הירדמות בלילה - הריון ולידה

היי מאיה,
קודם כל, לגבי הרגל: את מספרת שהיא בת שנתיים+, ורגילה להרדם לבדה לאחר טקס שינה מגיל 4 חודשים. זה יפה מאד!
בגיל 4 חודשים לרכוש הרגל של טקס שינה ולאחריו הירדמות עצמאית זה בהחלט ראוי לציון. מה גם, שהרגל זה החזיק מעמד עד גיל שנתיים...
הייתי חושבת על כמה כיוונים כעת: הכיוון הראשון הוא "גיל שנתיים" על כל משמעויותיו - החל ב"גיל המרד הראשון" (הראשון, כי השני יגיע כ - 10 שנים מאוחר יותר - גיל ההתבגרות כמובן) ועד לניסיונות להעמיד למבחן כללים והרגלים שנקבעו (כדוגמת טקס השינה).
הכיוון השני שאני יכולה לחשוב עליו הוא כיוון של חרדות ופחדים הקשורים להליכה לישון - שזה גם מאד מאפיין את הגיל.
הכיוון השלישי הוא של איזושהי הפרעה חיצונית לשנתה - אולי היא לא מרגישה כל כך טוב, ומתקשה להביע את עצמה, ולכן זקוקה לך יותר (הייתי בודקת אולי: אוזניים, צמיחת שיניים, חם לה/קר לה או כל הפרעה אחרת).

הייתי מתחילה לאט לבדוק את הדברים, אך בכל אופן - לא "נלחמת" בה בשום פנים ואופן.
היא כרגע מעבירה לך מסר שהיא זקוקה לך יותר - "מלחמה" איתה ועם ההזדקקות שלה לא תועיל במאומה, אלא רק תזיק.
עם כל אחד מן הכיוונים שרשמתי לעיל ניתן להתמודד ביעילות, וללא "מלחמות" ביניכן.
בדיוק כשם שרכשה במהירות בינקותה את ההרגל של טקס השינה ולאחריו ההירדמות לבד, כך היא תחזור להרגל זה כאשר יפתר הקושי הרגעי איתו אתם מתמודדים.
לא הייתי משאירה אותה בשום פנים להתמודד לבדה עם קושי רגעי זה אלא מנסה להבין מהיכן הוא נובע (הקושי) ומתמודדת ביחד איתה עד לפתרון וחזרה להירדמות שקטה וערבים נעימים יותר.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה רבה לך!!!