אולי את סתם היסטרית, אולי הוא צעיר מידי, אולי זה אופי?...
מה אני אומרת?....
ומה שלומך הדסקה יקירתי?...
קודם כל, 2 נשימות עמוקות (הבטן אמורה להתנפח בנשימות עמוקות) - להכניס אויר דרך האף ולהוציא דרך הפה באיטיות תוך ספירה עד 5.
ל-ה-ר-ג-ע.....
ל-ה-ר-ג-ע.....
אז מה אני אומרת? מאד ייתכן שזה אופי (שאת קויו ההתחלתיים את רואה כעת).
מאד ייתכן שהוא "צעיר מידי" ועדיין לא גיבש "אסטרטגיית התמודדות" במצבים חברתיים.
ו-כן, בהחלט ייתכן שאת גם אממממממ.... אממממממממ... קצת קצת (אבל ממש טיפטיפה!!!) - חרדה. חס ושלום היסטרית!!!!!! טפו טפו טפו....
בקיצור, כל התשובות נכונות. זו התשובה המועדפת במבחנים אמריקאים לסוגיהם, לא?...
את יודעת, שנמצא במחקרים מסוימים שהורים ישראלים הם רגישים יותר מעמיתיהם בארצות אחרות לכישורים החברתיים של ילדיהם? ז"א, שאנו נוטים להיות אקטיביים ולהתערב ביתר תקיפות בעניינים שנוגעים לחיים החברתיים של הילד שלנו.
מדהים?... כן
.
ויש לזה כמה יתרונות, אך בעיקר חסרונות.
אני יכולה לנסות ולהרגיע אותך מעט, ולומר כך:
עם העלייה בגיל הולך ומתחזק הקשר החברתי של ילדים עם בני גילם, והוא אף מהווה קריטריון חשוב לבריאות נפשית (אך בשום פנים ואופן לא בגיל שנתיים וחמישה חודשים!!!!!!!).
היכולת לקשור קשר חברתי תלויה במגוון גורמים, ביניהם: גנטיקה, דרך ההתקשרות עם ההורים, המודל שהם נותנים, האינטליגנציה הרגשית של הילד, הצרכים הפסיכולוגיים שלו - וכמובן: בתרבות ובצורת החיים (ילד שנמצא כל אחר צהריים "למטה עם החבר'ה" יקל עליו לקשור קשר חברתי. כמובן שגם לשהיה כל אחר צהריים "למטה עם החבר'ה" יש חסרונות...).
וחשוב מכל:
יש הבדלים גדולים בצרכים חברתיים של ילדים! יש כאלה שזקוקים להרבה מגע גומלין חברתי ואחרים - להרבה פחות! חשוב לכבד את השונות הזו באשר לבחירת החברים בכלל ולבחירת הזמן המוקדש למשחק חברתי בפרט!שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T