הי שרון - הריון ולידה

טוטילה יקירתי, בוקר טוב ומה שלומך?...
קודם כל ולפני הכל - אהבתי את ה"אני אף פעם לא טועה"...
אני מסכימה איתך! ברור שאת אף פעם לא טועה...
אבל... לא פעם יש מקום "לשמוע" (או לקרוא...) דעות אחרות. והרי בשביל זה נכנסת לכאן, לא?...
אז, בכך שזה מה שעשית, זה ברור שלא טעית!!
ולעניננו :
אני קוראת את מה שאת כותבת, ולדעתי יש לעשות הפרדה בדברים הכתובים, לפחות בין 2 דברים:
1) העובדה שעד עכשיו הוא היה "הילד הכי גדול בגן". ו -
2) העובדה שאת רוצה לחנך אותו לאינדיווידואליזם ולייחודיות באופיו, כפי שנראה לך נכון וטוב (וכפי שאת מכירה מעצמך).

אתחיל דווקא מהדבר השני: את שואלת "מה את חושבת? את חושבת שזה מוקדם מידי? יש טעם לנסות לשנות? יש טעם להתערב?"
מה שאני חושבת הוא פחות רלוונטי לך, משום שמדובר על דיעה אישית ועל תפיסת עולם ותפיסת חינוך אישית. לאדם אחד מאד מתאים חינוך אינדיווידואלי תוך הדגשת הייחוד וה"לא ללכת אחרי העדר" (כפי שכתבת על עצמך, שמעולם לא היית "מלכת הכיתה" ולא חלק מחבורתה) ולאדם שני מתאים דווקא ההיפך - להיות "חלק מהחבורה" ולא מן "זאב בודד". אז דעתי האישית פה היא פחות רלוונטית, ועלייך לעשות את מה שהכי מרגיש לך ולילדייך נכון.
עכשיו, "מוקדם מידי" למה? מה הכוונה? באופן כללי, זה אף פעם לא "מוקדם מידי" כדי להתחיל ולהקנות עקרונות של חינוך שמרגישים לך נכונים. גם לא בגיל חודש... (כמובן שבהתאם לרמת ההבנה ויכולת הלמידה של הילד)
ושוב, "לנסות לשנות" - את מה? את התנהגותו? את הניסיון שלו להתחבב על ילדים אחרים? הכל בהתאם לדרך הבנתך את הדברים...

ועכשיו לסעיף הראשון.
בנך, כפי שאת כותבת, היה עד עתה הילד הכי גדול בגן, וככל הנראה הייתה לו חוויה טובה מכך. זו הייתה חוויה של בטחון שבבגרות, הוא היה ה"מחנך", זה ש"דואג לכולם" ("אבא של הילדים" - כדברייך), ובתפיסה/חוויה הילדית שלו זה היה משהו מאד חיובי וחיזק אותו.
עכשיו, הוא כבר בגן אחר, ובאופן טבעי טווח הגילאים השתנה כך שעתה הוא כבר לא הילד ה"גדול ביותר", וייתכן שעתה הוא מרגיש שהוא צריך "להוכיח את עצמו" ו"לתפוס את מקומו" לא רק בזכות הגיל, אלא גם בזכותם של עוד דברים, עוד התנהגויות שיקנו לו את המקום הבטוח והבוגר שהוא מכיר מפעם, שהוא מקום שנחווה אצלו כמאד חיובי.
באופן טבעי, הוא מסתכל על אלו שהם ה"גדולים" עכשיו - ומחקה אותם, מתוך רצון להגיע לאותו מקום חיובי (בחוויה שלו) של העבר. (מכאן נובע החיקוי, ולאו דווקא מהמקום שאמרת - של רצון "ללכת אחרי העדר")

נסי להבין את המקום שלו. חיקוי הילדים הגדולים ממנו בא מתוך חשש ולחץ שהוא "מאבד את מקומו" - כילד הגדול. אז את ההתנהגויות שהוא עד להן, כמו לזרוק אבנים (מה ש"הילדים הגדולים" עושים) הוא מאמץ, מתוך מחשבה תמימה לחלוטין שכך הוא יקנה מחדש את מקומו הבטוח והטוב כ"ילד הגדול והבוגר".

