שרוני, בבקשה עזרה... דחוף!!! - הריון ולידה

היי פאפיה יקרה
(לגמרי נחמד מצידך שלא קיפחת אף אחד...! )
קודם כל, בהחלט יש דבר כזה פסיכולוג ילדים...
עכשיו, ככה:
לאיזה "הסדרים" (..."לרוב בבית הוא מסכים להסדרים אכלה ואחרים אבל אחרי חצי שעה הוא כאילו שוכח ושוב נכנס להיסטריה"...) את מתכוונת? למה את מגיעה איתו?

לגבי הרתיעה מהצהרון: נתת 2 הסברים ממצים לרתיעתו.
אוסיף, שאנו עדיין נמצאים בתקופת הסתגלות - נורמלית. במיוחד עבור ילד שזמן שהייתו בגן השתנה. כרגע הוא עדיין מסתגל ומתרגל לשינוי בזמן השהות שלו בגן - מבוקר בלבד, לפני שנה (ז"א, עד לפני כחודשיים, אם אני לא טועה) לבוקר+חלק מאחרה"צ כעת. עבורו, זהו כנראה שינוי גדול.
אני בהחלט מבינה את השינוי בהתנהגותו, אליו את שמה לב.
לא הייתי ממהרת להסיק מסקנות כדוגמת: "הרתיעה מהצהרונית משתלטת עליו ועל חייו". כרגע ה"אובססיה" (כדברייך) לגבי השהות בצהרון יכולה להיות מוסברת בכך שהוא עדיין מתרגל לשינוי שעבר.
בכל זאת, מבחינתו מדובר בשינוי די גדול, והוא כבר ילדון די גדול שמבין בדיוק במה מדובר: מדובר בכך שחלק מהילדים הולכים הביתה בצהריים, ואילו הוא נשאר.
מאד ייתכן שבחוויה שלו מדובר על סוג של קושי (ובוודאי שמדובר על משהו שהוא לא רגיל אליו).
הייתי נותנת עוד כחודש, ורואה מה קורה. תמיד יש לזכור שיש ילדים שקל להם יותר להתמודד עם שינוי, ויש כאלו שזקוקים ליותר תמיכה ולזמן ארוך יותר כדי להסתגל.
במקביל, הייתי יוזמת שיחות ממוקדות על השינוי:
שוחחי עם הילד על הקושי שבפרידה מהמקום המוכר (הגן) והמעבר למקום הפחות מוכר (הצהרון), ועל חששותיו מן המקום החדש. ניתן לבדוק איתו איך הוא התמודד עם המעבר בשנה שעברה (למשל: "גם כשנכנסת לגן רותי חששת. בוא ניזכר ביחד איך זה הסתדר בסוף") ולהבטיח לו תמיכה בתהליך השינוי ("אני אעזור לך אם/כשיהיה לך קשה, אני אבקש מהגננת בצהרון לעזור לך, אולי גם החברים שאתה מכיר מגן רותי יכולים לעזור לך"...)
השתדלי לקיים שיחות כאלו מידי יום, ותני לזה עוד קצת זמן.
עם זאת, אם את רואה שהקשיים ממשיכים או חלילה מחמירים (וכוללים קשיי שינה, אכילה, ריכוז, התנהגות, בריאות...), יש בכל זאת לערוך בדיקה מקיפה ולנסות להבין את הגורמים - ביחד עם איש מקצוע.
בהצלחה ומקווה שתרגעי קצת...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה. אני אנסה לתת לזה עוד זמן אם כי זה נורא קשה כשכל הזמן הפנוי שלנו יחד הוא שואל ומילל ומתלונן שאני לוקחת אותו מאוחר ושהוא מתגעגע...
אני מקווה שאת צודקת ומדובר בקושי הסתגלות סטנדרטי (אם כי זה אף פעם עדיין אפילו לא התקרב למשהו דומה..)
כיצד להגיב על הבקשות שלו לא לשים אותו בצהרון? להתעלם? בכל פעם מחדש להסביר שזה לא אפשרי (זה מיד מביא לבכי)? להעביר נושא (אחרי חמש דקות הוא שוב יחזור לאותה נקודה)? להודיע שאני לא מוכנה לדון בזה? להוציא אותו יור מוקדם לפעמים או להשאיר אותו בכל יום עד אותה שעה עד שיתרגל?
תודה רבה ולילה טוב...
[ u
rl=http://smiles.33b.ru/smile.150961.html]
הרכבת שלי מתעכבת, ואני נהנית מהנוף...

לדעתי - אם יש לך אפשרות מידי פעם להוציא אותו מוקדם יותר, הרי זה מבורך.
זה גם יוכל לשמש אותך כדי לקנות את אמונו בכך שאם את יכולה, את באה מוקדם. ומצד שני - אם לא באת מוקדם והוא נשאר בצהרון, הרי שלא היית יכולה...
לגבי הבקשות שלו לא לשים אותו בצהרון - נסי ליזום איתו שיחות ממוקדות על הנושא הזה ועל ההתמודדות שלו, כפי שהסברתי קודם.
שיחות "היזכרות" בהתמודדויות דומות קודמות למשל ("גם כשנכנסת בתחילה לגן רותי חששת"... וכו') - ומה עזר לו, מה קרה בסוף, איך הוא הסתגל ורכש חברים חדשים ובטחון במקום החדש - אלו שיחות שיכולות מאד לעזור, מכיוון שדרכן הוא יוכל להבין שזהו תהליך, והוא כבר עבר אותו פעם אחת, ומכאן איזשהו בטחון בכך שהוא יכול לעבור את זה שוב.
כמו כן, לחזור על ההבטחות שתעזרי לו/הגננת תעזור לו/הילדים האחרים יעזרו לו - יפחיתו את תחושת הבדידות. הוא חש כנראה בודד שם, וזה מגביר את מצוקתו. בכך שהוא יכול לבטא את קשייו עם הצהרון בפנייך/בפני הגננת, זה אוטומטית מפחית את הבדידות והקושי.
ומכאן - בשום פנים ואופן לא להתעלם! גם אם את מוצאת שקשה לך להתמודד עם הקושי שהוא מבטא, זכרי שלו קשה יותר, ובכך שהוא פורק את הקושי איתך, זה מקל עליו. הדבר האחרון שהוא מצפה לו זה שתתעלמי ממצוקתו.
אני מקווה ומאמינה שביחד תתגברו על הקושי הזה.
אנא המשיכי לעדכן מה קורה איתו...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T