מיואשת ומותשת בבקשה תעזרי לי :( - הריון ולידה

מתוקה...
קראתי את התיאור קורע הלב הזה, ואני חייבת להודות - זה נשמע קשה מנשוא...
מבין אצבעותייך המקלידות את חוויותייך, את מה שעברת עם בנך - אני מרגישה את הכאב שלך, את חוסר ההשלמה...
הייתי רוצה לשים את האצבע על משהו:
את כותבת הרבה על כך שהילד מאד קשור אלייך... ואת - אליו.
את מתארת הרבה את קשיי הפרידה, את בכיו, את סירובו לאכול, את ליבך הנשבר, את האזנתך לבכיו מעבר לדלת, את קריאתו אלייך, והושטת הידיים בתחינה שתקחי אותו...
ועוד ועוד תיאורים שמראים בבירור רב עד כמה קשה לו - ולך.
וזה מאד מובן... באמת באמת שכן. אני רק יכולה לתאר לעצמי עד כמה זה קשה... הרי גם אני אם ל - 3 ילדים, והייתי עם ילדיי (עם כל אחד מהם) עד סביבות גיל שנה.
אבל מבין כל התיאור שלך, את מ****ה (בלחץ... ) 2 משפטים להכרה בטובת הגן - ובחיוניות שהילד יכנס לגן עתה. המשפט הראשון נמצא בתחילת דברייך: "מצאנו גן מעולה 8 ילדים 2 מטפלות פשוט גן הכי טוב שהיה והיתי רגועה לגביו שהוא יהיה שם בסדר גמור ויהיה לו קל יותר כי יש פחות ילדים ויותר יחס שהוא זקוק לו"...
והמשפט השני בסוף דברייך: "חשזרתי לעבוד משרה מלאה ואני לא מצליחה להירגע ולהתפקד"...
ועכשיו אני רוצה להתייחס לשני משפטים אלו, כל אחד מהם בנפרד:
לטענתך, הגן מעולה. יחס בין מס' המטפלות למס' הילדים משביע את רצונך, את רגועה לגביו, את יודעת שבנך יהיה בגן "בסדר גמור", הוא יקבל יחס...
במשפט השני את מציינת שחזרת לעבוד משרה מלאה - כלומר, בעצם אין לך כ"כ ברירה, אלא שבנך יהיה במסגרת כלשהי... ומבחינתך - מצאת לו את המסגרת האולטימטיבית.
ובכן יקירתי היפה, פה מצוי הפתרון ל"איך לעזור לו ומה לעשות".
ככל שאת תשתכנעי בעצמך בטיעונים שאת בעצמך אמרת, לגבי תחושתך הטובה בקשר לגן וליחס של הגן לבנך - כך יהיה לך קל יותר לשדר מסר ברור זה לבנך. ובנך... הוא תלוי לגמרי במסרים שעוברים אליו - דרכך.
שנני לעצמך בראש משפטים (שלך!) כמו:
"הגן מעולה!"
"זה הגן הכי טוב!"
"אני רגועה לגבי הגן!
"יהיה קל לבני בגן!"
"הוא יקבל יחס שהוא זקוק לו!"
כתבי את המשפטים הללו בפנקס קטן, וקחי את הפנקס איתך בכל בוקר כשאת הולכת לגן עם בנך. שנני לעצמך את המשפטים האלו - מתי שמזדמן לך.
כך תפתחי בטחון בקשר לגן ובקשר לשהות של בנך שם - והבטחון הזה יועבר ישירות אליו.
בנוסף, אמרי לעצמך שבעצם... אין ממש ברירה. נכון?... הרי כרגע חזרת לעבוד משרה מלאה. אני מניחה שהיה צורך בכך (כלכלי או אחר), וכצעד מתבקש, מצאת לבנך מסגרת. והרי, גם אם הכניסה למסגרת הייתה מתעכבת ולא קורית עכשיו, היא הייתה קורית עוד חצי שנה. אולי שנה. אולי קצת יותר - אבל אנחנו יודעת שבשלב מסוים - זה היה צריך לקרות. מבחינה זו, זוהי התמודדות שהיא כמעט בלתי נמנעת...
לכן, את יכולה להוסיף לרשימת המשפטים לשינון שלך, גם את המשפט: "חזרתי לעבוד משרה מלאה - וזוהי התמודדות בלתי נמנעת."
תרגלי שינון משפטים אלו - שתמיד יהיו איתך! (בכיס, בארנק, בתיק...)
אני מבטיחה - שבהדרגה יהיה יותר קל.
זהו תהליך הדרגתי - אבל הוא קורה. בתנאי שתאפשרי לעצמך להכיר בכך שמצאת בשבילו את המקום המעולה ביותר עלי אדמות - ואת סומכת על המקום, על עצמך - ובעיקר על הקטנצ'יק - שהוא יכול להסתגל.
בהצלחה מתוקה.
זה יקרה בקרוב...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

