היי מותק,
שאלה חשובה בעניין מרתק בגיל הרך (וגם אצל גדולים יותר, וגם בכלל
).
אז ככה, אנו נוטים לומר שלקבוצת בני הגיל יש תפקידים מרכזיים בחיי הילד, ואלו רק כמה מהם:
מודל חיקוי - החברים משקפים נורמות בתחומים רגשיים והתנהגותיים שהילד מחקה. זהו מקור להשוואה, דומות ושונות.
ראי חברתי - החברים משקפים לילד כיצד הוא נתפס ע"י החברה. גם ההורים הם כמובן ראי חשוב, אך בעוד ההורים הם סובייקטיבים, החברים הם אובייקטיבים יותר וטווח התגובות שלהם רב משל ההורים.
השוואה חברתית - הילד משווה עצמו לחברים כדי לדעת "היכן הוא עומד". כך מתקבל מושג לגבי היכן הוא חזק, חלש, מצריך שינוי, מוערך/לא מוערך בעיני אחרים.
גיוון בהתנסויות - התנסויות חברתיות הן שונות מאד מהתנסויות בין ילד למבוגר. הן מספקות מוטיבים של תחרות, עזרה הדדית בגובה העיניים, הבנה רגשית שילדים מספקים אלו לאלו. גם גיוון בדרכי התמודדות מסופק מעצם הצפייה באחרים בני גילם (צפייה באופן פתרון בעיות של אחרים מלמדת דרכי התמודדות נוספות).
תמיכה - במצבי משבר/תסכול.
השתייכות - אחד הצרכים האנושיים הבסיסיים ביותר (הצורך "להיות שייך"). עם הגדילה, ההשתייכות למעגל הראשון של המשפחה כבר אינו מספיק. הילד חש צורך ברור להיות שייך למעגל חברתי נוסף למשפחה הבסיסית של הורים ואחים.
את מתארת אפשרות בה הבחירה שסמדר עשתה לגבי חברות מהגן, היא בחירה שאינה מקובלת עלייך/על הגננת. אפשרות זו, של בחירה "לא מוצלחת", יכולה לקרות כאשר: הילדים רבים לעתים קרובות, כשנראה שהילד/ה יוצר/ת יחסי תלות באחר (החבר), כשהילד אינו יכול לבטא דיעה או מרבה לחקות את החבר, כשהילד מנוצל ע"י האחר, כאשר יש (לדעתך/לדעת הגננת) שינוי התנהגותי בחברת החבר/ה (מפריעה בגן, תוקפנית, לא מרוכזת, מקללת...), כשהחברות פוגעת בדימוי העצמי של הילדה (בדיוק כפי שאת מתארת: התבטלות עצמית בפניה, מקנאה בה, וכו'), וגם כשהבחירה לא נראית כמתאימה מהיבטים חברתיים וכלכליים שונים.
אלו הסיבות לאי שביעות רצון ההורים מבחירת החברים של ילדם/ילדתם.
יש להביא בחשבון שבחירת חברים מתבססת על גורמים פנימיים עמוקים שלא תמיד אנו מודעים להם: לחברים השונים אלו מאלו באישיותם יש לעתים קרובות "צרכים משלימים": ילד תלותי זקוק לילד שתלטן, ילד שקט וביישן זקוק לילד אסרטיבי ש"יפלס לו דרך", ילד סגור זקוק לילד תקשורתי כדי להשתלב, וכו' - קיימות עוד דוגמאות.
חשוב לזכור שפער גדול בין אישיות ואופי הילדים לא בהכרח מעיד על בעיה!דבר נוסף: הורים נוטים "להאשים" חברים בהרבה דברים שליליים שמתרחשים אצל ילדיהם, החל מתוקפנות, עבור לחוצפה וכלה בהתבטלות עצמית.
לרוב - ההתנהגות ה'חריגה' (תוקפנות, דיבור במילים גסות או חוצפה, וכו') נובעת מהליכים חברתיים והתפתחותיים עמוקים, ולאו דווקא מהשפעת החבר.
אני מציעה להיזהר - ולהימנע עד כמה שניתן מלהתערב באופן בחירת החברים של הילדים. יש לעשות זאת רק לעיתים רחוקות, לאחר בדיקה מעמיקה, הכוללת גם שיחה עם הגננת או המורה - המכירה את הנפשות הפועלות.
גם אז, יש להפעיל שיקול דעת ולבחון האם הטובה שתצמח מ"הפרדת הכוחות" תעלה על הטובה שכרגע בהיות "חברות טובות שלה ואוהבות אותה והיא אותן".
זכרי שסמדר בכ"ז עשתה את בחירתה לגבי החברות הללו, וכפי שאת בעצמך כתבת, הן אוהבות אחת את השניה, וזהו דבר חשוב מאין כמותו בכל גיל - וגם בגיל הרך.
מעניין לשמוע יותר את הגננת ולהבין בדיוק מה פירוש המילים: "הן משתלטות על סמדר ולא נותנות לה לבוא לידי ביטוי בגן" - כולל דוגמאות קונקרטיות למקרים שקרו, בהם הגננת חשה שהבנות "משתלטות" על סמדר.
לדעתי, זה מצריך בהחלט חשיבה נוספת לגבי אופני הטיפול במקרים שכאלו - ייתכן ששווה אפילו לעבוד עם סמדר על "ביטוי עצמאי" בגן, מתוך הבנה שייתכן שהמקרים שקורים בין סמדר לתאומות הללו מעידים על צורך בחיזוק נוסף של סמדר בתחום הביטוי העצמאי שלה בגן, ולאו דווקא על בעיה נקודתית עם 2 הבנות הללו.
שיהיה בהצלחה ובחברות טובה
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il