הי שרוני - הריון ולידה

ממש לא קל...עצוב...

יש לי שאלה...כשהוא מתחצף, איך אתם מגיבים?
את מנסה לדבר איתו? לשאול למה הוא כועס עליך?
את קונה לו מתנות ומנסה להתחבב עליו?

אני חושבת שאולי בכל זאת תמשיכי ללטף, לנשק ולחבק אותו...את לא אדם זר,הוא לא מחזר שמשחקים איתו משחקים, את אמא שלו ומותר לך לחבק וללטף ולנשק כי את אוהבת אותו וככה מראים אהבה...

אני מקווה שזה זמני ועם הזמן זה ישתנה, אני אפילו די בטוחה

פנינוש
גם לי נשבר הלב...
מבינה את הפגיעה שלך... בחיי. אני עוד זוכרת איך זה מרגיש, הפגיעה הזו - כשאת מגיעה הביתה מביה"ח עם עוד עולל, תוספת מתוקה וקטנה למשפחה, בטוחה שעכשיו תחיו בצורה מושלמת כ - one big happy family, ומקבלת את הריקושטים המבהילים בסגנון של "לכי מכאן!! את לא אמא שלי יותר!! אני אוהב/ת רק את אבא!!!"
בחיי שהייתי שם... גם אחרי שרם נולד (כתוספת למיכל) וגם אחרי שאור נולד (כתוספת למיכל ולרם - למרות שאור הגיע אלינו כשרם היה בן 6.5... ומיכל בת 10... עדיין, הם הגיבו כיאה ל"אחים גדולים"... רק קצת יותר בבגרות בסוג ההתבטאויות... )
אז, מבחינת סוג ההתנהגות - היא בהחלט מאפיינת התנהגות של אח ללידת והצטרפות אח למערך המשפחתי.

... אבל נדמה לי שאיכשהו - את מבינה את זה. וגם אם לא הבנת את זה קודם, הרי שעתה קל לך לקבל את ההסבר הזה.
הפגיעה היא רגשית לגמרי. ונדמית בעיני קצת לתגובת הפגיעה המלווה אקט ושמו: "בגידה"...
כי נדמה שבאיזשהו מקום, זה באמת נדמה כבגידה: "עכשיו אני לא צריך אותך, עכשיו יש לי את אבא". בעיקר אם אבא משתף פעולה, ופוטר את כל העניין ב: "עזבי, מה את מתייחסת?! זה ילד בן 3, נו! מה, את לא מסוגלת להבין שזו התנהגות של ילד בן 3??! מה איתך?... "
אז כן, התגובה הזו היא אפילו פוגעת יותר... כי היא לא נותנת לגיטימציה לאיך שאת מרגישה. ואת מרגישה פגועה! עד עמקי נשמתך! ולדעתך - בצדק רב!!
אז, יש את ירין והתנהגותו - שניתן להבין אותה דרך המציאות של התווספות אחות חדשה למשפחתכם.
ויש את בעלך והתנהגותו - שיתוף פעולה מוחלט עם הילד (דבר שיכול להיות חיובי לחלוטין! בעיקר כי הוא כרגע ממלא אצל ירין חלל גדול שנוצר עקב לידתך והטיפול האינטנסיבי באוריאן הפעוטה - דבר שכרגע תופס את כל ימייך ולילותייך) ואי הפגנת אמפטיה לאיך שאת מרגישה.

הייתי בהחלט מתמקדת בזה: אי הפגנת אמפטיה לאיך שאת מרגישה - ומתמקדת בהבהרת העניין מול בעלך.
"כמובן שבעלי אומר לו שיבקש סליחה אם מתחצף וזה" - טוב מאד! בנוסף, בפעילויות משותפות של בעלך וירין, הייתי מציעה תמיד להוסיף את המשפט: "בוא נשאל את אמא אם היא רוצה/יכולה לבוא גם?" תוך הדגשת הכיף והעניין הנוסף אם עושים את הפעילות הזו גם עם אמא...
בקשר להתחצפות, צעקות, הפגנת עצבים (מה זה? מה בדיוק הוא עושה כשהוא "מפגין עצבים בצורה מכוערת"?), הוצאת לשון, צחוק בפרצוף, אמירות פוגעות - לא הייתי בשום פנים ואופן מתעלמת. אלו התנהגויות אסורות, ויש להבהיר שהן אסורות - ולא להתעלם מהן. הייתי מגיבה ב: "זה לא נעים לי/כואב לי/מעליב אותי, ואני לא מרשה לך להתנהג כך. עכשיו פגעת בי, וגם אני לא רוצה להיות איתך." וללכת.
כל זה צריך להיעשות תוך שיתוף פעולה מלא של אביו בסיפור. כמובן - שאת לא יכולה לנהל את הקונפליקט הזה לבדך, וגם להצליח. כמובן שלא - אם אביו ממשיך באותו זמן "להתנהג איתו כרגיל"...
למשל: את קוראת לו להתקלח. הוא מגיב ב: "די! תעזבי אותי!" מוציא לשון, ובורח ממך. את עונה: "מאד לא נעים לי איך שאתה עונה לי, אני לא הולכת לרדוף אחריך עכשיו. כרגע יש לי זמן לקלח אותך בנחת כי... (נניח - אוריאן ישנה), אח"כ אני לא יודעת אם יהיה לי זמן. אז, מקסימום - נתקלח מאד מאוחר". והולכת. חשוב שאביו לא יבוא מיד ל'מלא את מקומך' ויקלח אותו במקומך! חשוב שהעניין יובהר היטב על ידך (בהסבר שנתת לו לעיל) ויחוזק על ידי אביו!!!!!
רק בשיתוף פעולה מוחלט בינך לבין בעלך ירין יקבל מסר ברור ועקבי שהתנהגותו לא מקובלת - ואז רבים הסיכויים שהוא יפסיק את התנהגותו הזו בהקדם.
(ועדיין - מותר יהיה לו לכעוס על הצטרפות אוריאן למשפחתכם, מותר יהיה לו להביע רגשות שונים כלפייך בתקופה הזו ובתקופה הקרובה... זה רק טבעי וצפוי.)