אני מודה לך מכל הלב!!! מאוד עזרת לי להוריד אבן מהלב
אבל איך אני יכולה לדעת שמתייחסים אליו טוב שם? והוא לא בוכה כי הוא במצוקה או משהו ? אני מפחדת שרע לו שם....הוא ממש מראה סימנים של מצוקה

מתוקתי,
איזו סיבה יש לנו להניח ש"רע לו שם" וש"הוא נמצא במצוקה"?...
הבכי שלו?...
נכון, זה יכול להיות אחד הסימנים.
ממש לא הסימן היחיד, ממש לא בתקופת הסתגלות לגן.
והרי זו התקופה בה אתם נמצאים: קוראים לזה: "תקופת הסתגלות למסגרת".
וככה זה נראה, ברוב המקרים: המון בכי, המון היצמדות לאם, לעתים חוסר תיאבון, חוסר רצון לשחק, חוסר יכולת להתפנות כדי ליצור אינטראקציה עם ילדים אחרים.
כן... כן. עם כל העצב ושברון הלב - זה דבר שקורה, ולא רק אצל אהובך הקטן.
את כותבת שהתחלתם את הגן בסוף חודש שעבר (סוף דצמבר...), היום אנחנו ב - 12 לינואר. בתקופת זמן של כ - שבועיים (בלבד!) הוא הספיק: לעבור כמה ימי הסתגלות, להיות שבוע וחצי בבית, חולה ו - לעבור דירה.
וואו!!!!!!!! גם לילד גדול יותר זה קשה, ואפילו לאדם מבוגר...
אני חושבת שנכון לחלוטין להניח שהוא מראה כרגע "סימני מצוקה" עקב כל השינויים וההסתגלויות שהוא נאלץ לעבור בזמן קצר (הגן הוא רק אחד מהם. חוץ מההסתגלות לגן יש גם את המחלה שחלה בה והיה פעמיים במיון, ומעבר הדירה - סיטואציה שהיא כשלעצמה קשה גם לילד בריא לחלוטין ושלא נאלץ להסתגל לשהות בגן - על אחת כמה וכמה לילד שמתמודד בו זמנית עם עוד מספר דברים.)

הניחי שהמצוקה שלו, אם ישנה - אינה קשורה לגן. זו תקופה - קצת עמוסה, קצת מקשה - אבל שתעבור.
עזרי לו להסתגל בכך שאת תהיי רגועה כמה שיותר בקשר למסגרת שבחרת לו.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

היום כבר היה הרבה יותר טוב הוא אכל אתמול בגן היה רגועה אחרי שהפסיקו לבוא הילדים עם הוריהם ודלת לא נפתחה וניסגרה שוב ושוב אז הוא נירגע כי הפסיק לחכות לי ככה גננת אמרה שזה מגיעה אצלו בגלים הבכי הזה. הוא גם רגיל לידיים היא אמרה. והוא ניסה לתפס מכל המיטות דפקה למיטה שלו וישב שםאיזה שעה (אולי הריח של מצעים מהבית שלו עשה לו טוב) גננת אמרה שהוא לא רצה לשחק וסירב לצאת מי שם חצי שעה ישב הסתקל על כולם עם חיתול בד בחיבוק. אחרי זה כבר קם ושיחק עם ילד אחד...הו מאוד ניקשר כי גם הוא חדש שם אז הם ביחד כל הזמן.

שמחתי לסייע.
ו - יקירתי,
עוד יהיו עליות... ומורדות. עד להסתגלות מלאה לגן. זהו המהלך התקין והנורמטיבי.
האמיני בגן, האמיני בו והאמיני בעצמך (שעשית את הדבר הנדרש והנכון).
המשך הצלחה!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il