שלום לך!! - הריון ולידה

מאמא יקרה
קראתי בנשימה עצורה בקישור ששמת.
נדהמתי והתרגשתי מן העובדה שאביטל כחלק מתאומים רחמיים, עושה כזה קישור מדהים בינה לבין אחיה... ואני מסכימה שלו רק בשל העובדה הזו, ובשל "זיכרונה" (בכוונה במרכאות) לגבי חווית הרחם (הזוגית) - ייתכן שהסבר הוא באמת מחויב המציאות.
אני מניחה שההסבר שלך בא בעיתוי כזה, בשל הקרבה ליום המשפחה שהיה לאחרונה, וכחלק מההכנות בגן בו היא מבקרת, התבקשתם לעשות את ה"משימה המשפחתית", ואת - הרגשת צורך לתת גם ליונתן את האזכור שלו כחלק מהמשפחה.
קודם כל - זה בסדר גמור!!! אל תרגישי ולו לשניה שייתכן שעשית "נזק" כלשהו לאביטל בעצם האזכור של יונתן ורצונך לכלול אותו בדימוי משפחתכם.
הוא חלק מהרגשתך כמשפחה - וכך זה יהיה תמיד.
אביטל ויובל (והכדור שבבטן) הם ילדייך הגשמיים, הקיימים. ואילו יונתן הוא ילדך שחי בלבך. הוא שם, חי וקיים - פשוט במישור אחר של קיום ומציאות...
ואני בטוחה, יותר מבטוחה - שאביטל וגם יובל וגם הכדור שבבטן (בעתיד לבוא, במזל ובשמחה) יקבלו את העובדה הזו בטבעיות גמורה, ככל שאת תתייחסי אליה בטבעיות וכחלק בלתי נפרד מחייכם המשפחתיים.
אמנם, הוא לא יוזכר תמיד, על כל צעד ושעל, ולא "יחיה" באופן מוחשי את חיי היום יום שלכם (כי אז אנחנו כבר מתקרבים לאיזור מסוכן של אבל מתמשך, הכחשת אבל, אידיאליזציה של דמותו והפרעה לתפקוד סביר שלכם כמשפחה - שאפשרי בהחלט, למרות הטראומה שלך) - דבר שאגב, אני חושבת שקצת עולה עכשיו, בשל היריונך המתקדם והחששות הטבעיים שלך שגוברים עם התקדמות ההיריון.
אבל הוא בהחלט יהיה מעין "נוכח-נעדר" בחייכם, וזה יהיה מקובל וטבעי על כולכם.

אני חושבת שלילדים (גם קטנים מאד) יש דרכים לעזור לעצמם, דרכים שלפעמים מפתיעות גם אותנו, המבוגרים. חשוב להקשיב לאביטל ולאופן שבו היא מפרשת לעצמה את האירועים, כדי להתאים את תגובתכם (המבוגרים) לאמצעי ההגנה שהיא תפעיל. אמצעי הגנה אלו נועדו לעזור לה בהתמודדות עם רגשות אבל, כעס ומצוקה - באם יופיעו.
ילדים מתאבלים אחרת ממבוגרים, וכמו"כ, כל ילד מתאבל בדרך אחרת. עם הידיעה הברורה לגבי מה שקרה, היא חשה עצב - שבוודאי מוזן גם ע"י העצב שאת חשה, ושאת מתארת שמתבטא בבכי.
אני רואה חשיבות עליונה בכך שאת חושפת לפניה את רגשותייך, ולא מנסה להסתיר דבר, דבר שהיה יכול ליצור יותר בלבול, פחד ואף אשמה.
עם זאת, אני כן חושבת שה"דיבור" על כך (אני מתכוונת לדיבור קונקרטי - "היה לך אח בבטן והוא מת עוד לפני לידתכם") בהחלט רצוי לו שייעשה בדרך הדומה למה שכבר עשיתם - דרך יצירה, משל, סיפור, הצגה, המחזה וכד' - בשל גילה הצעיר של אביטל ואי רצונכם להעמיס עליה מידע שייתכן שיהיה לה קשה "לעכל".
מבחינה זו, אביטל מאתגרת אותך בשאלות שהיא שואלת, שהן דווקא שאלות קונקרטיות מאד: "האם יש שם צעצועים? האם יש שם אוכל? איך נמצא את האח הראשון בשמיים? איך הוא יכול לשמוע אותנו? איך אלוקים מטפל בו?..."
מעניין שילדה כה צעירה שואלת שאלות כה מדוייקות, וזה מראה עד כמה הנושא מעסיק אותה. התייחסי לשאלות אלו ברמה שאת בעצמך מרגישה איתה נוח מספיק כדי לדבר איתה בכנות, ממקום אמיתי וללא הסתרה.
חלק מהשאלות מעידות על כך שהיא עדיין לא השלימה את תהליך ההבנה הקוגניטיבי לגבי משמעות המוות (אי הפיכות, שהמתים לא חוזרים, שהם כבר לא זקוקים לצעצועים או לאוכל או ליכולת לשמוע...)
כאשר ההבנה הזו תגיע, כמובן שיהיה לה הרבה יותר קל לקבל את עובדת אי היותו.

