על עצמי - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..

הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש

כל הפורומים הורות פורום תמיכה נפשית על עצמי

היי שרוני,

אני אמנם חסויה אבל את מכירה אותי ושחחנו אפילו פעם בטלפון (אני זו שכותבת הכל על מנת "לטפל" בעצמי). חברות מפורום הורים.
אני מלאה בפחדים וחששות, מכמה דברים:
1. נמצאת בהריון צעיר מאוד שטרם נמצא דופק, ונמצאת במעקב.
2. בעברי מספר הריונות כושלים שלא חשוב כמה התפתחו, תמיד הגיע דיכאון אחרי לידה בסיומם.
3. חיי בבית מלחיצים ולחוצים ואני חוששת להגיע למצב דומה לזה שהיה בהריון אחרון.

שאלתי היא: האם עצם קיום החששות מראה על דיכאון? או דיכאון בהתהוות?
אציין שאני כרגע דווקא מרגישה עם מצב רוח טוב, ללא עצבנות או דכדוך. כנראה תוצאה של הורמונים אבל מנסה למנוע את המצב של תפוגת השפעתם.

תודה

על ידי n/a 24/10/2010 12:08:54

3 תגובות

עמוד 1

היי מותק
אני אוהבת חידונים ו"חידודים"...
ויש לי השערה לגבי מי את...
ויש לי גם כמה וכמה חברות מפורום הורים... אבל אחת כמוך - בטוח אין!
וגם שאלה: אם כבר דיברנו בטלפון, ואת עכשיו צריכה לשאול/לדבר/לחלוק - למה שלא נדבר שנית?... מבטיחה לא לחשוף את זהותך...
ולגבי מה ששאלת:
קודם כל, להיות "מלאה בפחדים וחששות" - זה לא בריא.
1. הלוואי!!!!
2. מצטערת... כנראה נטייה לזה?...
3. החיים בבית מלחיצים ולחוצים, וזה מהווה טריגר רציני להתפתחות של איזשהו מצב דיכאוני (וגם חרדתי), בפרט כשקיימת נטייה לכך על סמך מקרי עבר...
ולגבי שאלתך: עצם קיום חששות מדיכאון, עדיין לא מראה על דיכאון. אבל כן מראה על עיסוק בנושא, עיסוק שבקלות יכול לגלוש למצב עצמו. ככל שמתעסקים יותר במצב פתולוגי מסוים (אגב - הן בנפש, והן בגוף) יש סיכוי להגברת המצב, ולו רק בגלל העיסוק בו.
קצת מזכיר אובססיה?... ייתכן. הדבר דומה לחיטוט בפצע שנדמה שהוא כבר ישן והגליד, ולא מפריע בחיי היום יום. אבל ברגע שמתחילים לעסוק בו באצבעות - תמיד קיימת סכנת פתיחת הפצע והזדהמות מחודשת, שיכולה אף לגרור צורך בטיפול אנטיביוטי...
אז כך:
אני מבינה שכרגע את חרדה מכך שזהו היריון חדש, והריונותייך הקודמים - לא כולם הסתיימו בהצלחה ובאושר.
סיבה נוספת לחרדה היא מפני הדיכאון לאחר לידה.
קחי את החרדה למקום חיובי, ואמרי לעצמך שהחרדה מלמדת על מודעות. מודעות לעצמך, לתהליך שאת עוברת בהריונותייך ולמצב הנפשי שאת מגיעה אליו לאחריהם. עצם המודעות מפחיתה חרדה, משום שהצעד הראשון לריפוי הוא... מודעות למצב.
אני לאו דווקא מסכימה עם הקביעה שכרגע את במצב רוח טוב, ללא עצבנות או דכדוך - כתוצאה מהורמונים. ייתכן. אבל אני מעדיפה לחשוב שהמצב כך פשוט משום... שאת לא בדיכאון. קשור להורמונים או לא - מה זה משנה?... את לא בדיכאון, ואם היית - שום הורמונים לא היו יכולים "למסך" אותו עד כדי כך טוב...
נסי ליהנות מהדברים הקטנים: יש סתיו מקסים בחוץ, החיוכים של ילדייך, העוגות הנפלאות שאת אופה...
ולגבי "תפוגת השפעתם" של ההורמונים: אצל אישה בריאה ונורמלית זה קורה בסביבות גיל 53 (לפי מחקרים אחרונים על תחילת גיל המעבר בנשים בישראל). יש לך עוד קצת זמן, נכון?

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

על ידי shemesh 24/10/2010 12:08:54
תודה שרון כרגיל תשובתך מלאה, ממצא, ומקלה
אני דווקא מאלו שמסתכלות על הכוס המלאה, לא יודעת מה "נפל" עלי....

אמן והכל יסתדר

על ידי n/a 24/10/2010 12:08:54
הלוואי

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

על ידי shemesh 24/10/2010 12:08:54