שרוני היקרה - הריון ולידה

היי סיגלית ,
קודם כל, אני מבינה לגמרי את עניין ה - "להיות 4 ימים בגן - וכבר חולים"...
לצערנו, ככה זה. זו ההסתגלות של הגוף לחשיפה להרבה גורמים ש"נמצאים באויר" בסביבה של ילדים רבים, מספר שעות ביום, לאחר שהות בסביבה מוגנת של הבית.
אגב, אין זה משנה מתי ילד נכנס למסגרת, בכל גיל שזה לא יהיה, תתקיים ההסתגלות הזו.
ועכשיו... להסתגלות הרגשית.
באמת, מה שאת מתארת הוא קשה. כמעט ובעיקר - לך.
בגלל שזה מעט קשה גם לה, והיא רואה שזה קשה לך, היא אכן מראה לך עד כמה קשה לה: בצרחות ובצעקות כשמתקרבים לגן.
מה אפשר לעשות?...
קודם כל, אני חושבת שבימים ראשונים אלו של הסתגלות, דווקא לא מומלץ למהר ללכת, כדי שלא לשדר לה תחושה של בהילות. אפילו כדאי שתתארגני (רק אם זה אפשרי, כמובן) על הודעה לעבודה שייתכן שתאחרי מעט, או אם המצב ממש קשה (נראית כתלויה לחלוטין בך וחרדה מפני הפרידה) - אפילו על כמה ימי חופש עד שתושלם ההסתגלות.
שנית, לעשות את התהליך הדרגתי - גם מבחינת הזמן שתשארי עם הילדה מידי יום, וגם במידת המעורבות מיום ליום.
חשוב להפנות את הילדה לגננת כשהיא רוצה משהו: אוכל או צעצוע (לשירותים אני מניחה שאתם עדיין צעירים מידי?), כדי שתתרגל לסמוך עליה.
שלישית, תמיד להיפרד מהילדה, גם אם את מנסה ללכת בלי הסכמתה, ולא לקבוע עובדות מאחורי גבה. תמיד להבטיח לחזור לקחתה בזמן, להבטיח שאמא (את) חושבת עליה גם כשהיא בעבודה/בסידורים.
רביעית, בקשי את עזרת הגננת בפרידה - שתקח אותה על הידיים, שתטפל בה כשאת עוזבת...
חמישית, לפעמים "חפץ מעבר" כמו דובי שהיא אוהבת או בובה מהבית, יכולים להקל במעט.
ואחרון חביב:
יש ילדים שבוכים בפרידה זמן קצר בלבד ומיד נרגעים. אם זה אכן כך - בדקי האם הבכי לא מיועד לאוזנייך בלבד (שתיווכחי עד כמה שהיא קשורה אלייך ואוהבת אותך...)...
בהצלחה!

שאלה:
למה את קוראת לעצמך "טרול"? את נחמדה, וטרול זה לא דבר ממש נחמד...
תראי איך הוא נראה: .
לא מתאים, נכון?...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T