היי שרוני - הריון ולידה

סיון, קודם כל זה נורמלי, נראה לי שזה קשור לגיל שנתיים ולהריון שלך...
גם לנו הייתה בעיה כזו, החלטנו שאם אנחנו צריכים לצאת בשבע מהבית, הילדים מוכנים עם נעליים וסוודר בעשרה לשבע, לפעמים יוצא שאנחנו מחכים באוטו כמה דקות, אבל עדיף על לאחר...
אני יודעת שאת קמה מוקדם, אבל אולי תקומי יותר מוקדם בחצי שעה ואז תתחילי את ההתארגנות.
דבר שני שעשינו זה כיבינו טלויזיה ולקחנו את כל המשחקים והתחלנו עם תנאים, "אם תתלבש תראה דורה, אם תסתרק ותשתטוף פנים, תראה עוד תוכנית", ותמיד בדקנו שסוף התוכנית תהיה בשעת היציאה...
עם הגדול הצלחנו לעשות הסכם ש"אחרי דורה" נשים נעליים וסוודר.
עם הגדול היתה תקופה שלא רצה לצאת מהבית אז לפני היציאה כיבינו טלויזיה בעלי והקטן יצאו, ואני נישארתי איתו ואמרתי לו שהוא יכול להישאר אבל אין טלויזיה ואין משחקים...אחרי 3 דקות הוא הבין שזה משעמם ועדיף ללכת לגן

ממי אני קמה ב5:45 - מה אני אמורה להעיר גם את התרנגולים?????

יש מי שמעיר את התרנגולים, אל תדאגי...הילדים שלי קמים ב 5:00-5:30 ובעלי מתעורר איתם
השאלה מתי להב מתעוררת ומתי אתם צריכים לצאת מהבית. ולהעיר אותה לפני.

למה את חושבת שלהב לא יודעת על ההריון? אתם בטח מדברים על זה אחד עם השני בבית כשלהב באזור, עם קרובי משפחה, עם חברות בטלפון, באוטובוס כשלהב איתך...ילדים קולטים!

מקווה ששרון תוכל לעזור לך

אנחנו לא מדברים לידה - בשום מצב שהוא - אלא אם היא מבינה מה זה שקיפות סקירה והתאריכים שקבענו את הפגישות

ווי כמה מוכר!

גם נועה שלי היא סרבנית בקרים והיא כבר בת 4. כנראה ירשה את זה ממני (סרבנית בקרים מקצועית!) אני לא כועסת עליה - פשוט מארגנת לה בגדים ואומרת לה - אני והילה יורדות למטה, תבואי כתתלבשי - כמו טיל היא מתלבשת - קצת צועקת ובוכה אבל העיקר מתלבשת ואז אחרי כמה דקות כבר שוכחת שהיתה בעיה וזהו.
---
אמא מאושרת ומושלמת של קסם ופלא.

היי שבלולית וכולן
תגידו... רק אני שמתי לב שסיון כתבה: "(לאחר כל המקרה שהיה, והרצון שלנו לעזוב את הפאב הוחלט להצמיד לה מטפלת שתעזור לה להתאקלם ולהשתלב - וזה עובד )"
חחח... סיון, ממש בא לך פאב, הא?...
(פרויד היה קורא לזה: "פליטת קולמוס", והיה מציין ששום דבר הוא לא ממש מקרי... )


ולעניננו:
נשמעת לי כמו "בעיית גבולות" קלאסית. כרגע היא מתמקדת (הבעיה) בבקרים. אבל כבר היו מקרים של התעקשות וקושי מצידה בקבלת סמכות גם במקרים אחרים מלבד הבקרים, לא?...
לפני הכל, יש לזכור כי קושי לקום בבוקר מייצג לעיתים קרובות מצב של עייפות מצטברת, וגם לאחר הקימה ניתן לראות במקרה כזה שהילד/ה עייף/ה ובלתי מרוכז/ת. לכן, פתרון רדיקלי לבעיה זו הוא פשוט, להקדים את שעת ההשכבה. אמנם, אי אפשר להכריח ילד להרדם, אבל בהחלט אפשר לעמוד על כך שתהיה במיטתה.
לגבי הבקרים: רצוי מאד להעיר דקות אחדות לפני שצריך להתארגן, כדי שתוכל להתעורר בהדרגה. יש ילדים שמעברים בכלל, וגם מעברים בין שינה לעירנות - מתארכים אצלם, ויש לה**** כמה דקות של תשומת לב ליחד בבוקר, כדי להקל על המעבר.
רצוי דווקא לעשות כל מאמץ כדי לעזור לילדה להתחיל את היום בצורה הדרגתית ורגועה.
פתרון אפשרי נוסף: יש ילדים שמשתפים פעולה טוב יותר בתהליך הקימה אם מאתגרים אותם לקום תוך יצירת תחרות: למשל, קובעים זמן בסיסי בו עליה לקום, ואז מעודדים אותה "להתחרות עם עצמה": "נראה אם תצליחי היום להתארגן מהר יותר מאשר אתמול". ניתן גם לחשוב על פרס שיינתן לה אם תפחית באופן משמעותי מהזמן של ההתארגנות. על הפרס להיות פרס ממשי, ולא צפייה בתכנית טלויזיה נוספת!

