בעיה בכניסה לכיתה כל בוקר - ילדה בת 7 - הריון ולידה

היי ,
ברוכה הבאה וכל הכבוד על הרגישות לחברתך! אני בטוחה שהיא מעריכה את זה, ומקווה שהיא קוראת את תשובתי.
אז ככה, חסרים כמה פרטים בתיאור שלך, אם כי הוא תיאור מאד חי ובהיר של ילדה עם חרדת פרידה מאמא שלה. זה נראה כך, על פניו, וכמובן שלא אוכל לקבוע מכאן על סמך תיאור (בהיר ככל שיהיה) של התנהגותה של הילדה, בפורום.
מה שכן, התיאור מצביע בהחלט על מצוקה של הילדה בפרידה מאמה - במעבר בין הבית למסגרת.
הייתי שואלת:
מתי זה התחיל? בשנה שעברה? בתחילת השנה? באמצעה?
האם היא קשורה לדמות מסוימת בבית הספר?
האם היא קשורה במיוחד לאמה?
האם קרה מאורע מיוחד בתקופה שלפני שהתחילה התנהגות זו? ("מאורע מיוחד" יכול להיות בתחום המשפחתי, למשל היריון האם או לידת אח, או בתחום החברתי, למשל מעבר כיתה, תחילת הליכה לצהרון/מועדונית וכו')
האם היה משבר כלשהו בסביבת הילדה? ("משבר" יכול להיות מעבר דירה, נסיעה לחו"ל של אחד ההורים או שניהם, חלילה משבר במשפחה או אובדן אדם קרוב)
סיבה אפשרית של חרדת פרידה אצל ילד היא טראומת ילדות כלשהי שקשורה בפרידה. פרידה קורית כתוצאה מנסיעת ההורים, מאשפוז של הילד או של ההורה, מהיעלמות בגלל מחלה וכד'. היעלמות הורים בגיל שבו הילד עדיין לא מבין למה נעלמו, וכשעדיין אין לו פרספקטיבה של זמן כדי להעריך כמה זמן הם נעדרים ומתי ישובו - נחווית אצל הילד כנטישה. נטישה מטביעה את חותמה בעולמו הפנימי של הילד ועלולה לשוב ולהתעורר לחיים כשהילד עומד בפני פרידה מחודשת.
רק תגובה מכילה, מבינה ואמפתית לאורך זמן יכולה להביא מזור לטראומה הישנה, ולהעביר מסר ברור שהפרידה המחודשת היא לא נטישה נוספת.

יקירתי, נשמע מדברייך שחברתך זקוקה לעזרה ולהכוונה על מנת להצליח לעזור לבתה. הילדה חווה כנראה מצב לא קל של חרדת פרידה ומתקשה למצוא בעצמה את הכוחות כדי לעבד חוויה קודמת כואבת שכנראה חוותה... (אני משערת זאת, על סמך דברייך).
אני מאמינה שבעזרה ובהכוונה נכונה לגבי כיצד להגיב למצוקת הילדה, יחד עם פתירת המטען הקודם שקיים אצל הילדה, בעבודה משותפת של האם וביתה, ניתן יהיה להתגבר על זה.
כרגע, בכך שהילדה ממתינה בבקרים לדמות מסוימת (היועצת?) - האם וביתה בסה"כ יוצרות תלות נוספת של הילדה בדמות נוספת, שבהיעדרה - המצוקה לא פוחתת אלא אף גוברת.
אני חושבת שיש מקום לבירור מניעים עמוקים יותר להתנהגות, ביחד עם ייעוץ מקצועי. הפתרון ש"נמצא" עכשיו הוא קצת בבחינת "טיוח" הבעיה (והבעיה שבה וקופצת ברגע שהדמות הנוספת אינה בסביבה. ומה לגבי הלאה? האם גם בשנים הבאות "יפתרו" את הבעיה בעזרת דמויות אחרות שיעזרו, על פניו, לילדה "להעביר בשלום את היום"?...).

