הי שרוני - הריון ולידה

פנינוש יקירתי, אני ממש מצטערת לשמוע...
מסרי לטלי את תנחומיי והשתתפותי בצערם.
אני מצרפת קישור לשרשור שבו נשאלה שאלה דומה. ראי את תשובתי שם.
בנוסף, לגבי עניין המוות ממחלה והחשש (האמיתי מאד - מבחינת הילד) שעכשיו כל מי שחולה, סופו למות , הייתי אומרת לו דבר כללי - משהו בסגנון: "סבתא הייתה חולה מאד..." בלי להכנס לפירוט יתר לגבי המחלה. זה לא מעניין אותו, וסתם יוסיף חרדות. ניתן גם לקשר בין עובדת המוות לגילה המבוגר של הסבתא. ניתן לעשות קישור זה כחלק מההסבר לגבי הכרונולוגיות הטבעית של המוות (ולאו דווקא להתמקד בנושא המחלה כגורם ישיר - ז"א, כן לספר על המחלה, אך להביא בחשבון את גורם הגיל המבוגר.)

http://www.yoledet.co.il/forum/topic.asp?TOPIC_ID=196642

משתתפת בצערם של כל הקשורים...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

אתם מוזמנים לבקר באתר שלי :
www.sh-cbt.co.il

שרוני עכשיו אני רואה שיש גם כאן הודעה אז קודם כל המון תודה
וחוץ מזה, אני מדביקה פה את העדכון מהפורום השני

עדכון (ושלא תצטרכו): סיפרנו לו שסבתא נפטרה, והיא כבר לא איתנו, שהיתה לה מחלה קשה (בניגוד למחלה רגילה), היא מאוד סבלה, ועכשיו יותר טוב לה והיא כבר לא סובלת.

הוא לא כל כך הגיב אבל למחרת שאל אותי איך זה שסבתא לא נמצאת כבר באף מקום. הסברתי לו שיש מקום שנקרא בית העלמין ולשם הולך מי שכבר לא איתנו. אמרתי לו גם שהוא יזכור אותה והיא תהיה בתוך הלב שלו.

בעצת הגננת למחרת כשהוא שוב דיבר על זה, הסברתי לו שנפטרה = מתה, כי הגננת אמרה שנפטרה זה ערטילאי מדי בשבילם.

לא אמרנו "עלתה לשמים" ובדיעבד מזל שכך, כי הגננת גם סיפרה לי על ילד שהגיע לגן ובכה יום שלם בלי הפסקה (לפני כמה שנים) כי אמרו לו שאבא שלו טס באוירון בשמים, וכשסבתא שלו הלכה לשמים היא לא חזרה. בעלי טס המון ואפילו לא חשבתי על זה, ככה שמזל שלא הצגנו את זה ככה.

הוא קיבל את זה די בטבעיות, אני מניחה שזה עוד יעסיק אותו, אבל זה המצב בינתיים. ושוב, שלא נצטרך...

תודה יקירתי

שרוני עכשיו אני רואה שיש גם כאן הודעה אז קודם כל המון תודה
וחוץ מזה, אני מדביקה פה את העדכון מהפורום השני

עדכון (ושלא תצטרכו): סיפרנו לו שסבתא נפטרה, והיא כבר לא איתנו, שהיתה לה מחלה קשה (בניגוד למחלה רגילה), היא מאוד סבלה, ועכשיו יותר טוב לה והיא כבר לא סובלת.

הוא לא כל כך הגיב אבל למחרת שאל אותי איך זה שסבתא לא נמצאת כבר באף מקום. הסברתי לו שיש מקום שנקרא בית העלמין ולשם הולך מי שכבר לא איתנו. אמרתי לו גם שהוא יזכור אותה והיא תהיה בתוך הלב שלו.

בעצת הגננת למחרת כשהוא שוב דיבר על זה, הסברתי לו שנפטרה = מתה, כי הגננת אמרה שנפטרה זה ערטילאי מדי בשבילם.

לא אמרנו "עלתה לשמים" ובדיעבד מזל שכך, כי הגננת גם סיפרה לי על ילד שהגיע לגן ובכה יום שלם בלי הפסקה (לפני כמה שנים) כי אמרו לו שאבא שלו טס באוירון בשמים, וכשסבתא שלו הלכה לשמים היא לא חזרה. בעלי טס המון ואפילו לא חשבתי על זה, ככה שמזל שלא הצגנו את זה ככה.

הוא קיבל את זה די בטבעיות, אני מניחה שזה עוד יעסיק אותו, אבל זה המצב בינתיים. ושוב, שלא נצטרך...

תודה יקירתי

טלי - משתתפת בצערכם.
הגננת צדקה, וזוהי אכן ההמלצה (במיוחד לגבי ילדים קטנים) - לומר את המילה המפורשת ("מתה") במקום המילה ה"מכובסת" קמעה - "נפטרה".
מעבר לזה, כל הכבוד על הדברים שאמרת לו.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
www.sh-cbt.co.il