קשיים בהרדמות של שני הגוזלים - הריון ולידה

מיושקה
ככה זה כשיש שניים, זה הרבה, זה תמיד פעמיים...
תחילת הדרך כאמא ל - 2 גוזלים קטנים היא לא ממש קלה. הנחמה היא שזה רק הולך ונהיה קל יותר עם הזמן שעובר.
אז ככה,
אמיתי, שהוא בן 3.5 חודשים, נראה כמצוי ממש בעיצומה של מתקפת גזים תלוית גיל... ובלתי נמנעת...
מהתיאור שלך, זה נראה ממש כסבל מעויתות גזים. תינוק כה קטן לא יפתח "הרגל" ויצווח את נשמתו בשעות מסוימות, כאשר גם הקרבה הפיזית לאמו ולמקור האוכל שלו (את מניקה, הבנתי נכון?...) לא עוזר. השעות הן בדיוק השעות ה"קלאסיות" לסבל מעויתות הבטן - שעות אחרה"צ והערב.
כעת, אם נראה לך שזה דבר שהוא "מעבר לסביר" (ורק את תוכלי להחליט על כך) - תמיד רצוי לגשת לבדיקה של רופא הילדים שלכם, כדי לשלול משהו חמור יותר.

מאיה יקרה, מעבר להכל - נראה לי שאת מעט מחמירה עם עצמך. העובדות המציאותיות הן כאלו:
את 3.5 חודשים לאחר לידת בן שני.
התינוק בן ה - 3.5 חודשים סובל (ככל הנראה) מכאבי גזים ועויתות בטן.
הבן הבכור בן שנתיים וחודשיים בלבד (ואנו מכירות את הקשיים הכרוכים בגיל זה, לבדו).
את מתמודדת עם שעות אחרה"צ והערב לבד, כי בעלך מגיע מאוחר.
למה את כל כך מחמירה עם עצמך?
ראי את המשפט הבא שלך, ושימי לב למקומות המודגשים:
"חשוב לציין שזה אמור להיות זמן האיכות שלי עם אליה בן השנתיים וחודשיים שחוזר מהגן.. מה את מציעה לי לעשות?אני מרגישה ממש רע, במקום להשקיע באליה אני משקיעה שעות בהרגעה של אמיתי וחשה שאליה מוזנח בזמן הזה, אוכל לבד או יושב מול הטלוויזיה"
המילים "אמור להיות" - הן מילים "מחייבות" מאד... כאשר משהו "אמור להיות" והוא לא נעשה, אותו ה"משהו" הופך להיות מכעיס מאד! ומכאן הדרך לדיכאון היא קצרה מאד...
אז נכון, אליה חוזר בשעות האלו מהגן...
ונכון, גם לו הייתה נוכחות אמו רצויה...
אבל אמו היא רק בת אדם אחת, שחוותה לידה שניה לפני 3.5 חודשים, וכעת מתמודדת לבדה עם גידול של 2 פעוטות.
ואת יודעת מה?, התחושות של "להרגיש ממש רע", "אליה מוזנח" וכד' - הן התחושות שלך!!
אני בכלל לא בטוחה שאליה מרגיש שהוא כל כך מוזנח, ושהוא מן מסכן שהוא אוכל לבד וצופה בטלויזיה.
מאד יכול להיות שאליה מרגיש שהוא עכשיו ילד גדול! הוא אח גדול ועצמאי לתינוק שרק נולד וצורח כל הזמן! ולעומת התינוק שרק נולד וצורח כל הזמן, הוא אוכל לבד! וצופה לבד בטלויזיה ומעסיק את עצמו יופי! ובכך מקל על אמא!


אני מציעה לך לשנות את הטרמינולוגיה, ולתרגל בינך לבינך משפט כזה:
"חשוב לציין שזה רצוי שיהיה זמן האיכות שלי עם אליה בן השנתיים וחודשיים שחוזר מהגן.. אני מרגישה ממש טוב עם זה, שבזמן בו אני משקיעה בטיפול באמיתי אני מרגישה שאליה מספיק רגיש ומודע לצורך שלי להיות עם אמיתי , ולכן בזמן הזה הוא מגלה התנהגויות בוגרות כאכילה לבד או צפייה בטלוויזיה".