דברי איתו על דברים אחרים ש"ילדים גדולים ובוגרים" עושים, כמו: לשמור על אחיהם הקטנים, לעזור לאמא לערוך את שולחן ארוחת הערב, להתארגן מהר בבוקר, לנעול לבד נעליים... ועוד דברים. צ'פרי וחזקי אותו (בדיבורים, בנתינת מחמאות וחיזוקים מילוליים משמעותיים) על כל התנהגות שהיא טובה ומתאימה ל"דברים שילדים גדולים עושים". מאידך, הסבירי לו שוב ושוב (ושוב...) שזריקת אבנים והתנהגות אגרסיבית היא לא התנהגות של "ילדים גדולים" אלא התנהגות של ילדים שלא מתנהגים יפה, וגם עלולים לקבל עונש על התנהגותם הזו.
עם המון חיזוקים חיוביים להתנהגות שהיא רצויה וטובה, והתעלמות + הסבר מתאים כשהוא מבצע התנהגות שהיא חיקוי קלוקל להתנהגותם של הילדים האחרים, אני מאמינה שהוא ילמד ויפנים לבסוף מהי התנהגות "של ילדים גדולים ובוגרים" - וגם ימצא את מקומו מבחינה חברתית, בלי להיות מבולבל.

בנוסף, קבעו משהו אחד שאותו הוא יוכל לעשות עם הגיעו לגיל 4 (בסוף ינואר), למשל: לראות עוד תכנית אחת ב - T.V. לפני ההליכה לישון בערב... (זו רק דוגמא. זה יכול להיות כל דבר אחר שהוא מעוניין בו ויסמל בשבילו את ה"כניסה" לגיל 4 שהוא כ"כ מחכה לו...)

בהצלחה

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה רבה רבה

לא שמתי לב באמת שאנחנו בבית תמיד מחזקים אותו על התנהגות טובה אבל לא הדגשנו את העובדה שהוא גם מתנהג בבגרות. אנחנו נתחיל לעשות את זה, תודה

חשבתי להגיד לו שבגיל 4 הוא כבא לא יקח מוצץ ולא בקבוק
אבל אני בהחלט אחפש משהו חיובי לסמל את הגיעו לגיל 4

כמו תמיד את מצליחה להרגיע אותי

טוטילה...
זוכרת את ה"מקל והגזר"?
נטען, שהרבה יותר קל ללמוד ולהפנים התנהגויות כשטעמו המתוק של הגזר בפה, מאשר כשטעמו הכואב של המקל בישבן...
כאשר לוקחים מפעוט באופן פתאומי את המוצץ והבקבוק כי "עכשיו הגיע לגיל 4 והוא כבר גדול ולא צריך" - זה מזכיר את טעמו של המקל בישבן, כי בכלל לא בטוח שהוא מוכן להיפרד בכזו פתאומיות מהמוצץ ומהבקבוק רק כי "הגיע לגיל 4"... (מאידך, יכול להיות שהוא כן מוכן להיפרד מהם ותהליך הגמילה יהיה קל ופשוט. אינני יודעת, וכנראה אף אחד לא יודע - חוץ ממנו. הדרך לעשות זאת היא בניסוי וטעייה, לנסות - ולראות מהן התגובות שלו)
לכן הצעתי את "טעמו המתוק של הגזר" - משהו שיסמל בשבילו כמעין 'צ'ופר' לרגל הגעתו לגיל 4 החגיגי... , וידרבן אותו להתנהג באמת "כמו גדול" - תוך הבנה שכשמתנהגים "כמו גדולים" יש לזה גם יתרונות...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T