שרוני, שלום! - הריון ולידה

והנה אני עדכנתי את החתימה, מחר ישד לי בדיקת דם חוזרת...

שלום גם לך אישה יקרה
אני בהחלט מתרגשת לראותך, ולראות את ההתפתחות הנחמדה...
ואני שותפה מלאה לאושר שקשה להכילו, מצד אחד
ולחרדה הבלתי נתפסת - מצד שני.
אני כמובן זוכרת כל פרט בסיפורך...
מאמינה שאת יודעת היטב שתופעות 'פסיכוסומאטיות' אלו שאת מתארת, משמעותן היא, באופן כללי - הפרעת חרדה כללית - GENERALIZED ANXIETY, ובאופן ספציפי יותר - מצביע על התקפי חרדה חריפים - PANIC ATTACKS.
מאמא יקרה
אני סבורה, באמת ובתמים, שאת זקוקה כרגע לכל הכלה של רגשותייך, תחושותייך ומה שעובר עלייך - מכל מי שאת יכולה להשיג. עברת לא מעט על מנת לקבל הכלה, קבלה ואמפטיה ללא תנאים זו, ואת זכאית לה, במלוא מובן המילה.
חרדותייך כעת הם כל כך מובנים, כל כך טבעיים, והייתי אומרת אף - מתבקשים, שהדבר היחיד שבא לי לעשות כרגע זה פשוט לאסוף אותך בזרועותיי ולהניח לך להתפרק בשקט על כתפי... וסליחה על המליצה ועל ההשתפכות, אבל כנראה שמי שלא עברה את זה - לעולם לא תבין...
ובכל זאת, קצת מידע עבור המוח, שעדיין פועל...
מהי חרדה הזו?
מקובל להגדיר את החרדה כפחד ללא סיבה ממשית או מוצדקת. המשותף לחרדה ולפחד הן התופעות הגופניות והמחשבתיות-סובייקטיביות. השוני ביניהן טמון בסיבת התגובה. לתגובת פחד תפקיד ברור של הגנה עצמית. לתגובת החרדה תפקיד שאינו ברור לעין ושקשה להבינו.
ומהם התקפי הפאניקה?
במחקר מקיף התברר שהתקפי פאניקה מלאים או חלקיים קורים אצל אנשים רבים, מספר פעמים ביום. העובדה שאדם סובל מהתקפי פאניקה אינה בעייתית כשלעצמה, כי רב האנשים שסובלים מהם, פשוט מתעלמים מהתופעה. למרות זאת, עלולה להתפתח מחלת חרדה מהתקפי פאניקה שקורים פעם או מספר פעמים ביום, אם מתקיימים התנאים הבאים:
1) ההתקפים באים בעוצמה או בתדירות מאד גדולים.
2) האדם נמצא בתקופת מתח (STRESS) בחייו, ו/או
3) קיימת נטייה ביולוגית לסבול ממחלות חרדה.
החרדה הכללית מורכבת מהתופעות הפיזיולוגיות שמאפיינות התקף פאניקה, כלומר: עוררות יתר של מערכת העצבים האוטונומית (שכוללת את מערכת הנשימה, מן הסתם...) על ביטוייה הגופניים (הזעת יתר, דפיקות לב, שלשול, יובש בפה...) יחד עם שורה של תגובות קוגניטיביות-מחשבתיות שהבולטת ביניהן היא הדאגה. התקף של דאגה שלרב נמשך שעות ומשפיע על תחושתינו כל היום מתחיל לרב משאלה מיותרת האומרת: "מה יהיה אילו?"...
מאותה נקודה (של ה"מה יהיה אילו?") האדם ממשיך לחשוב ולחשוב בלי שיימצא כל פתרון לשאלה.
בחרדה הכללית האדם:
1) מצפה שמשהו איום ונורא הולך לקרות ללא שליטתו
2) מרגיש שאיננו יודע מה יהיה, תחושת אי וודאות
3) מתרכז התרכזות יתר בעצמו ובגופו, על חשבון תשומת לב לגרויים אחרים, כולל גירויים שהם מרגיעים דווקא.

מאמא יקירתי,
הריון, עבורך, מהווה תקופת מתח STRESS שתוצאתו היא כניסה כמעט מיידית לחרדות מהסוג שאת מתארת. ליבי ליבי איתך ועם מה שעובר עלייך. האם בהריונך הקודם (עם יובל) נעזרת באיש מקצוע או באמצעי הרגעה והתמודדות כלשהם (כולל תרופות)? אם לא, מה (לדעתך) עזר לך להתמודד עם התחושות הקשות? איך התגברת?