מקווה שסייעתי במשהו...
מסרי לחברתך - חיזקי ואמצי

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

היי שרון,

קודם כל תודה על התגובה המהירה.
אני חייבת לציין שהאינטואיציות שלך מדהימות. אני לא יודעת אם זה קשור אבל האמא בהריון אבל ממש בהתחלה (חודש שני) זה יהיה ילד רביעי והילדה היא הבכורה.
אני לא יודעת אם היה איזה שהוא אירוע שהשפיע על הילדה זה רק אמא שלה יכולה להגיד, אבל בהחלט חומר למחשבה שכרגע הפיתרון שהם מצאו הוא רק טיוח ולא פיתרון ממשי.
את מייעצת לפנות לייעוץ מקצועי - למה את קוראת ייעוץ מקצועי? סליחה על הבורות אבל אין לנו מושג למי אפשר לפנות לעזרה חוץ מיועצת ביה"ס. האם פסיכולוג ילדים או שיש אופציה אחרת?

לגבי שאלותייך, הבעיה התחילה שנה שעברה כששמו אותה אחרי פסח במועדונית. היא היתה רגילה ללכת לסבתא שלה אחרי ביה"ס אבל הסבתא החליטה שהיא צריכה את המועדונית כדי להיות יותר עצמאית- לעשות לבד שעורי בית להתחבר ללכת לחוגים.... וההורים הסכימו.
במועדונית כמה ילדות החליטו לעשות עליה חרם! הילדה והבן שלי חברים מאוד טובים (אנחנו גם שכנים) ותמיד הבן שלי היה שומר עליה, במובן שאם היא צריכה ללכת לשער ביה"ס אחרי יום הלימודים לפגוש את סבתא שלה אז היא תמיד היתה צריכה את בן שלי שילווה אותה לשער. הבן שלי תמיד עשה את זה בשימחה.
הבנות במועדונית תמיד היו מחכות שהבן שלי ילך הביתה כדי לממש את החרם על הילדה והיא היתה בוכה הרבה.
השנה החליטו לא להכניס אותה למועדונית.
עוד משהוא שניזכרתי זה שתמיד הבן שלי והיא היו הולכים לביה"ס לבד (בליווי מבוגר כמובן) אבל מאז שהתחיל עיניין הבוקר, היא כבר לא מסכימה ללכת עם הבן שלי לבה"ס. אחר הצהריים אם נפגשים ומשחקים ביחד עם עוד חברים מהשכונה והכל בסדר.

תודה רבה שוב שרון
דרך אגב שמי יעל

היי יעל, נעים להכיר
לפי מה שאת מספרת, המשבר החל אחרי פסח האחרון. מאז עברה כחצי שנה (ליתר דיוק - כ - 7 חודשים), שמתוכם חודשיים של חופש גדול בו לא הלכה לביה"ס, ובתחילת שנה זו - הבעיה צצה בעוצמה בבקרים, בפרידות מאמה.
נשמע בהחלט שיש לכך קשר ליחס הבעייתי שהילדה חוותה מבנות אחרות במסגרת המועדונית.
איני יודעת אם קיים קשר להיריון, שהרי הוא חדש ולא בטוח שהילדה כבר יודעת עליו?...
עם זאת, אני חייבת לציין שתתכן החמרה בהתנהגותה עם התקדמות ההיריון ובעיקר לאחר הלידה הצפויה, במזל טוב.
לכן אני שוב חוזרת לעניין הייעוץ המקצועי, שרצוי להגיע אליו כמה שיותר מהר, ולו רק בשל הסיבות של מצוקת הילדה והאם, והתקדמות ההיריון (שיקשה מבחינה זו הן על הילדה - והן על האם).
ב"ייעוץ מקצועי" אינני מתכוונת לפנייה ליועצת ביה"ס. אלא לאדם מקצועי שעוסק באבחון ובטיפול, ככל הידוע לי זהו פסיכולוג/ית המתמחה בילדים ובתהליכי התפתחותם. זאת על מנת לברר ביחד איתו סיבות ומניעים עמוקים יותר להתנהגות הילדה - ייתכנות של טראומת עבר כלשהי, כפי שכתבתי מקודם.
בהצלחה ו... שיהיה ימים שקטים ופרידות רגועות יותר

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה רבה על העזרה שרון
את יחידה במינך!!!!!!
עזרת המון ופתחת לנו את העיניים לגבי ה "טיפול" של היועצת

מאחלת לך בריאות ונחת ושתעברי את התקופה הזו בקלות ובהצלחה

יעל