשחק מסודר - תוכל לבוא מחר ולשחק בו שוב"), והפניית תשומת הלב לכך שלא סיים לאסוף ("תראה, אני חושבת שיש פה עוד כמה חלקים שמתחבאים בצד. בוא נכניס אותם גם לקופסה, אחרת מחר כשתבוא לשחק, הם יהיו חסרים לך").
מה שאני מתכוונת, הוא:
א) בהחלט להושיט לו יד מחזקת על כך ש"ירד מהעץ".
ב) לזרום איתו ולקחת את פעולת האיסוף והסידור שהוא עושה למקום מלמד וחיובי, ולא למקום של עונשים (מה זה "פסק זמן"?... ), בוודאי לא כאשר מדובר על איסוף משחק לאחר פעילות איתו.
זוהי בהחלט הזדמנות ללמד, ולא להכנס "ראש בראש".



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

היי מותק תודה על התגובה!

[

צריך להגדיר מהם ה"דברים שאסור".
דברים שאסור לעשות הם (לדוגמא):
לרוץ לכביש בזמן שמטיילים בפארק או כשסתם הולכים על המדרכה.
לנסוע באוטו בלי להיות קשורים בחגורת הבטיחות.
להכניס דברים לשקעי החשמל.
להוציא ראש מהחלון בזמן נסיעה באוטו.

דברים שאסור לעשות הם גם (למשל, אצלנו בבית):
לפתוח את הדלת למישהו זר (הגדרנו "מישהו זר" כמישהו שהוא לא חלק מהמשפחה הגרעינית שלנו, ושלא ידוע לנו על בואו. אם סבתא אמורה להגיע ואנו יודעים על כך, היא לא "מישהו זר". לעומת זאת, אם מישהו ידפוק בדלת - אסור לאורי לפתוח לבד, גם אם יתברר בסופו של דבר שזו הייתה סבתא שהחליטה לקפוץ לבקר).
לתת לחתולה לשתות (שרטה אותו לפני חצי שנה... )
להאכיל את הצב (כמעט הרג אותו מרוב אוכל... )

ההבדל בין קבוצת האיסורים הראשונה לשניה הוא ברור: הראשונה מהווה מעין "הסכם איסורים" אוניברסלי של הורים לפעוטות, וחשוב עד קריטי לשמור על כללים אלו למען בטחונם של הקטנים.
הקבוצה השניה היא מעין "איסורים פרטיים" שכל בית וכל הורה קובע לעצמו לגבי ה"מותר והאסור" בביתו שלו עם ילדיו שלו.
בדיוק מכאן מגיעה התשובה לשאלתך: דברים קריטיים לשמירת בטחון הילדים (למשל, חגורת בטיחות) הם לא נתונים לויכוח. צריך לעשות - וזהו. גם אם יש ויכוח או ניסיון לבחינת גבולות - צריך להיות מובהר חד משמעית שזה לא המקום ולא העניין. למה? ככה. כי ככה צריך. נקודה.
לגבי קבוצת האיסורים השניה, כאן כבר יש יותר מקום לקיים דיאלוג, ולתת לקטן להביע את השגותיו לגבי המצב הנקבע (המצב נקבע על ידכם - וזוהי נקודת המוצא. אתם ההורים, אתם קובעים את הכללים. אפשר לדבר איתכם, אפשר אפילו לנסות להתווכח בקבוצת האיסורים השניה, אבל המילה הסופית היא שלכם.).
למשל:
לפני כחודש אורי האכיל את הצב, ולא שמתי לב. אחרי כמה שעות ראיתי שהמסכן בקושי זז... ונראה רע באופן כללי. התייעצתי עם וטרינר שאמר שאורי כנראה נתן לו קצת יותר מידי...
מאז נאסר עליו להאכיל אותו - והוסבר לו שוב ושוב למה.
בדיונים חוזרים שיש לנו על האכלת הצב, אני אומרת לו שכרגע אסור לו להאכיל אותו, אבל כשיגדל קצת (אורי, לא הצב) נדבר על זה שוב, וייתכן שיורשה לו לשוב ולהאכיל אותו.

כמובן שחיזוקים ותשבוחות על התנהגות רצויה מבחינתכם - הם רק מבורכים ופועלים את פעולתם היעילה (אישית, אני מאמינה שחיזוקים הם חזקים יותר מעונשים בתהליך של למידה).



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שוב תודה לך על התשובה המפורטת!

זה מזכיר לי שלפני כמה זמן אמרתי לאלה שאם אנחנו לא מרשים
משהו מותר לה לנסות לשכנע.
אז יום אחד היא ביקשה מסטיק ולא הסכמתי לה לפני ארוחת הערב,
אחרי 10 דקות היא באה וביקשה שוב ואמרה לי-
אמא אני מנסה לשכנע אותך...

[

נורא נהניתי לקרוא את השירשור הזה