עזרה בבקשה... אני אובדת עצות. - הריון ולידה

היי נועה, אני אמנם לא שרון ממש קטונתי ממנה, אבל אני מבינה את בעייתך.
אני חושבת שבמצב כזה להרים את הטון או להעניש או לאיים, זה לא פתרון.
מה שאת יכולה לעשות הוא ללמד אותו בדרך עדינה משמעת, ובאותה הזדמנות הוא ילמד גם אחריות.
אסביר את דבריי: למשל הדוגמא שהבאת- לא רוצה לצחצח שיניים בבוקר.. אולי פשוט תסבירי לו: "אתה יודע חמודי, שאם לא תצחצח שיניים, כל הלכלוך והחיידקים של יש לך בפה כבר הרבההה שעות, מאז שהלכת לישון, ישארו לך בשיניים? זה גם לא נקי וגם החיידקים האלו הם חיידקים רעים, הם לאטט לאטטטט אוכלים את השיניים, ואז יהיו לך חורים קטנים ונצטרך ללכת לרופא שיניים...אתה לא רוצה שיאכלו לך את השיניים נכון?" תנסי לומר לו את זה בצורה לא מפחידה, שלא יפתח טראומה..ובנוסף לכך- יש לו אח קטן- השתמשי בו! אני מתארת לעצמי שגם הוא לומד לצחצח שיניים... אז בנוכחות הגדול תאמרי לקטן "וואוו כל הכבוד שצחצחת שיניים אתה ממש ילד גדול!! עכשיו השיניים שלך נקיות ואתה יכול לחייך יפה לכוווולם" כשהגדול ישמע את זה, אולי באותו יום הוא לא ירצה לצחצח, אבל למחרת הוא כבר ישתכנע (צריך לחזור על זה כמה פעמים..)

בקשר לחוסר המשמעת שלו בגן, תדברי איתו הרבההה פעמים בבית על זה שהגננת נחמדה, וצריך להקשיב לה כי אם לא נקשיב לה לא נדע מה עושים עכשיו! ואיך כל הילדים מקשיבים לה ואז הם מבינים מה צריך לעשות וכו'...

רוב הפעמים דיבורים משפיעים הרבה יותר מעונשים מקווה שעזרתי
----------------------------------------------------

בעזרת ה' נעשה ונצליח :)

היי נועה, ותודה לך "בקרוב אצלינו" (לא הבנתי את הפרצוף הזה: , אבל לא חשוב. תודה על תשובתך ).
את מרמזת לכיוון של קושי מסוים עם גבולות, ובפרט עם קבלת סמכות. כפי שכתבת, זה לא קורה תמיד, כלומר: לא בכל פעם שאתם מנסים להציב גבול, אבל כשזה כן קורה, הוא "מתעקש" מולכם.
אני נוטה לכיוון שהציעה "בקרוב אצלינו" - ומוסיפה, שבמרבית המקרים כשלא משנים את המהלך הקבוע של אמירה/בקשה (מהילד. למשל: "קום לצחצח שיניים") - התעלמות (של הילד מהבקשה. או אמירת "לא רוצה!") - התרגזות (של שניכם. כולל איומים בעונש והרמת קול), נוצר מעגל קסמים שמזין את עצמו, כל צד מתבצר בעמדותיו, ורק לשינוי בנקודה כלשהי יש סיכוי לגרום למפנה. בדר"כ אי אפשר לצפות מילדים קטנים שיעשו את השינוי בעצמם. על ההורה נמצאת האחריות להפסיק את הסחרחרה הזו.
ראי את המשפטים הבאים:
יובל, לכי לישון. דני, כנס להתרחץ. נעמה, סדרי את הספרים/הצעצועים/החדר. שון, תגמור להכין שיעורים. יותם, לך תצחצח שיניים.
המשותף לכל המשפטים הנ"ל הוא שהם נאמרים - אך לא נענים.
מכאן באה תחושת ההורים, שהילדים לא "לוקחים אותם ברצינות", מזלזלים או "עושים להם דווקא". לעתים קרובות, אנו כהורים פונים לילדים באחד המשפטים שבדוגמה, והתגובה היא התעלמות, "אחר כך" (בלי שנעשה שום דבר, עכשיו או אחר כך...), "בסדר, עוד שנייה" (בלי שום כוונה רצינית).
ניתן להתייחס לכך כאל בעיית משמעת.
אבל במקרה יותר סביר, לפי מה שתיארת, היא קיומה של בעיה ספציפית - שקיימת בעיקר במקרים בהם אין התעלמות גורפת מבקשות ההורים או בגן, אלא יש נקודות מסוימות שחוזרות על עצמן.
לכן, כשילדים "חירשים" לאמירות/בקשות מסוימות, ניתן לנסות ולבדוק כמה נתיבי תגובה:
ניתן לאפיין מתי, באיזה הקשר וכלפי מי מופיעה תגובת ההתעלמות. חשוב לבדוק אם ההורה (או הגננת) עקבי ותקיף בעמידה על כך שהילדים יבצעו את ההוראות שנאמרו להם. אפשר לבדוק האם אין גורם שמפריע להורה/לגננת בתהליך (מטפלת אחרת, אח, ילד אחר, סבא/סבתא שמעבירים אולי מסר שונה?...)
כמו כן, כדאי לבדוק האם אתם ( או הגננת) ממשיכים שוב ושוב לחזור על משפט שלא נענה או שאתם מסוגלים לומר את אותו הדבר, אך בצורה קצת שונה, להסביר את הדבר (ופה אני מתחברת למה שכתבה "בקרוב אצלינו"), לנסות למצוא את הזמן המתאים (וברור שבגן, למשל, כשהגננת מבקשת לשבת, זהו בדיוק הזמן המתאים ואין מקום לויכוח.), לתת זכות בחירה בין אפשרויות (למשל בגן: "אני מזמינה את כולם לשבת עכשיו. מי שלא מעוניין לשבת, הולך לבד לפינת החשיבה".), להשתמש בהומור וכדומה.
ניתן בהחלט ליזום שיחה עם הילד כדי לברר יחד את הסיבות לאי היענותו לבקשה ספציפית (צחצוח שיניים, סידור החדר, השתתפות בפעילות "שעת ריכוז" בגן וכדומה.). השיחה לא תהיה בנוסח: "למה אתה לא עושה"... או הטפת מוסר, אלא תבדוק עם הילד אפשרויות שונות להבין את הקושי ולהכין ביחד איתו תכנית כיצד להתמודד עם הבעיה.

