היי שרוני - הריון ולידה

היי לולי ,
מה שלומך קודם כל?... איך התופעות ההריוניות? מקווה שאת מרגישה טוב .
כמה קוצים בטוסיקון קטון של פעוטון בן 2 וחצי או פעוטה מן הסתם - זה דבר שכיח...
יש המון המון גירויים מסביב, יש המון דברים לראות, לנסות, למשש, להריח, לטעום... קשה... קשה לשבת במקום אחד כשכל זה מסביב וקורץ כל כך יפה...
אני מסכימה עם הדרך של המטפלות. לתת לה כרגע את האופציה לבחור - נראית לי כמו בחירה נכונה שלהן בהתמודדות עם קוצים בטוסיק של פעוטה פעלתנית, דעתנית ועקשנית בת 2 וחצי.
מן הסתם יקירתי, גם בשנה הבאה זה יהיה הלך הרוח.
בשנה הבאה היא לא הולכת לכיתה א'.
גם לא מתחילה תיכון.
אפילו לא מתחילה לחבוש את כסאות הנוח באוניברסיטה בדרך לתואר הראשון.
גם לא תהיה עדיין בגן חובה...
בשנה הבאה היא תהיה בגן שנקרא: "טרום טרום חובה".
יקירה, בגן טרום-טרום חובה אין מציבים לילדים "עובדות" - בוודאי שלא בעניין כמו "שעת ריכוז".

בעניין יכולת הריכוז שלה, אני מאמינה שדיה לצרה בשעתה, גם הזמן יעשה את שלו, ותהליכי התבגרות שיגדילו בהכרח את היכולת לשבת במקום אחד ולהתמקד במה שהיא עוסקת בו כרגע.
ובכל מקרה, זהו גיל של גדילה ורכישת מיומנויות חדשות, ולא זמן לטפל בדברים שמשתנים כל הזמן בטווח גילאים זה.
רק במידה ועדיין יש קושי כזה שמופיע גם לקראת גיל 6, גיל הכניסה לביה"ס - והקושי נראה ומאובחן בצורה ראשונית ע"י הגננת בגן החובה - יש מקום לפנות בניסיון לטפל בהגדלת טווח הקשב והריכוז.
עדיין לא.

באשר לשאלתך בקשר להרגלי נימוסי שולחן: כמדומני ששאלת שאלה דומה בעבר.
תשובתי אז הייתה (אם אני זוכרת נכון) שראוי וכדאי להתחיל להרגיל אותה לשבת בארוחות משפחתיות ביחד איתכם כשאתם אוכלים. הדרך הטובה ביותר ללמד ילד קטן נימוסי שולחן (ואלו כוללים: ישיבה ליד השולחן על כיסא בצמוד לדופן השולחן, צלחתו לפניו, שימוש בכפית ומזלג וכו') היא ע"י חיקוי.
כאשר להב רואה אותך, את בעלך ובכלל את המבוגרים סביבה יושבים ואוכלים בצורה ראויה - הרי זה מה שהיא תלמד.
אז נכון שכרגע היא אוכלת כשמעט מתקשה לשבת במקום אחד - אבל המשיכו לשבת ביחד, והעירי לה שאת/בעלך/שניכם יושבים ואוכלים מבלי לקום ולהסתובב בחדר כל הזמן, וכך ראוי לאכול.
בנוסף, הסבירי את מההיבט הבריאותי - למשל בקשר לקפיצות: מסוכן לקפוץ עם אוכל בפה. האוכל יכול להגיע למקום הלא נכון ("הקדמת קנה לושט") והיא עלולה להחנק. או שהיא עלולה לסבול מבחילה והקאה כתוצאה מקפיצות בזמן/בסמוך לאכילה.
אני מאמינה שהסברים הגיוניים ביחד עם דוגמא אישית יעשו בסופו של דבר את העבודה, ולהב תלמד לשבת ולאכול יותר בנחת...


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה יקירתי
אתחיל הפוך אני לא זוכרת שאי פעם שאלתי על נימוסי שולחן. לגבי ארוחות משפחתיות זה נדיר אצלנוובאמצע השבוע - ולא כי לא רוצים - בעלול מגיע 90 אחוז מהזמן כשלהב כבר במיטה ישנה  

תודה יקירתי
אתחיל הפוך אני לא זוכרת שאי פעם שאלתי על נימוסי שולחן. לגבי ארוחות משפחתיות זה נדיר אצלנוובאמצע השבוע - ולא כי לא רוצים - בעלול מגיע 90 אחוז מהזמן כשלהב כבר במיטה ישנה  

