נשיכות בגיל שנה ורבע - הריון ולידה

היי מירי,
בתמונה הוא אכן נראה מתוק אמיתי...
חיים עדיין מאד קטן... ובגילו זה עדיין נפוץ, ואף נחשב ל"התפתחותי".
ובכל זאת, זה כואב, זה מפריע בגן, ובסה"כ - ה"נופל" לפיו, אומלל...
אז מה עושים?
קודם כל, מבינים שנשיכות, כפי שהזכרתי, אינן נדירות בגיל הרך. אנו מתחילים לדבר על בעייתיות כלשהי רק החל מגיל שנתיים-שלוש, גיל שבו כבר יש לצפות שפעוטות יתחילו להיות יותר וורבאליים, ואז כנראה אלו שנושכים הם אלו שלא מצליחים לבטא את עצמם וליצור קשר בדרך אחרת.
ילדים שמועדים יותר לנשוך הם אלו שסובלים יותר מכאבי בקיעת שיניים. כמו"כ, ילדים בעלי צורך אוראלי חזק (למשל: מכניסים דברים לפה וחוקרים את העולם באמצעות הפה) שהוא חלק מהטמפרמנט המולד שלהם, או ילדים עם תת רגישות באיזור הפה (שזקוקים לחוויות בעוצמה חזקה כדי לחוש מגע.).
כפי שציינתי, רק החל מגיל שנתיים אנו מצפים שילדים יידעו להביע עצמם באופן ברור יותר, ויוותרו על הנשיכות...
בינתיים, יש לחזור ולהדגיש בפני הילד מסר חד משמעי שאסור לנשוך. מסר כזה לא יכול לעבור אם, למשל, ההורים מאפשרים לילד לנשוך בבית (אבל בגן לא...). או אם לילד יש רווח משני מהנשיכות, למשל: ילדים שלומדים לשלוט בסביבתם ו'זוכים' לוויתורים כדי ש"העיקר שלא ינשכו"...
כרגע, וגם בשל גילו הצעיר של חיים, אני חושבת שהפתרון יבוא בדמות הצעת אלטרנטיבות לנשיכת ילד: לנשוך נשכן מגומי, לנשוך צעצוע, לנשוך חלק "קשה" של לחם או חתיכת תפוח עץ. לא להסתפק רק באיסור, אלא לחשוב מה להתיר לו, כדי שלא להזיק.
בנוסף, הייתי מבקשת את עזרת הגננת (או המטפלת) בעריכת 'תצפיות' כדי לבדוק באילו מצבים הוא נושך? יש כאלו שנושכים כשהם מרגישים מותקפים, כשלועגים להם, כשלוקחים מהם משהו, כדי להפסיק אלימות של ילד אחר כלפיהם, כשהם מרגישים חסרי אונים, אפילו כדי לנסות ליצור קשר בהיעדר שפה שיוכלו להשתמש בה.
בכל אחד מהמצבים האלו ניתן ללמד את הילד (כן כן... גם בגילו של חיים שלך, המתוק) תגובות חלופיות לנשיכה. התגובות החלופיות יכולות להיות החל מלהיעזר במטפלת וכלה בלנסות ולהסביר לילד האחר את רצונו.
ואני תמיד ממליצה על משחק לימודי בבובות: ניתן ליצור משחק בבובות, בו בובה אחת "נשכה" את הבובה השנייה, ותוך שיתוף הילד הנושך, להסביר לבובה ה"נושכת" מדוע אסור לנשוך.
בהצלחה

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T