מקווה שסייעתי , ושיהיה בהצלחה בהמשך

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה לשרון ול"בקרוב".
אני חושבת שהבנת בדיוק מה הבעיה. אני לא חושבת שיש משהו לא בסדר בגן כי הבעיה הייתה קיימת גם בגן הקודם ולקח לגננת החדשה בדיוק שבוע להתלונן על אותה בעיה.
מה שהכי מפריע לי זו התעוזה שיש לילד בן 4 בגן חדש מול גננת חדשה ומאוד סמכותית. אין לו בעיה להגיד "לא רוצה" "אני לא יקשיב לך" "את לא קובעת". אני ובעלי מאוד ביישנים ולא נוהגים להתנהג כך ואני לא יודעת מאיפה זה בא. שאלתי היא: האם להפסיק עם העונשים? איומים? איך בעצם להגיב באותם רגעים?

היי נועה,
כן... כשאנו מנסים משהו שוב ושוב, ושוב - והוא לא עובד, מן הסתם ראוי להפסיקו, כדי לנסות משהו אחר...
כבר נוכחת שעונשים ואיומים כנראה לא ממש פועלים...
ופה בדיוק מצויה ה"מלכודת" עליה כתבתי: מעגל הקסם של אמירה/בקשה - התעלמות - התרגזות.
זהו מעגל הקסם שמזין את עצמו, ורק גורם לכל צד משניכם (את/אביו/הגננת, והילד) להתחפר יותר ויותר בעמדותיו.
אז כן. זהו בדיוק הזמן להפסיק עם העונשים והאיומים.
בדיוק כמו שכתבתי לך בתשובתי הקודמת, ניתן ליזום שיחה רגועה עם הילד בזמן אחר (לא זמן הויכוח/מריבה) ולנסות לברר ביחד איתו את הסיבות לאי היענותו לבקשות (ואז, בזמן הויכוח/מריבה לומר: "נדבר על זה יותר מאוחר." זהו לא "עונש" ולא "איום". זוהי תכנית שעומדת להתממש), ניתן לתת לו לבחור בין כמה אופציות ("עכשיו יושבים כולם ביחד. אם אתה רוצה לשבת לבד, אפשר בפינת החשיבה." וזהו לא "עונש" ולא "איום". זוהי הדרך שבה מתנהגים.), ואם מדובר על משהו עקרוני מאד, כמו למשל חגורת בטיחות בזמן נסיעה (לדוגמא. או אם צחצוח שיניים זה עקרוני מאד.), הייתי מציעה לבדוק אם אתם מעבירים מסר שהוא מספיק תקיף ועקבי בדבריכם: "אנחנו לא נוסעים לשום מקום בלי חגורת בטיחות." או: "לא יוצאים מהבית בלי לצחצח שיניים."
על המסרים ה"עקרוניים" יש לעמוד, גם אם זה "עולה" במחיר שכולכם תשלמו.
אין טעם וסיבה לעמוד על מסר עקרוני אם הוא נתון לויכוחים, או שפעם כן ופעם לא עומדים עליו (וזהו לא "עונש" ולא "איום". זהו הדבר האמיתי.)

מקווה שיהיה בהצלחה
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T