מספר בעיות של בן שלוש - הריון ולידה

היי קיילי
קודם כל, בהצלחה במציאת המקום החדש
אתחיל דווקא מהסוף. אני מבינה שיחסו כלפי אחיו הקטן מכאיב לך - ואני לגמרי יכולה להבין מדוע... עם זאת, זו ההתפתחות הכי טבעית וצפויה ש"אחים גדולים" (גם אם הם רק פספוסים בני 3...) יכולים לעבור. אני כותבת "התפתחות" משום שזוהי אבן דרך בדרך לקבלת האח הקטן. כרגע מעורבים בזה רגשות כמו הכחשת קיומו, קנאה ביחס שהוא מקבל מכם, שמירה עיקשת על מקומו - מתוך דאגה שאם לא יעשה כן מקומו יילקח ממנו, כעס עליכם על שהבאתם לו "מתחרה" ועוד מיני פנינים רגשיים כאלה ואחרים. את כותבת שכבר כעת "זה מתחיל להשתפר" - אשמח לקרוא איך? מה את עושה/עשית איתו או בלעדיו, שגורם לשיפור ביחסו? ואולי זה כלל לא קשור למשהו שעשית או לא עשית?...
הדבר היחיד שאני ממליצה לעשות, זה לאסור בתקיפות הפעלת אלימות מצידו כלפי הקטן. אסור להרביץ לו או להציק לו, יש דרכים אחרות להוציא החוצה את רגשות הקנאה, הכעס, האגרסיה (כתבתי עליהן בשרשורים אחרים באותו נושא). ברגע שילמד לבטא את רגשותיו בדרך שאינה מזיקה לקטן, הניחי לו לעבד את קבלתו את אחיו הקטן בזמנו ובדרכו. אצל רובם ככולם של הפעוטות, זה קורה מהר יותר משחושבים.

לגבי סעיף 1 - גם הוא, נראה לי כקשור להצטרפות האח הקטן. הוא פשוט מנסה "לשמור אותך לעצמו" בכל רגע...
את אומרת לו שהוא "צריך קצת לשחק לבד" וזה לא עוזר... אני חושבת, שאם הייתה בו היכולת לשחק לבד ולהיות קצת נפרד ממך, הוא כבר היה עושה את זה לבדו, מזמן...
כרגע הוא נמצא במקום רגשי שקשור אלייך מאד - אולי מתוך איזשהו חשש להישאר בלעדייך ("להפסיד" אותך לטובת התינוק?...). ואת? את מתנהגת כאילו ש"עסקים כרגיל" - ומצידך, בצדק! אלא שאותו זה מכניס ליותר חרדה, שגורמת לו רק ללכת אחרייך יותר, לדרוש את נוכחותך בכל רגע, לא למצוא "את הידיים והרגליים" כאשר אינך בסביבה.
אז מה עושים?...
נותנים לו את מה שהוא צריך, כמובן שבגבולות ובמגבלות שאת קובעת. כמה זמן את מסוגלת לתת לו - זמן אינטימי ואישי של שניכם ביחד, ללא הפרעות ושותפים - ביום? שעה? שעה וחצי? שעתיים? יופי! זו תהיה השעה שלו איתך! רק שלו, רק איתך. שחקו במשחק קופסה בחדר שקט. לכו לגינה. צאו לסיבוב בקניון. לכו לחוג. צפו יחד בתכנית אהובה עליו בטלויזיה. (לא הכל ביחד... ) לא משנה מה, העיקר שזה יהיה הזמן שלכם ביחד. זה מיידית יוריד את החרדה שגורמת לו "לא לשחרר אותך". זה יקרה לאט, אבל יקרה. השעה הייחודית שלכם ביחד תלמד אותו שאת עדיין גם שלו - ויקל עליו לקבל את השותף הקטן בך . השעה הייחודית שלכם ביחד תלמד אותו שאת קשובה לצרכיו והם חשובים לך (צרכיו) - ויקל עליו לקבל את העובדה שעלייך להתפנות לפעמים גם לצרכיו של מישהו אחר.

לגבי סעיף 2 - 2 דברים:
1) ילדים לפעמים מחליפים את טעמם. מה שעניין קודם - פתאום לא מעניין, מה שהיה נחמד קודם - פתאום מפחיד.
2) מזה כחצי שנה אחרונה או יותר?... ויש לו אח קטן בן חצי שנה?...
בהתאם למה שכתבתי בפסקה הקודמת, ממליצה שאחת מבין הפעילויות המשותפות לך ולו, תהיה צפייה משותפת בתכנית שנראה לך שהיא "מפחידה" אותו - כמובן לשאול אותו לפני, אם "היה רוצה לצפות איתך ב - X או ב - Z", להציע לו חיבוק תוך כדי הצפייה ולהיות עירנית לתגובותיו - האם הוא באמת נראה מפוחד? אם כן, זה הזמן לשיחה איתו: "מה בתכנית מפחיד אותך?", "איזה שירים אתה אוהב?" וכו'. אולי אם תראי לו שאת מעוניינת לדעת מה מרתיע אותו ותציעי לו דרכים לפתרון ("לא חייבים לראות את מה שמפחיד", "בזמן השירים המפחידים בהופ, לא חייבים לסגור את הטלויזיה, אפשר להנמיך את הווליום") - זה ירגיע אותו.

בהצלחה בהכל
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה רבה לך על התשובה המפורטת
You're my heart, you're my soul

נשמע שאתם בדרך הנכונה!
כל הכבוד לך, נשמע שזה דורש כוחות, כל הכבוד על הנכונות והתווית הדרך עבור רוי!
נשמע שבהחלט המצב רק ישתפר...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T