ועכשיו לגבי ההשכבה של אליה:
תראי את המתוק שלך... הוא מבין ב"חוש" שבשעות אחרה"צ את מתמודדת איתו ובעיקר עם אחיו. ולכן הוא מעסיק את עצמו בבגרות (דבר אותו את תופסת בטעות כ"הזנחה" של אליה...). אבל בשעת ההשכבה הוא מעביר לך מסר ברור: "גם אני צריך את אמא לצידי"...
לדעתי, עם כל העייפות (המאד מובנת) שלך, הוא צודק. גם הוא צריך את אמא לצידו...
תני לו להרגיש את נוכחותך בשעת ההשכבה שלו. אם בזמן שהוא הולך לישון, אמיתי רגוע (פחות או יותר...) - תני את הזמן הזה לאליה. כרגע זה אולי יצור עייפות גדולה יותר אצלך, אך לטווח הארוך זה ישתלם, בכך שאליה יהיה רגוע יותר, יבטח בנוכחותך עבורו, וגם יהיה מסוגל "לשחרר" אותך יותר מהר, מאשר אם תמשיכי "להילחם" איתו בשעת ההשכבה ("בילינו ונהנינו, עכשיו תלך לישון", "יש לי את המיטה שלי ולך את המיטה שלך", וכו').
מה שכן, נסי להגביל בזמן את שהותך לידו, למשל לומר משהו בסגנון: "אהיה לידך 1/4 שעה, ואח"כ אכנס לחדר מידי פעם כדי לבדוק מה שלומך" (אבל במה שאת אומרת - תעמדי).

בהצלחה מתוקה, ואני מבטיחה - זה ילך וייעשה קל יותר...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה שרוני היקרה,
את באמת גורמת לי להרגיש הרבה יותר טוב,
אנסה בהחלט לשנות את גישתי לעצמי ... אי אפשר להיות סופרוומן לבד עם שניים....
אני לא מנסה להיות אמא מושלמת אך זה לפעמים מכעיס שאני מ****ה לאמיתי את כל היום (והלילה) וכולה בשעתיים שעתיים וחצי שאני רוצה להעניק לאליה מעצמי, אני לא יכולה

מאיוש ,
נראה לי, ממה שכתבת - שאלו גזים. השעות שאת מתארת (אחרה"צ והערב) הן "קלאסיות" לסבל מגזים אצל תינוק כה קטן, הגיל מתאים ואופייני, וגם העובדה שגם כשאת מציעה לו אוכל (ונחמה - הנקה) הוא לא נרגע - מרמזים שמדובר על גזים.
עם זאת, כמו שכתבתי קודם, אם נראה לך שמדובר על משהו "יותר מזה", ההמלצה החד משמעית היא לפנות לבדיקת רופא, כדי לשלול חלילה מצב חמור יותר, וכדי להרגיע את עצמך ולהוריד ספקות שמכרסמים שאולי מדובר על משהו אחר...
לגבי ה"התעקשות" של אמיתי ואליה לכך שתהיי איתם בלי הפוגות - זה אכן מאד קשה , מבינה אותך מאד.
את לבד ומתמודדת לבד עם שני פעוטות שזקוקים לך - כל אחד מהם סוג אחר של נזקקות (אמיתי - כי הוא תינוק קטנטן שעדיין זקוק לנוכחות אמו, ואליה - כי הוא זקוק לדעת שלמרות שנולד לו אח - את עדיין גם שלו...) - וזה קשה.
הייתי אומרת שבמצב כזה, רצוי שלא תהיי לבד עם שניהם בשעת ההשכבה.
באיזו שעה בעלך מגיע? אולי כדאי לדחות מעט את שעת ההשכבה של אליה לשעה בה בעלך כבר נמצא ויכול להושיט יד. ואז, כאשר אליה צריך ללכת לישון, בעלך יהיה רק עם אמיתי, ואת תוכלי להתפנות רק לאליה, שזקוק לך מאד בשעה הזו. גם אם שעת ההשכבה של אליה תידחה בשעה ממה שהיא היום, ואז בעלך כבר יהיה בבית ולפחות תוכלי להיות רגועה יותר בידיעה שאמיתי נמצא עם בעלך ותתפני לגמרי לערוך את טקס ההשכבה הרגוע עם אליה - זה שווה את זה (כי בצורה בה שניהם זקוקים לך נואשות בערב ואת אינך יודעת למי להתפנות - לא נראה שניתן להמשיך לאורך זמן...)


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה על העצות..
אנסה ליישם..בעלי מגיע בשמונה ולעיתים אחרי תשע...