היי שרוני - הריון ולידה

מורן זה מוזר שאת שואלת את זה כי גם אני ובעלול ניסינו לחשוב על זה
הגענו למסקנה שזה התחיל קצת לפני - אבל החמיר מאוד אחרי התאונה.

באהבה, סיון

סיון היי (תודה על הסבלנות... )
בהחלט הבהרת את המצב...
ראשית, הבהרה קטנה:
את כותבת ש: ..."משום מה אני מרגישה שהתחילו אצלה פחדים".
עלי להבהיר, שבתהליך גדילה תקין ונורמלי לחלוטין, ילדים חווים הן רגשות של פחד, והן רגשות חרדה.
אלו וגם אלו הם תקינים, צפויים ונחשבים לנורמטיבים בהתאם לגיל ולרמת הסבל של הילד מהם, כמובן.
ההבדל בין פחד לחרדה הוא, בקצרה, זה: חרדה היא אימה לא מוגדרת, ואילו פחד הוא חשש ממוקד (מכלבים, מג'וקים, מרעמים, מבובות, ממסכות, ומעוד מיליון ואחד וריאציות על פחדי ילדים ואנשים בכלל).
מתיאורך, נראה לי שמדובר פחות בפחדים ממוקדים, ויותר בחרדה שהיא אימה לא מוגדרת, לא ממוקדת (אני טועה? את מסכימה איתי?), ואולי אפילו מעט בחרדה מנפרדות ממך והזדקקות לנוכחותך איתה.
מבחינת גיל, זהו אכן הגיל ה"מתאים" לפיתוח פחד (או חרדה) מסוג זה. הפסיכולוגית המצוינת ד"ר עדנה כצנלסון מכנה פחד זה, שנמצא על רצף התפתחות פחדי הילדים בערך בגיל שבו נמצאת להב כעת, "פחד מאיבוד אהבת ההורים". וכך היא כותבת: "כשהתינוק נוכח שלא ייכחד, ששומרים עליו, ושהקרובים לו חוזרים ואינם נעלמים, מופיעה חרדה 'מפותחת יותר': פחד מאיבוד אהבת ההורים. הוא פוחד שהם יפסיקו לאהוב אותו. כאשר הוא "ילד רע", כאשר אמא חוזרת עם תינוק "תחליף" מבית החולים, הוא פוחד שהפסיקה לאהוב אותו. אפילו בלכתו לישון הוא פוחד שמא אמא לא תזהה אותו בבוקר"... (כצנלסון, ע., 2005)

מעבר לכתוב לעיל, אני חושבת שהכיוון שהציעה מורן פליטר הוא כיוון נכון, ושווה בדיקה. איני זוכרת את פרטי התאונה שבה קיבלה להב מכה במצח, אבל מאד ייתכן שההתנהגות לה את עדה כעת היא תוצאת החוויה הקשה אותה עברה. להב עדיין מאד צעירה בגילה, ולכן הפחד הספציפי שייתכן והתעורר בעקבות התאונה, לובש כעת צורה של חרדה כללית יותר, ובעיקר - פחד מהישארות לבד, ללא הגנה, ללא נוכחותך המרגיעה.
לדבר זה תעזור מאד גישה עקבית ועקשנית שאומרת: "אני פה איתך, אינני עוזבת, את יכולה לסמוך עלי". לאט ובהדרגה היא תוכל לשחרר יותר - ככל שהיא תראה שאת אכן נשארת, אינך עוזבת אותה לבדה, אינך מתנערת - ובעיקר: מתייחסת ברצינות הרבה ביותר לעובדה שהיא, אכן, מפחדת!

לגבי פחדי הלילה: בהמשך לדברים הכתובים לעיל, קיימים כמובן גם פחדי הלילה. פחדי הלילה תואמים את גילה של להב, ומופיעים בעיקר בגילאים שבין שנתיים לשלוש שנים. אני מניחה שכרגע פחדי הלילה מועצמים מעט בעקבות חווית התאונה הקשה, שמצטרפת לחווית הפחד מאיבוד אהבת ההורים.
כבר כתבתי בעבר לגבי פחדי הלילה, שהדרך הטובה ביותר להתמודד עמם מבוססת על התייחסות רצינית, אמפטית ומכילה לפחדים. אסור לזלזל בפחדיהם של ילדים. יש להעביר מסר ברור ש"אנו מתייחסים לפחדים בכל הרצינות". ושוב - ההתמודדות עם הפחד דורשת גישה כנה ועקבית: לא תסלקו את פחדיה של להב אם תבטיחו לה דברים שלא תוכלו לעמוד בהם, למשל: שתשבו כל הלילה ליד מיטתה ותשמרו עליה. יש לומר, למשל, שתשבו שם עד שתרדם, ואח"כ תקפצו מידי פעם לראות מה שלומה.
סיון, אין לי מקום להכנס לשיקוליכם כהורים להביא את להב למיטתכם. אני יכולה לומר לך שמבחינת ההתמודדות עם פחדי הלילה, זה איננו מהלך רצוי. מכמה סיבות: ראשית - זוהי רק דחיית הבעיה. הסיבות לפחד יישארו, כפי שאת רואה בעצמך. ייתכן שאף יתווספו סיבות נוספות. שנית - עצם נוכחות ילד במיטת ההורים, עלולה לעורר בו התרגשות ולהפעיל את הדמיון... ובכך להעלות פחדים חדשים.
ובכך, ועם מה שכתבתי - אני סבורה שבתקופות של חרדה מוגברת, כפי שאתם חווים כעת, כן יש מקום לפחות נוקשות עם כללי וסידורי השינה. הדברים אמורים לגבי: לשבת עם להב לפני השינה, לספר לה סיפור, לא להשאירה ללא השגחה, או עם אדם זר.

