איך מסבירים? - הריון ולידה

שלום יקירתי ,
אני כמעט בוכה איתך... כמה אתן נאלצות לעבור עם הבריאות של דניאלה - זה כמעט לא נתפס...

יקירתי, תראי. אין לי ספק קל שבקלים שלך הכי קשה. אין לי ספק שאף אחת - כולל אני - לא הייתה רוצה להיות במקומך ולהתמודד עם ניתוח חוזר, ועוד אחד... ועוד אחד... (וגם זה לא בטוח הסוף, נכון?... ) אין לי ספק שזה קשה בטירוף
ואני שוב מדגישה - שוב לעמוד מול החלטה לנתח. שוב להכין לניתוח. שוב להתכונן לאשפוז. שוב הרדמה. שוב מחשבות מה קורה שם בחדר הניתוח. שוב להיות אחרי ניתוח - מצב פגיע וחלש ללא כל ספק. שוב להמתין לתוצאות הניתוח: הצליח? לא הצליח? יש צורך בניתוח נוסף?...
המסכת הכתובה לעיל היא חייך בחודשים האחרונים - ואין לי כל ספק שזה קשה עד בלתי אפשרי .
זה שלך.
הדבר שהוא של דניאלה, הוא "רק" ההתמודדות עם חוסר נוחות, דמעות, כאב, יובש, (אולי) ירידה בראייה, ובאופן כללי - איזשהו issue סביב העיניים שלה.
זה שלה.

נסי להפריד בין הדברים: אצלך - חרדה. הן מהתהליך הרפואי שהולך לקרות בפעם השלישית (או הרביעית?) ברציפות, והן מתגובתה לתהליך הרפואי הזה.
אצלה - כאב, סבל, ו... עוד קצת כאב וסבל.

היא נמצאת במקום קצת אחר ממך, היא נמצאת במקום בו היא יכולה ומסוגלת (הן מבחינה רגשית והן מבחינה קוגניטיבית) להכיל את העובדה שהטיפול בעיניים שלה עדיין לא הסתיים. הרי עדיין יש שם סבל, כאב, דמעות, יובש, וכל החבילה... לא?

צאי מנקודת ההנחה הזו - והסבירי לה הכי בהיגיון שאת יכולה: "כנראה שהניתוח הקודם לא כל כך הצליח. עדיין יש לך דמעות בעיניים, וזה מציק, נכון?... גם הרופא אמר שיש עוד משהו אחד לעשות בעיניים, ולכן אנחנו נקבע תור לעוד ניתוח, והרופא שלנו יעשה לך אותו - בקרוב."
השאירי תמיד מקום לשאילת שאלות שלה, והיי מוכנה להן. מותר לה לשאול שאלות - מותר לה לקבל תשובות.
זו היא שסובלת מהעיניים ונאלצת לעבור פרוצדורה רפואית אחרי פרוצדורה רפואית, בטווחי זמן קצרים.
הרשי לה לבטא פחדים, חששות, עצב, כאב, דאגה לעתיד ומצוקה על רקע גופני/רגשי.
מותר לה. ומותר לה בהחלט לשאול את השאלות שמעניינות אותה - ולקבל עליהן תשובות.

המלצה אחרונה: משחק בבובות אדם. זהו זמן מצוין לשחק איתה בבובות בדמויות אדם (גוף אדם), ולתת לה לבטא את תחושותיה (חששות, דאגה, עצב, מצוקה) דרך הבובה. אולי אפילו להוסיף משחק ב"ערכת רופא" - אני לא יודעת אם יש לכם, ואם אין - ממליצה לרכוש. תוך כדי משחק בערכת הרופא עם הבובות, היא תוכל לבטא ולתת מקום לחששותיה ולמה שעובר עליה.

חיזקי יקירתי, והיי עבור דניאלה
בתקווה לבריאות מושלמת - בקרוב

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה שרוני בובות יש לה הרבה ואכן משחקת בעיקר בבובות דורה ובתינוקות שלה ואומרת דואה חולה צאיך אופא פיל (לרופאת הילדים שלה יש פיל שבתוכו סוכריות ועדין אין לה את האות ר שזה פחות ממש פחות מדאיג אותי )
תאריך לניתוח יש לנו כבר עוד כמעט 3 שבועות בתאריך 13 לפברואר
דנדוש כבר מודעת שיש לה בעיה עם דרכי הדמעות היא בעצמה מבקשת כל הזמן מגבון או טישו לנקות את העיניים (לימדתי אותה לנקות לבד ולא להיות תלויה גם במעון במטפלות שעושות טובה שבכלל מתייחסות) אבל שוב כל פעם מחדש אני בדילמה איך להכין אותה הפעם זה באסותא ללא אישפוז והכנה יום לפני ונצטרך לבוא מהבית בצום (כמו שהיה עם השקדים) אז היתה בת שנה ועשר ההכנה היתה יותר קלה עכשיו דנדוש תיהיה בת שנתיים ועשר ההבנה של זה יותר קשה איך בכלל להסביר לה שלא תוכל לאכול או בכלל לשתות מיים 3 שעות לפני שזה יהיה אסור עד אחרי הניתוח?
מצטערת שאני חופרת כל פעם הדילמות בזה קשות ואכן לי קשה כל פעם מחדש עיניין ההרדמה רק מזה אני לחוצה אש כל השאר כבר קטן עלי עם כל הקושי אני מסוגלת להתמודד ואני מכירה את עצמי טוב מאוד וגם יש תמיכה זה לא שאני לבד לגמרי לדנדוש ולי יש גב חזק שתומך ברגעים אילו