הפלה... - הריון ולידה

אופטימית יקרה!

ראשית, צר לי מאוד על החוויה המצערת שעברת, אין לי צל של ספק שהיה לך הרבה יותר קשה ממני, אני מחזקת אותך ומתפללת בשבילך שכבר החודש תתבשרי בבשורות טובות, אמן...
שנית, תודה על המילים המנחמות, חיממת לי את הלב וריגשת אותי עד דמעות...
מצד אחד, מאוד מעודד לדעת שבפורום הזה אני לא לבד ויש מישהו שממש מבין אותי ואת התחושות שלי.
מצד שני, יש משהו מרתיע ומלחיץ כשאת נחשפת לסיפורים של בנות אחרות ומבינה שלהיכנס להריון שני לא בהכרח הולך להיות קל.
אבל, כמו שאמרת, אין ספק שזה מאוד אינדבידואלי לגבי כל אחת מאיתנו ואני מאוד משתדלת להשאיר את הראש מעל המים, להיות אופטימית ולחשוב חיובי...
יש משהו שלא עוזב אותי מאותו רגע שעברתי את ההפלה ואני חייבת לשתף מישהו:
אני ובעלי לא דתיים, אך בעלי כבר שנים מניח תפילין בכל בוקר, מתפלל ברכת שחרית, ואין לי ספק שאם זה היה תלוי רק בו הוא מזמן היה שומר שבת. מאז שהתחתנו ועברנו לבית משלנו לקחתי על עצמי כמה וכמה דברים שידעתי שאצליח לעמוד בהם ועשיתי אותם באהבה גדולה ואמונה שלמה. יש לציין שלשנינו יש זיקה מאוד גדולה לדת, לבעלי אף יותר...
התחלתי לשמור נידה ומצאתי שזה דבר מאוד יפה שמקרב בין בני זוג ומביא תשוקה רבה יותר לזוגיות, הקפדתי ועדיין מקפידה להדליק נרות בשבת, לנפות קמח ולהתפלל תפילות מסויימות במהלך היום.
יומיים לפני ההפלה בעלי ואני ישבנו לארוחת צהריים שבמהלכה חשף בפניי שהוא נמצא בדילמה גדולה: ברצונו להתחיל לשמור שבת וללכת לבית הכנסת. הוא טען שנראה לו מגוחך לנסוע להוריו בערב שישי, להניח כיפה על הראש ולהתחיל לקדש...
הבנתי אותו מאוד אבל הוא הציב בפניי החלטה לא פשוטה. הסברתי לו שאני מאוד אוהבת את הדת ומוצאת בה המון דברים יפים, אך אני לא נמצאת במקום הזה של להתחיל לשמור שבת. אמרתי לו שיכול להיות שבשלב מסויים בחיים אולי ארגיש יותר מוכנה אך אני לא נמצאת שם כרגע, ושאני לא יכולה לעשות משהו שאני לא בטוחה שאצליח להתמיד בו...
הגענו למן מבוי סתום, והשיחה בעצם הסתיימה שכל אחד מאיתנו יעשה חושבים עם עצמו ושנדבר בעוד כמה ימים.
חשוב לי לציין שבסוף השיחה בעלי אמר לי שהוא לא יניח לשום דבר לפגוע בשלום בית שלנו ושהוא אוהב אותי בכל מצב ובכל החלטה שאחליט...
יומיים לאחר מכן הפלתי ומאותו רגע אני מרגישה שכאילו נענשתי...
אני לא מצליחה להתנתק מהתחושה שבגלל שגרמתי לבעלי ללכת אחריי ולא אחר ליבו, לקחתי את העוון עליי ונענשתי בגדול...
זה לא עוזב אותי כבר כמה ימים ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי...
בכל אופן, אני מודה לך שוב על העצות החמות ואשמח לתגובה...
תודה...........