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

הי ..
תודה על התשובות

אה...
התבלבלתי...
בין זה:
"יש דרך שבעלי יהיה יותר " לצידי" בקטע? מה כן אפשר לעשות?"
לבין זה:
"אני רוצה להבהיר שבעלי מנסה עד כמה שהוא יודע להיות לצידי ..."
אבל לא משנה... זה כנראה רק הבלבול הקל שאני לקיתי בו... אם אותך זה לא מבלבל, אז הכל בסדר...

פנינה, לענייננו. אם את מבינה שירין מגיב ומתנהג כצפוי לגילו, ולעובדת הצטרפות אחות חדשה למערך המשפחתי שלכם, ואם את מבינה שבעלך מנסה לתפקד כ"צד המכיל" של ירין (כדברייך) אבל הוא עומד לצידך מולו ומגבה אותך - נראה לי שהכל בסופו של דבר באמת יסתדר, רק צריך לתת לזה עוד קצת זמן...
ואם נראה שאני ממשיכה להתבלבל () ועדיין לא מבינה את מהות הבעיה - את מוזמנת לנסות להסביר שוב.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

שרון..
לפי מיטב ידעיתינו ונסיוננו כהורים ומשפחה,בעלי מנסה להיות לצידי .
אבל אולי אנחנו לא יודעים לעשות הכל בצורה טובה ? כי עובדה שזה לא עובד טוב !
אולי כן יש דרך לשפר את זה, ואת כבעלת מקצוע , יודעת ומכירה , ואנחנו לא..
לזה התכוונתי, ואולי הסברתי את עצמי לא נכון ומקוטע.

את יודעת איך אפשר להתמודד עם זה? פשוט תשמחי שאין לך עבודה כפולה

גם אצלי בהתחלה הגדול תמיד ביקש את אבא, וזה בהחלט צבט בלב, אבל לא ויתרתי בחיבוקים ונשיקות ולהתעניין בגן, ולשחק איתו...וגם הסתכלתי על הצד החיובי שתכל'ס זה נתן לי זמן לעצמי ולקטן שנולד.
בהמשך פתאום היו דברים שהוא רצה "רק את אמא" כמו למשל לשחק בפאזלים, לנגב לו, וכדו'

חוץ מזה גם ההורמונים פועלים יפה כרגע

סליחה שאני נידחפת

קרן רעיונות יפים ! תודה !

פנינה תיהנו לכם מהזמן שלכם יחד

אולי כן יש דרך לשפר את זה, ואת כבעלת מקצוע , יודעת ומכירה , ואנחנו לא..
מי שסיפר לך של"בעלי מקצוע" יש את כל התשובות של"אנשים אחרים" אין - או שיקר, או שהיה בעל שגעון גדלות...

אני פשוט מחפשת בצורה נואשת דרך שאני אישית אתמודד עם זה ,ושלא יהיה לי לב כבד כאילו חלילה מה כבר קרה לי ...
"אתמודד עם זה" - מה זה "זה"? התחושה שהילד "לא רוצה אותך"?
זה מה שגורם ל"לב כבד כאילו חלילה מה כבר קרה לי"?
אם את מבינה את ה"עובדות" (בהיגיון) - שהוא ילד בן 3, שמתמודד עם מהפך לא קטן בחייו (לידת אחות), ואם את מבינה את העובדה שגם את כרגע מתפקדת על תקן "אישה אחרי לידה" על כל ההשלכות והמשמעויות, אז הכל יסתדר, תאמיני או לא .
ו"חלילה מה כבר קרה לי" - זה אולי מצחיק, אבל ברצינות: קרה לא מעט. היית 9 חודשים בהיריון, שנגמר תודה לאל בלידת בת בריאה וחמודה, אחות לבן שכבר יש לך. ועכשיו צריך להתרגל, להסתגל ולהכיל את הכל.
נשמע פשוט?... אז זהו, שממש לא.
ושם את נמצאת עכשיו. זה מה שקרה לך.
לא יותר, לא פחות.
והעצות שהבנות נתנו לך מצויינות!
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il