שרוני שאלה האם נכון הדבר............ - הריון ולידה

שלי יקירתי, איזו שאלה חשובה העלת...
ראשית - המשך החלמה מהירה ושלמה, והלוואי שניתוח זה אכן הוא האחרון...
קודם כל - לגבי ההרדמה, אני מניחה שהניתוח כולו בוצע בהרדמה כללית (בחדר הניתוח עצמו, אחרי מתן סירופ הטשטוש, שניתן כדי להפחית חרדות ותגובות קשות עם הכניסה לחדר הניתוח. הסירופ ניתן לילדים קטנים בדר"כ.) - בחומר ה"הרדמה הכללית" ניתן גם חומר "משרה חוסר הכרה" - שתפקידו הוא לדאוג, בעצם, שלא תהיה השפעה טראומטית כלשהי לתהליך הניתוחי שהילד עובר.
לדניאלה לא יכולים להיות "זיכרונות" כלשהם מרגע קבלת החומר - ועד לאחר ההתעוררות מהניתוח וההתייצבות במצבה.
זוהי מטרת מתן החומר המשרה חוסר הכרה - שלא יהיו זכרונות כלשהם שעלולים לגרום לטראומה.
אז ככה שלגבי שאלתך הראשונה - ככל הנראה היא באמת לא זוכרת, ו-לא, היא לא מדחיקה.
בגיל הפעוט ילדים כן יכולים לעשות את מה שנקרא: "הדחקה", אבל דווקא בגילאים הפעוטים החוויות ה"מודחקות" מתבטאות בצורות אחרות, למשל: על רקע גופני - פתאום הם יכולים לסבול מכאבים או מתופעות גופניות שלא היו שם קודם.
לגבי השאלה האם לדבר איתה על זה, להזכיר או להעלות את נושא הניתוח - הייתי אומרת שלא. הילדה עברה את מה שעברה, היא זוכרת שטיפלו לה בעיניים וכיום היא משתפת פעולה יפה עם המשך הטיפול. מה הטעם בהזכרת דבר שעלול לגרום לתגובות קשות - כאשר התגובות הקשות לא נמצאות שם היום?...
כנראה שמבחינתה זה היה - ונגמר. זוהי תגובה חיובית ובריאה, לכי איתה עם זה.
המון בריאות

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il

תודה שרוני על התשובה
השכלתי לדעת שלא כדאי לדבר איתה אלא לזרום עכשיו לפני יומיים התחילה קצת למצמץ יכול להיות בגלל המשחה שחודרת לה לעיניים שבוע הבא בביקורת אדע יותר
בינתיים בעשרת החודשים מאז עברה את הניתוח הראשון יש רק אך ורק עליות
איתה אלא שעכשיו לא רוצה ללכת למעון ואת זה נפתור עם המטפלות אני לא מתכוונת לוותר (מכים אותה דוחפים ושוב ננשכה מספר פעמים לא קטן מתחילת השנה, היום כבר אמא שלי שהלכה לקחת אותה כמו כל יום שישי צעקה על המטפלות שלא מיידעות אותנו ולא שומרות היטב ומשגיחות )


את המתנות הכי שוות בחיים מעניקים לנו הורינו - את חיינו
וילדינו - את חייהם והזכות לגדלם