סיון, ,
שמחה לקרוא על ההריון הרגוע .
באשר לארוחות המשפחתיות: ממש לא מחייב שבעלך יהיה נוכח כל יום... מעטות המשפחות שבפועל זה באמת קורה..
רב ההורים (בעיקר האבות, אך גם אמהות) לא נמצאים בבית כל ערב באופן קבוע, ו/או צהריים. לרב הילדים יוצא לאכול את ארוחותיהם העיקריות (בין אם בצהריים/בערב) כשרק הורה אחד נוכח לידם (כמובן לא כולל סופ"שים וחגים, שאז הנטייה לאכול יחדיו דווקא גוברת. אבל אני מדברת דווקא על ימי החול, ה'פשוטים', ללא חג ומחול...)
ועדיין, זה נקרא: "ארוחה משפחתית" וחשיבותה רבה. בכך שאת לידה את מרגילה אותה לאכול בצוותא, ואת ה'כללים' הנכונים.
אז הבנתי שבסופ"שים היא "מתנהגת מדהים" אבל לא הבנתי למה זה מטריד אותך יותר?...
ו-לא, לא ראיתי שעדכנת לגבי המעון...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

האמת קשה לי להסביר את הכוונה שלי - אני אנסה: אני לא מבינה למה כשבעלי לא נמצא כשזאת רק אני אז היא בוחרת להתנהג ככה - כאילו להקשות עלי יותר (וכצפוי מזה שאני יותר בבית אני גם הגוף המחנך הדומיננטי יותר ובעלי הוא המפנק - למרות שהוא באמת משתדל בסופי שבוע לקחת עליו את ה"חינוך" ו"היד הקשה" - אבל טבעי שזה לא הכי הולך כי אחרי שבוע שלם שהוא לא מבלה איתה דקה הוא וותרן

היי לולי ,
קודם כל, אני רוצה להציע לך דרך קצת שונה להסתכל על הדבר הזה:
..."אני לא מבינה למה כשבעלי לא נמצא כשזאת רק אני אז היא בוחרת להתנהג ככה - כאילו להקשות עלי יותר (וכצפוי מזה שאני יותר בבית אני גם הגוף המחנך הדומיננטי יותר ובעלי הוא המפנק - למרות שהוא באמת משתדל בסופי שבוע לקחת עליו את ה"חינוך" ו"היד הקשה" - אבל טבעי שזה לא הכי הולך כי אחרי שבוע שלם שהוא לא מבלה איתה דקה הוא וותרן )"
את טוענת שלהב בוחרת להקשות עלייך יותר מעצם העובדה שאת היא הדומיננטית בחינוכה, בבילוי עמה ו"מכסת" השעות עמה.
אני טוענת 2 דברים:
1) להב לא בוחרת. ללהב מצב נתון (וכפי שכבר הזכרתי, זהו המצב הנתון ברב הבתים. ואין זה משנה כרגע מיהו ההורה הדומיננטי: האם או האב. יש בתים בהם האב יותר נעדר, ויש בתים בהם האם. בדר"כ ברב המקרים, ההורה שיותר נוכח הוא יותר דומיננטי.) והיא פועלת על פיו.
2) מטרתה של להב היא לא "להקשות עלייך יותר". מעצם העובדה שאת היא הדומיננטית יותר בחייה, את היא זו שמתמודדת עם יותר תחומים - ביניהם תחום האוכל וההתנהגות ליד השולחן. מאידך, לך שמורה גם הזכות ליהנות מדברים שנובעים מיותר קרבה אליה: התפתחויות חדשות, למידה חדשה של דברים, בילוי משותף רב יותר... וכנראה שקרבה רבה ביניכן.
הפינוק לא "מתעלה על החינוך". הביני, שמבחינת להב, יש לה "אבא של שישישבת" ונובע מכך שכל הבילוי המשותף (או רובו) מתנקז לימים אלו, ובאופן טבעי גם ה"פינוקים".
את נמצאת במשך השבוע - ובמשך השבוע משולבים זה בזה הן החינוך והן הפינוק. אני בטוחה לגמרי שבמשך השעות הרבות שאתן מבלות יחדיו במהלך השבוע (בסידורים, באוכל, במקלחת, בהליכה לגן השעשועים, בדרך לגן ובחזרה, בהשכבה וכו') המצב הוא לא "חד ערכי" - ז"א, אין רק "יד קשה" ו"חינוך נוקשה" - נכון?...
את היא ההורה הדומיננטי מבחינת להב כרגע, אז את היא זו שמייצגת מבחינתה הן את החינוך והן את הפינוק. את אבא היא רואה לרב בסופ"שים, אז המצב איתו הוא כמעט בלתי נמנע, אבל בדיוק בשביל זה, יש לה אותך...

לגבי שולחן האוכל, אין לי להוסיף על מה שכתבת

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il