היי שרון - הריון ולידה

טוטילה יקירתי ,
זו יכולה להיות הזדמנות נפלאה לעמוד קצת על הבדלים בין אישיים ועל שונות בין ילדים/אנשים.
יש אחד נמוך, ואחד גבוה.
יש אחד שמן, ואחד רזה.
יש אחד ממושקף, ואחד עם "פלטה" על השיניים.
יש מנומש, בעל שיער חום, שחור, זהוב או כתום.
ההבדלים הבין אישיים הם רבים ומגוונים - וכל אחד יפה כשלעצמו ויוצר חלק נוסף בפסיפס האנושי הבלתי נגמר.

אבל איכשהו נראה לי שהקושי הוא טיפה אחר.
כתבת גם בעבר על גילו של בנך, ועל נהייתו אחר הגדולים ממנו (אם זכרוני אינו מטעני).
תסבירי לו ש"הגודל לא קובע" אם תאמיני בכך בעצמך.
אם תאמיני שהוא לא "בין הקטנים בגן", ושלכל אחד ואחת יש את מקומו, גם אם הוא/היא נמוך, שמן, ממושקף או בן 4 - הרי זה בדיוק המסר שתעבירי לו, וכך הוא יאמין בעצמו, לגבי עצמו ולגבי מקומו בגן.
נראה לי ש"בשבילו להגיד לו שהוא קטן זה הדבר הכי מעליב שאפשר" נובע מהמקום הזה, של אי סבילות לכל מקום - מלבד המקום שהוא "הכי הכי" - הכי גדול, הכי גבוה, וכו'.
ופה צריך לעשות את העבודה של עמידה על שונות (difference) והבדלים בין אישיים.
יש להסביר שהשונות בין אנשים, ובין ילדים - היא מקור כוח...
ממליצה לעניין זה על הספר: ניקולס, איפה היית?/מאת ליאו ליוני.
ספר שהוא מעין משל מורחב שנועד להשפיע על תפיסות עולם חברתיות, דיעות קדומות וסטריאוטיפים. (מומלץ החל מגיל 4)
בהצלחה חמודה

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה שרון

בעלי גם נמוך והוא אמר שהוא בכלל לא שם לב לזה בגן כי היו לו יתרונות אחרים כמו שהוא היה מצטיין בספורט, אבל תכל'ס נראה לי שהוא פשוט היה בגן של חנונים
אם הבנתי נכון את חושבת שלי יש בעיה עם הגודל?
בבית הכל בסדר רק בגן יש את התחרותיות. כמה פעמים שבאתי מוקדם ראיתי אותם עם מקל מודדים גובה.
את זוכרת נכון, הייתה לי בעיה עם זה שהוא הולך ומחקה התנהגויות שליליות של ילדים גדולים ממנו. מאז אני התחלתי להחמיא לו על דברים שהוא עושה אותם יפה כי הוא כבר גדול (בהמלצתך).

התחלתי היום לראות איתו טלויזיה וראינו מישהו עם שער מצחיק או מישהו עם משקפיים והתחלתי להסביר לו שכל אחד הוא שונה ומיוחד...

עוד משהו חשוב שרציתי להתייעץ איתך זה הצהרון.
בהתחלה הוא מאוד רצה ללכת לצהרון ואחרי שבוע-שבועיים הוא אמר שמשעמם לו והוא לא רוצה ללכת לצהרון. הוא לא רוצה להגיד לי למה אבל הוא מאוד מתעקש ואפילו בבוקר הוא לא רוצה ללכת לגן בגלל שיש צהרון אחרי זה. הוצאתי אותו מהצהרון ועדיין כל בוקר הוא אומר שהוא לא רוצה ללכת לצהרון.
מסתבר שהגננות שם לא שולטות על הילדים, לא אסרטיביות, ויש בלגן ומכות.
כולם אומרים לי שזה לא פיתרון להוציא אותו מהצהרון אבל הגננות לא התחלפו שם והדברים לא משתנים...והוא ממש בחרדה מזה...

תודה

חחח... היה בגן של חנונים...
יקירתי, תקראי בשרשור של סיון שכתבתי על רם. לבסוף הכיתה שהוא עבר אליה היא כיתה של "חנונים". ומה שלמדתי מבני הוא: "חנון - וטוב לו!"
חחחחחחחחחחחחח
ו - לא. אני לא חושבת שיש לך בעיה עם הגודל... (אנחנו יודעות שהגודל לא קובע... )
אני מנחשת ניחוש פרוע ביותר, שאת קצת (טיפונת) פרפקטציוניסטית...
זו יכולה להיות תכונה מעולה, שדוחפת אותנו ומביאה אותנו להצטיין, מתוך מניע הישג גבוה.
אבל זו גם יכולה להיות תכונה שתוביל לאפס סלחנות לכל דבר שהוא לא "הכי הכי". ומה לעשות שתכונות כמו גובה, משקל, צורת אף, שיער ועיניים הן תכונות נתונות מבחינת: "מאגר הנתונים שניתן לי עם הולדתי", וקצת קשה להתווכח איתן?...
פה אני חושבת שחשיבותה של העמידה על שונות בין אנשים והבדלךים בין אישיים היא רבה מאד ובעלת ערך לימודי-חינוכי.
המשיכי לטפטף לו את המסר. בסוף זה ייקלט.
לגבי הצהרון: לא הבנתי מה עשית בסוף, הוצאת אותו או שאת נותנת לזה צ'אנס נוסף?...
ילד חרד הוא ילד שלא טוב לו, שמתקשה לתפקד גם במקומות שכביכול כן 'טוב לו' בהם.
בהדרגה, החרדה הולכת ותפסת מקום נרחב יותר ויותר בחיים, זהו מהלך החרדה.
בדיוק כמו שאת מתארת, שהיום הוא כבר מסרב ללכת לגן - מפחד הצהרון.
לדעתי, אצל ילד שכמו שאת מתארת - חרדותיו כבר הוכללו לשהות בגן, הוצאה מהצהרון היא בלתי נמנעת.
באם לא הוצאת אותו עדיין, אני חושבת שהוא כרגע מתמודד עם השהות הלא נעימה לו בעליל בצהרון - בעזרת משאבים מועטים מאד, שנותרו לו לאחר הניסיונות להתמודד עם החרדה מעצם השהות בצהרון.
אני סבורה שעלייך להוציאו מהצהרון, ולחפש מסגרת חליפית לשעות אחרה"צ (באם את זקוקה לה, כמובן).
בהצלחה...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה שרוני

בטח שהוצאתי אותו מהצהרון...רק חשבתי שבגלל שהוא לא רצה ללכת לגן הוא מנסה "לתחמן" אותנו, אבל בזכותך הבנתי שזה לא כך, תודה רבה

ואני חייבת להגיד שאני מתה על חנונים