אני לא מכירה ספרים לילדים המדברים על מות אח. יש, לעומת זאת, כמה ספרים העוסקים במות סב/סבתא. ספר טוב שגם הומלץ כאן לא מזמן, הוא ספרה של שוש כרמל: "סבא טס בחללית", שנותן לילדים מושג על מות סב אהוב ומה שקורה לילד המתמודד עם אבל על סבו.

אנסה לחפש ספרים נוספים לגיל זה, שיכולים להסביר יותר במדויק את ההסבר לו זקוקה אביטל.

חיזקי ואימצי, המשך היריון קל ובריא
שרון.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה רבה לך על התשובה המפורטת, אני באמת מרגישה הרבה יותרק שלמה עם מה שעשיתי. ואביטל ברור שהיא זקוקה לעוד הרבה הסברים, אבל בנתיים גם לקחתי פסק זמן, אמרתי לה אני אחפש ספר שמסביר את הדברים שהיא שואלת, ואני באמת מתכוונת לעשות זאת. זה ממש הרגיע אותה.
והימים עוברים שבוע מחליף את השבוע, מקווה שהכל יעבור בשגרה יש לי עוד 15 שבועות עד לניתוח קיסרי. התאריך לניתוח כנראה 23/05/11 - בדיווק שש שנים אחרי שנודע לי על האובדן בבדיקת US שגרתית ואז נכנסתי לאשפוז. אבל אני מקבלת את זה בצורה חיובית, כהשלמה וסגירת מעגל.

מאמא יקרה ,
מאחלת לך את כל הטוב, השלווה והרוגע שניתן לאחל, לפחות עד ל - 23/5... אז יסגר, בעזה"ש, המעגל שלך...

עשיתי קצת חיפוש בספרות מקצועית וגם פופולרית, במטרה למצוא ספרים מתאימים להמליץ לך, כדי לקבל מושג על צורת ההתייחסות וההסבר המתאימים ביותר, לך ולאביטל.

אז ככה,
ספרות יפהפיה שיש למבוגרים, השופכת אור נוסף על נושא המוות והפרידה מהחיים, גלגול נשמות ושאר ירקות, הם אלו:
1) המוות חשוב לחיים / אליזבט קובלר רוס. קובלר רוס היא פסיכיאטרית אמריקנית שה****ה את חייה למחקר על המוות ועל החיים שלאחריו. הספר הוא מרתק (אחד האהובים עלי באופן אישי) ונותן כמה וכמה נקודות אור בהתייחסות לפרידה אשר במוות.
2) ספר המתים והחיים הטיבטי / סוגיאל רינפוצ'ה. גלגול נשמות... צריך לומר יותר מזה?...
3) שורשים ושיעורים בזמן / בריאן וייס. המחבר הוא פסיכיאטר.
4) בלעדייך / תמר גרנות. ספר על השפעת אובדן על ילדים ונוער.

ולגילאים הרכים, בעיקר 2 ספרים טובים:
1) מולי החתול שהיה לי / מגי סמית.
2) החתולה מיצי מתה / דבורה עומר, בתוך "הנשיקה שהלכה לאיבוד".
(ופתאום אני שמה לב שאלו 2 ספרים על חתולים... )

וגם ניתן לקרוא בקישור זה:
http://www.meram.co.il/index.php/parents-info/articles/10-2009-09-15-19-05-582?el_mcal_month=12&el_mcal_year=2010

מקווה שסייעתי


(זיכרי: מושג המוות הוא מושג מורכב מאד. גם לגדולים ומבוגרים קשה לקלוט אותו לעתים. בשיחות חוזרות ובמתן הסברים שוב ושוב - המושג יופנם אצל אביטל עוד ועוד. אל תתייאשי מהשיחות ומהשאלות שלה. היא שואלת בכל פעם עד לרמה שהיא מסוגלת לקלוט ולהפנים. היא שואלת -את עונה-היא מפנימה. ואז היא חוזרת עם שאלות נוספות. זה המהלך התקין והבריא שלה. הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות, זה פשוט לתת לה להוביל - ולהיות שם בשביל לענות על השאלות שלה. את עושה עבודה טובה )



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

הי, תודה על ההשקעה, אני גם עשיתי חיפוש והזמנתי שני ספרים מצומר הספרים של פרופסור שרה סמילנסקי
תפיסת המוות בעיניי הילדים עוזרת הגננת והמשפחה לגילאים 3-6 וכרך שני לגילאים 6-11. את הספר - בלעדיך עוד לא מצאתי, אבל גם ראיתי המלצות.
לגבי האביטל, עכשיו היא כבר מחשבת את יונתן במלאי האחים שלה וכבר בשיא הרצינות הסבירה לגננת מחליפה שיש לה אח בשמיים ( גם זה היה דף של שיעורי בית נוסף על אילן היחוסין )אז היא כבר הסכימה לכתוב שם שלו וגם בעננן וגםלב לידו -שהוא בלב שלנו וגם שייכה לו מספר 1 ולעצמה מספר 2.
לפני כמה ימים היא הביאה צייור מגן, היא הסבירה שהיה לה עצוב והיא חשבה על יונתן והיא ציירה אותו בשמיים וגם את אלוקים ושמש מחייכת וליונתן ציירה לב. ממש מרגש, היא גם ציירה להם כנפיים וחיוכים. בקיצור ציור מאוד חיובי.
מקווה שככה נתקדם גם בהמשך.

אשמח להמשיך ולקבל עדכונים ממך.
להמשך התקדמות

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il