כמובן שיש מצבים שהקימה בבוקר הופכת למאבק לא בגלל שהיא עייפה או מתקשה לעבור משינה לעירנות, אלא מפני שהילדה שנוכחת שההורה (את) לחוצה בבוקר כיוון שאת ממהרת לעבודה, בוחרת בזירה הזו למאבק כוחות. מתוך ידיעה שזו ה"בטן הרכה" של אמא (או אבא) הילדה בוחרת (במודע או שלא) להעביר את הקונפליקטים עם ההורים לזמן ולמקום הכי קשים.
במקרה כזה אין ברירה וחשוב להתארגן כך שהבקרים לא יהפכו לסיוט אחד גדול. כמובן שהמצב הכי טוב הוא כאשר שני ההורים מתגייסים למשימה, וזה מגדיל את סיכויי ההצלחה. חשוב להעביר מראש את המסר, בשיחה מוקדמת עם להב, ולא תוך כדי מו"מ לחוץ ועצבני בבוקר, כשהיא לחוצה ואת כועסת. משפט טוב הוא זה: "ממחר אין יותר מריחת זמן בבוקר. אמא/אבא לא יכולים לאחר לעבודה ולא ניתן לך להפוך את הבקרים לסיוט". העברת מסר כזה בצורה עקבית חשובה כדי שהיא תבין שאת עומדת מאחורי דברייך ומתכוונת ברצינות להבטחותייך (למשל, שהיא תלך לגן בפיג'מה, לא מסורקת, מבלי לצחצח שיניים וכו'. מנגד, אם היא הצליחה לעמוד בזמני ההתארגנות בבוקר - היא בהחלט תקבל פרס כלשהו.)

מקווה איתך לבקרים רגועים יותר...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

חחחחחחחחחחחחח וואי עוד לפני שאני ממשיכה בכלל לקרוא את התגובה שלך אני פשוט חייבת להגיב לעניין ה"פאב".
בעלי היה בעלים של פאב, ובדיוק ערכתי לו קורות חיים וזה כנראה נתקע לי במחשבה

ועכשיו אחרי שהצלחתי איכשהו להמשיך ולקרוא את התגובה שלך למרות התקפת הצחוק שלי

היי סיון ,
אם כך - אז בוודאי. אני חוזרת למה שכתבתי לך בתשובתי הקודמת: הבקרים הפכו ל"זירת מאבקים" ביניכן. חבל, אבל זה כך. ואני ממש חושבת שהעצה שנתנה לך המטפלת של להב היא טובה ונכונה. בנוסף, אמצי את המשפט שכתבתי לך, ואמרי אותו כל ערב ללהב לפני השינה - עקביות היא דבר חשוב מאין כמותו.
ברור שלא נעים להתחיל את היום ב"זירת מאבק" שפוגעת ב"בטן הרכה" שלך (ההתארגנות וההגעה בזמן לעבודה), תוך כדי מריבות, צעקות והתעצבנות עד כדי מועקה בחזה. זה לא לעניין וברור שלא יכול להמשך כך לאורך זמן.
אז פשוט - אל תסכימי לזה.
ברור שזה רק נשמע פשוט... ברור שקל לומר וקשה הרבה יותר לבצע...
אבל קראי את המשפט: "פשוט - אל תסכימי לזה". ותגיע בעצמך לטכניקות שישמשו אותך באי כניסה למאבקי הכוח האלו איתה.
אז יום אחד היא תלך לגן בפיג'מה. ויום אחר בלי לצחצח שיניים. ועוד יום - בלי להסתרק. היא בהחלט לא הילדה הראשונה ולא האחרונה שזה קורה לה, ולאף אחד מהילדים/ילדות שאני מכירה, שזה קרה להם (ללכת לגן בלי להסתרק/לצחצח שיניים/בפיג'מה) לא קרה דבר ממש נורא ואיום כתוצאה מאלו...
מלבד למידה שאם יש מאבקי כוח - בסופו של דבר, להם לא כל כך כדאי להפסיד בהם...
המשיכי במה שאת עושה איתה, סיון - מאבקי כוח לא נמשכים לעולמים, ואם לא תאפשרי לה את המשכיות המאבק, הוא פשוט יגווע מעצמו.
זה מצריך חוזק ועמדה ברורה, תקיפה ועקבית - אבל לבסוף זה ישתלם.



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה רבה