היי,
כן, זה יכול בהחלט להתאים לגילה - לפחדים בשלבים שונים של הילדות יש היבט התפתחותי. הם מופיעים עם התפתחות המצפון (לפי אחת הגישות - במקרה הזה מדובר על הפסיכודינמית), בשלב בו הילד/ה מבין/ה שהעולם מסוכן, כשמופיע הקונפליקט האדיפלי (שוב - לפי הפסיכודינמים), וכשהילד/ה יוצא/ת לעצמאות ומרגיש/ה לא מספיק בטוח להגן על עצמו/ה. כמו"כ, מופיעים פחדים כשהילד/ה נוכח שלא כל מה שמתרחש בעולם הוא יכול להבין...
אני מניחה שילדתך הפעוטה נמצאת כעת בשלב בו היא מתחילה לצאת לעצמאות (טיולים מחוץ לגן, רגישות לרעשים) ומתחילה להבין שלא את כל מה שקורה בעולם הגדול שנגלה אליה, היא מסוגלת להבין, ושלפחות חלק מהדברים יכולים להיות בהחלט מסוכנים...
הרצון שלה להיצמד למטפלת ולבקש שירימו אותה הוא רצון מובן בהחלט לאור כל זאת, ומבטא את הצורך שלה בהגנה.
הגישה של המטפלות בגן היא גישה נכונה - נותנות לה יד ומעבירות לה מסר של "שמירה" והגנה.
הדיאלוג שהן מנהלות איתה הוא דיאלוג של "כאן ועכשיו": דיאלוג מציאותי שמציע לה דרכי התמודדות.
מציעה לך לאמץ דיאלוג של "כאן ועכשיו" גם בהתמודדות בבית: למשל, הפחד מהרעש שעושה שואב האבק. ניתן להציע לה להתקרב לשואב האבק, להכיר אותו ואת חלקיו, להבין מהיכן יוצא הרעש.
כמו"כ, ניתן לעשות עם הילדה משהו שיסיח את דעתה: למשל, הרפייה שמבוססת על
נשימות עמוקות - הדרך להמחיש זאת בצורה טובה לפעוטות היא להציע להם לדמיין שיש בלון בבטן, שמנפחים אותו בנשימות עמוקות (למשל בספירה עד 5) עד שהבטן "נפוחה כמו בלון". אז שומרים את הבלון בבטן (למשל בספירה עד 3) ומוציאים את האויר מהבלון לאט לאט דרך הפה (שוב, בספירה עד 5). ניתן לחזור על התרגיל (ניפוח הבלון, החזקה, והוצאה של האויר) עד 5 פעמים.
הרפיית איבר אחרי איבר בגוף ("בואי נרפה את היד, את היד השניה, את הרגל, את הרגל השניה", וכו'). תרגלי איתה לפני כן את התחושה של "מכווץ" ואת התחושה של "רפוי".
הזמנת תמונה מרגיעה ("אנחנו שטים בספינה בים", או כל תמונה אחרת שהיא בוחרת).
עם אימוץ של אסטרטגיות התמודדות יעילות, אני מאמינה שהפחדים הללו יחלפו עם הזמן, ועם חלקם היא פשוט תלמד להתמודד.
בהצלחה וברגיעה
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il