שאלה חשובה - הריון ולידה

היי מאיושקה יקירתי ,
בהחלט מורכב לטפל בשני ילדודס לבד כמעט במשך שבוע שלם...
עם זאת, מאד חשוב שאת מציינת שאביו בכל זאת נמצא בתמונה, ולו בסופי השבוע בהם הוא נוכח ולוקח חלק בטיפול, בחינוך, ובסביבה הביתית- משפחתית בכלל.
מאיה, המצב שאת מתארת הוא לא יוצא דופן ברוב המשפחות של היום. בין אם אלו אנשים שעובדים שעות רבות כדי לפרנס את משפחתם בכבוד, בין אם אלו אנשי עסקים שנוסעים בתדירות גבוהה לעבוד בחו"ל ונעדרים תקופות ארוכות מהבית, ובין אם אלו אנשי צבא, משטרה, כוחות הצלה ואפילו "סתם" אנשי מערך הבריאות הכפופים למשמרות רבות בלילות, סופ"שים וחגים. כולם עובדים שעות מרובות וכפועל יוצא מכך - מתראים פחות עם בני משפחתם ועם ילדיהם.
לרובם ככולם של הילדים הגדלים לאבות (ו-כן, יש גם אמהות שטסות לעבודה בחו"ל, נשות קבע, רופאות ואחיות - שנאלצות עקב עבודתן להתראות פחות עם ילדיהן) שנעדרים הרבה מביתם וממשפחתם - לא נגרם נזק כלשהו.
נעשו כמה עבודות (מחקרים) על הנושא של היעדר דמות אב והשפעתה על ילדים קטנים, אך עבודות אלו התמקדו יותר בהיעדר טוטלי של דמות האב (עקב גירושין, אמהות חד הוריות וכו') ופחות במצב השכיח יותר שהוא המצב שאת מתארת: של אמהות שנמצאות יותר עם הילדים עקב סוג עבודתו של האב.
העבודות מצאו שבהיעדר או חוסר משמעותי של דמות אב בחיי הילד, גוברים הסיכויים לגילויי התנהגות תוקפנית/אלימה מצידו של הילד.

המצב אצלכם הוא שונה, ולו בזכות העובדה שבסופי שבוע כפי שתיארת, בעלך נמצא אתכם ולוקח חלק בטיפול המשפחתי.
אני מציעה להפוך את זמן סופי השבוע לזמן משמעותי בבילוי המשפחתי של אליה ואביו. זמן שהילד יחכה לו בציפייה במשך השבוע, כשהוא יודע שבסוף השבוע אביו יפנה לו זמן שיהיה רק שלו ויוקדש לבילוי אינטימי-משותף של שניהם. שוב - זה צריך להיות זמן משמעותי: אולי החלקה משותפת בגלגיליות (אני לא יודעת אם זה כבר הגיל...), או טיול משותף באיזשהו מסלול, אולי רכיבה משותפת על האופניים, או משחק בכדור...
משהו - שיגרום לאליה לצפות לזמן המשותף הזה עם אביו.
בנוסף - מה לגבי שיחות טלפוניות במשך השבוע? אולי שיחה בסקייפ?

בהצלחה מאיה, ואני בטוחה שהמצב ישתפר ברגע שתצליחו ליצור קצת יותר קשר ביניהם.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה שרוני