היי,
כן, זה דווקא ממש נשמע לי כמו התנהגות נלמדת...
מעניין...
האם זה מפריע לך? האם את לא דוגלת בעונש של "העמדה בפינה"? האם את מענישה (כמובן - רק כשיש צורך, לדעתך) אותו בצורה אחרת?
מעבר להתנהגות הניצפית - ריצה, עמידה בפינה והמתנה לקריאתך - יש גם את התגובה הרגשית שהיא בכי, תגובת מצוקה כלשהי. וקישור שהוא עושה בין "כעס" למצוקה שלו המתבטאת בבכי, הוא קישור שאני אישית, הייתי מבררת קצת יותר לעומק, בגן.
מהן ההתנהגויות של הילדים שמביאות אותן לכעוס?
איך הן כועסות?
האם במקרים כאלו יש "ערך מוסף" לימודי לכעס שלהן, או שהן רק כועסות ולא מלמדות התנהגות מותרת?
ולפני הכל - מהי צורת הענישה שלהן? האם מקובל עלייך שעל התנהגות אסורה (לדעתן) הן יעמידו ילד בפינה במשך זמן (שיכול להיות רב...) "עד שיקראו לו לבוא"?
בהצלחה
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il