ולעניין נוסף, איני מסכימה עם האמירה ש"אני עכשיו מסתכלת עד כמה טיפשי להתחבר להריון וקודם כל צריך לשמור על בריאות הנפשית שלי..."
את כעת מתמודדת. בצורה כזו או אחרת, אבל מתמודדת. לא הייתה לך (ככל הנראה) אפשרות "לשמור על הבריאות הנפשית שלך" ללא ההתמודדות הזו. ניקח בחשבון שבריאותך הנפשית היא תקינה ומלאה, מלבד החרדות המלוות אותך בהריונותייך. ובכן, כעת את מתמודדת איתן - זהו ה HOT SPOT שלך. אין לזה קשר לבריאותך הנפשית, אלא לחוויה טראומטית שעברת, ושפוקדת אותך עם גילוי כל הריון נוסף.

מאמא, את מוזמנת תמיד ובכל זמן להמשיך לכתוב כאן, או לי באופן אישי [email protected] ולספר מהן חוויותייך.
בחיבוק גדול ובתקווה עצומה


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרוני, תודה רבה על התגובה מאוד מפורטת

הי לינבר, תודה על ההמלצה, אולי באמת משהו הומאופטי קל יכול לסייע לי...
ועוד משהו אני כבר מזמן אמא לשלוש... שניים בבית ואחד בלב ( התאום של בתי הבכורה שנפטר בבטן בשבוע 33 ), אז עכשיו זה להכיל עוד אחד נוסף והחרדה התמידית איפה... בבית? או בלב?...

מאמא יקירתי ,
למרות שאת צוחקת על רעיון הקלונקס, אני לגמרי לא נגדו.
ייתכן שלאו דווקא קלונקס עצמו, אינני יודעת האם קיימת קונטרא אינדיקציה עם הריון, אבל משהו בסגנון, שיותאם, כמובן, בהתייעצות עם רופא.
בנוסף, מאד ייתכן שדווקא הומאופטיה וטיפולים מהרפואה המשלימה, כפי שהציעה ענבר - יהיו יעילים. ממליצה ללכת אך ורק למטפל/ת מוסמך/ת בתחום זה, בעל/ת תעודות ממוסד לימוד מוכר.

לגבי מה שכתבת על מה שיוכל לסייע לך, אני לגמרי איתך! תרגילי הרפייה, אותם ניתן ללמוד במספר פגישות קצרות אצל מטפל התנהגותי, הם פתרון מצוין.
טכניקות של תרגילי הרפייה הם מגוונים, וכוללים:
1. נשימה עמוקה.
2. הרפייה הדרגתית.
3. דמיון מודרך.
4. טיפול בחשיפה דרך ביטול רגישות הדרגתית (דה-סנסיטיזציה) - חשיפה מודרגת בדמיון.
5. מדיטציה - הפניית תשומת הלב פנימה, התרכזות במילה או בביטוי המביאה לשקט פנימי.
6. ביופידבק.

אינני יודעת למה התכוונת ב"טיפול פסיכולוגי שיפתח את הצלקות הישנות".
אני סבורה שלא ניתן להכריח אף אדם, לפתוח אף "צלקת" שהוא לא מעוניין בפתיחתה, בשום "טיפול פסיכולוגי". זה, לפחות, מה שאני מכירה מהתחום שלי - ואני עוסקת בטיפולים נפשיים.
כפי שכתבתי, תוכלי במספר פגישות קצרות ללמוד טכניקות הרפייה שימושיות ויעילות אותן תוכלי ליישם על מנת לשלוט ברמות החרדה העולות.
בנוסף, האופציה התרופתית היא תמיד יעילה וברת השגה.
מחקרים הראו שהטיפול האופטימלי לסובלים מחרדות הוא שילוב של טיפול התנהגותי קוגניטיבי ותרופות, כאשר עם התקדמות הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי, ולמידת טכניקות ההרפייה, השימוש בתרופות יורד, עד שנעלם לגמרי.
ותמיד תוכלי לפנות גם לרפואה המשלימה, שלעתים נותנת פתרונות לא רעים לסובלים מחרדות.

לכל דבר נוסף, אני כאן

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T