עצבות ובכי שלא פוסקים - הריון ולידה

שלום לכולם.
קראתי הרבה בפורום ושמתי לב שבקושי בחורות שעברו הפלה יזומה משתפות במה שעברו.
אני לא נוטה לכתוב בפורומים אבל אני מרגישה שאין לי עם מי לדבר כל כך במה שעובר עליי ושרק נשים שהיו בהריון ועברו את הגרידה הנוראית הזאת אולי יוכלו לעזור לי או לעודד אותי קלות.
לפני 10 ימים גילתי שאני בהריון. לא הייתה לי סיבה לחשוד כי נטלתי פרוסטינור ולאחריו קיבלתי מחזור...ולא קיימתי יחסים מאז מכיוון שאני וחבר שלנו נפרדנו.
סיפרתי לאמא שלי והיא ישר התנערה.
אני בת 27, לא מבוססת כלכלית בכלל אבל ברגע שראיתי את התינוק באולטרסאונד רציתי להשאיר אותו וירדה לי דמעה.
הייתי בשבוע 13, דיברתי עם האבא והוא ומשפחתו לא הפסיקו ללחוץ אותי לקיר שאפיל.משפחתי הייתה נגדי, משפחתו והוא וחברותיי לא נראו שהבינו מה עובר עליי באמת.
היה לי שבוע להחליט ואחרי שמעכו את ליבי ורוחי בחרתי להפיל בגרידה.
אני שבוע אחרי התהליך ואני בוכה המווווןןןן.
רציתי לשמור ועשיתי מה שהסביבה בחרה ולא אני. היום אמא שלי נזכרה להגיד לי שהיא כן תתמוך.(לא סיפרתי להם שעשיתי הפלה...).
מעט מדיי מאוחר מדיי.
אני לא יודעת איך אוכל לחיות עם עצמי בידיעה שעשיתי משהו נגד רצוני ושיכולתי להיות עוד חצי שנה אמא נהדרת שאוהבת למרות מצבה הכלכלי הרעוע.
אפילו בכתיבת שורות אלו אני בוכה ולא רואה לזה סוף אופטימי במיוחד.
אשמח לעצות ועזרה מכן בנות יקרות שבטוח מבינות ללבי.