היי
בגדול, אני מסכימה עם טוטילה ועם הרופאה שלה. לא חייבת להיות יציאה כל יום, וגם לא כל יומיים...
וכאן באה השאלה: איך את יודעת שהיא סובלת מעצירות? אם זה על סמך העובדה שאת לא עדה ליציאה כל יום (או כל יומיים...) - אז זה לא מספיק כדי לקבוע מצב של עצירות.
בדר"כ עצירות אמיתית מלווה בסבל: כאבי בטן, גזים, רצון ליציאה שלא מגיעה, בטן נפוחה, חוסר תיאבון...
משהו מזה קיים אצל לינוי?...
אם למרות העובדה שאין ללינוי יציאה כל יום או כל יומיים, היא רגועה, שמחה, משחקת, אוכלת כרגיל, לא מתלוננת (על כאבים או אי נוחות) - אז כנראה שהיא לא סובלת...
ואז זה לא מוגדר כ"עצירות".
עדיין, יתכן המצב כמו שתיארה טוטילה: הפרעה חיצונית ליציאת צואה, כמו טחורים או פיסורה או פציעה כלשהי באיזור של פי הטבעת - שמפריעה וגורמת לדחיית היציאה כדי להימנע מהכאב.
וזה כבר עניין רפואי ששייך לרופא - שיאבחן ויטפל.
בדקי את העניין של האם יש/אין עצירות, כפי שכתבתי לך למעלה.
אם עדיין נראה לך שהבעיה היא התאפקות ללא סיבה רפואית נראית לעין, אלא כתוצאה התנהגותית - חיזרי ונראה מה ניתן לעשות.
בהצלחה,
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il