ולבסוף, כמו תמיד, אני ממליצה על ספרות ילדים רלוונטית לגיוס במלחמה בפחד: הסיפור "גנבים" (בספרה של ציפי גון גרוס "הסוד של מיכל"), "פחדרון בארון" (מאיר ברסר), "חיית החושך" (אורי אורלב) ו"מלאך הקסם של דנה" (גוני מרדור).
גם משחקי ילדים שבהם תוכל להב לבטא את פחדיה (ולשחק גם את זה שמפחד, וגם את זה/את מה שמאיים עליה) ולתרגל דרכים להתגבר על האיום - יכולים לעזור לה להתמודד עם הפחד.

מקווה שסייעתי

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

סייעת? אין לי מילים אפילו
את כל כך דייקת שזה מפחיד

סיוני תודה
ממש ממש כואב לשמוע על מה שעברה להב... (אגב, זה קרה במעון כפי שהבנתי... יש לכם עילה לתביעה?... סתם מחשבה שלי, יכול להיות שאין עילה ואין כלום...)
ו - כן, לפחות חלק מההתנהגות עכשיו יכולה להיות כתוצאה מהאירוע הטראומטי הזה.

מקווה שתתגברו במהרה...
כפי שכתבתי מקודם, בזמנים שכאלו של יותר לחץ וחרדות (בכלל, לא רק בנושא השינה) ראוי (ואף רצוי - לעניות דעתי) להקל מעט על סידורי וכללי השינה הנהוגים ב'רגיל'. אני מסכימה איתך שלהב מתמודדת כרגע עם תקופה לא קלה, ואני מזדהה עם תחושתך שעלייך לעשות כדי להקל עליה.
רצונה הטבעי והתואם את גילה - הוא לישון איתכם, במטתכם, צמודה לנוכחותך המרגיעה אותה.
אבל, כפי שכתבתי קודם, לצעד זה יכולות להיות השלכות לא רצויות.
עם כל ההבנה, האמפתיה ואף ההזדהות עם הקושי שלך לקום בלילה ולהיות ערה במשך זמן - אני חושבת שזה רצוי יותר, מאשר שהיא תגיע אליכם למיטה.
הכוונה היא, שכאשר היא מתעוררת, בוכה וקוראת לך - עדיף שאת היא זו שתיגש אליה, ולא להיפך. ניתן אפילו, למשך תקופה זו, לסדר לעצמך מקום ליד להב במיטה, ושאת תישני במשך זמן מה לידה בחדרה, במיטתה (או במיטה נפתחת ליד מיטתה, או במזרן...) על מנת לשדר לה רוגע שבנוכחותך לידה - עד שתקופה זו של חרדה תעבור או שהיא תהיה מסוגלת לשוב ולישון לבדה, בידיעה שאת בחדר השני.
זה עדיף (הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך) מאשר לאפשר לה לישון במיטתכם.

אני מקווה שתצליחו להתגבר על התקופה הזו בקרוב, ותשובו ללילות שקטים ומלאים...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

ושוב תודה שרוני,
דבר ראשון בנוגע לשינה בלילה, זה ממש מה שעשיתי בלילה . במקום שהיא תבוא למיטה שלנו אני הלכתי למיטה הנפתחת לידה (חחחחחחחח יותר נוח מהמיטה שלנו , מזרון חדש

וואו... זה היה ממש רציני, הא?...
אז לכו ותתבעו (השלבים ההתחלתיים של התביעה עולים לא מעט כסף... , אבל אם תזכו - ואני מבינה שיש לכם סיכוי לא רע לזכות - תקבלו בחזרה את ההוצאות שלכם.), אני ממליצה לפני שעושים צעד כלשהו, ללכת ולהתייעץ עם עו"ד טוב שמבין ובתחום התמחותו תביעות נזיקין בגני ילדים. עשו את ההתייעצות הראשונית ללא כל התחייבות להמשך. שהעו"ד ייעץ לכם לגבי כל שלבי התביעה, במיוחד כי אני מניחה שלמעון הילדים של להב יש כיסוי משפטי טוב...
בהצלחה בכל יקירה, ואשמח אם תעדכני אותי.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרוני אני אעדכן אותך
כעיקרון תביעה היא נגד הביטוח של המעון ולא נגד המעון עצמו ככל הידוע לי