הי שרוני - הריון ולידה

היי שני יקירתי ,
מה שלומך?...
קודם כל, מה זה "מקווה שאני לא מכבידה עלייך"?... בשביל זה בדיוק אני פה! והכל בסדר עתה, תודה רבה על ההתעניינות והרגישות .
אני רוצה להתייחס לשאלתך, בהקשר של יחסיהם של אורי ונועם, משום שכתבת שיש לך הרגשה שקנאתו בה גברה.
יש לי הרגשה, שהכל קשור - ואולי גם לכך שנכנס לגן? האם נכנס לגן בפעם הראשונה עתה? האם לא בפעם הראשונה, אך אחרי חופשה ארוכה? האם נכנס לגן, ונועם נשארת לעת עתה איתך בבית? או אצל מטפלת?
תראי, אחת הבעיות של ילדים גדולים במשפחה (הכוונה היא לבכורים) היא שהם מרגישים ש"הגיל עובד לרעתם". שבמקום זכויות יתר יש להם דווקא חובות יתר, כמו למשל: לוותר לאחיהם, או ללכת לגן בזמן שאחיהם הקטנים עדיין נשארים בבית (כן, בעיני הקטנים שלנו זה נתפס כ"חובה" של גדולים. עובר זמן מה עד שהם מבינים את ההנאה שבהליכה לגן, במיוחד אם גיל הכניסה לגן הוא מאוחר, יחסית.).
חשוב לא לתרום להרגשת בכורך, שמוטב לו אילו היה הקטן, ושהוא היה מתחלף ברצון ו"מוכר את בכורתו" (אפילו בלי נזיד העדשים המפורסם... ). קנאה של גדולים בקטנים גורמת להם לתגובות רגרסיביות, מתוך רצון פנימי להיות קטן - וייתכן שבשל כך חזרה ההרטבה ביום ובלילה.
גם תגובת חריקת השיניים מצביעה על מצב של מתח ולחץ - בעיקר כי את מתארת שהיא מופיעה "כמעט כל היום". חריקת שיניים מוגדרת כתופעה התפתחותית חולפת, בעיקר כשהיא מופיעה בלילה, ואז סביר לראותה אצל ילדים רבים (משהו שקשור להתפתחות מבנה הלסת... לפי דברי רופא השיניים שלנו). חריקת שיניים במשך שעות רבות מהיממה יותר קשורה לדעתי למצב רגשי כלשהו, וזה בהחלט סביר ומתחבר לעניין ההרטבה בזמן האחרון.
אני מציעה, ראשית, לתת מקום לקושי שלו - ע"י התייחסות עניינית וקונקרטית. לנסות, במקום להתעלם, דווקא כן להתייחס: "אני רואה שברח לך קצת פיפי בתחתונים. אתה זוכר שהולכים לשירותים כשמרגישים שיש פיפי?"
כפי שכתבתי, חריקת השיניים נשמעת לי כסימפטום רגשי - בריאותי כלשהו (קצת מזכיר נטייה להיפצע, או עלייה בתחלואה או בעיות אכילה או שינה), שמטרתו למשוך תשומת לב. אני מבינה את הנטייה להתעלם מכך, אך שוב, כמו בעניין ההרטבה, אני מציעה כן להתייחס התייחסות עניינית - קונקרטית לעניין. למשל: "אני מקדישה תשומת לב רבה להרבה עניינים בבית עכשיו, זה בוודאי לא נעים לך, אבל אין ברירה. יש הרבה דברים שדורשים את התייחסותי. גם לך אני אוהבת לתת התייחסות. כשאגמור לטפל בכל הדברים הדחופים, אהיה יותר פנויה ונוכל לשחק/לקרוא סיפור/לצפות ביחד בתכנית. בינתיים, תעמוד לידי, תוכל לעזור לי ב... (בכל דבר שתוכלי לשתפו בו), וכשאבקש ממך, אשמח אם תסייע לי כמו הילד הבוגר שאתה".
זוהי תגובה הורית מקבלת. המסקנה (הרגשית) של אורי מכך כנראה תהיה: "אמא מבינה שלא נעים לי כשהיא עסוקה רב הזמן, אבל היא חושבת שאני חזק ויכול להתגבר. היא אוהבת אותי והיא תשחק איתי, וחוץ מזה, אני כבר גדול - ויכול לעזור לה."

שני, מסרים חוזרים שכאלה, בכל יום (לא חייב בכל פעם שמפספס פיפי או חורק שיניים, אבל בהחלט מספר פעמים כאלו ביום) - צפוי שיקלו על אורי במה שקורה לו כעת.

חיזקי ואימצי,

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרוני שלכן באהבה, מורן......

המייל שלי לכל המעוניינות : [email protected]

שניני
מקווה ששלומך טוב.
לגבי שאלתך הראשונה:
לא חושבת ש"לקיחה פיזית" לשירותים היא מועילה. ראשית, משום שהיא נחווית אצל הילד (ובצדק) כאקט כוחני. בכך שאת לוקחת אותו "פיזית" לשירותים את מפעילה עליו כוח. והפעלת כוח על ילד קטן תמיד גורמת להתנגדות. שנית, משום שבכך שאת לוקחת אותו לשירותים בכוח, את מסירה מעליו את האחריות, ולוקחת אותה על עצמך. וזה בוודאי לא תורם לפיתוח יכולת שלו לשלוט בשלפוחית של עצמו... אז לא, לא לקיחה פיזית. מה שכן, סכמו ביניכם, בשיחה שאותה את תזמי, "מתי הולכים לשירותים לנסות לעשות פיפי". את יכולה להציע זמנים כפי ראות עינייך: למשל, בבוקר (לפני הגן), בצהריים (כשחוזרים מהגן ולפני ארוחת הצהריים), לפני שנת הצהריים, כשקמים משנת הצהריים, ולפני המקלחת של הערב. כמובן שלשבת ולימי חג, כשהוא בבית, הזמנים ישתנו בהתאם למה ששמת לב שהם "הרגלי הפיפי" שלו.
כך, בסיכום של שניכם, תוך כדי נינוחות והסכמה, תגיעו לדרך פעולה שתהיה מקובלת על שניכם, וקרוב לוודאי שהוא יוכל להתמיד בה.

לגבי מה שכתבת על הגן: קצת תמוה שהגננת, במעט (מאד מעט!) הימים שחלפו מאז תחילת שנה"ל, קבעה ש"היא הסבירה שלילדים קשה להתחבר אליו כי הוא לא מדבר איתם". אורי בסה"כ בן 3, עד לפני כחודש (נכון?...) הוא היה במסגרת אחרת, עם גננת אחרת וילדים אחרים. לפני כשלושה שבועות התחילה שנה"ל החדשה, מתוכם היו ימי שהות בגן נטו - כשבועיים, עם הפסקות באמצע...
בהחלט הייתי נותנת לאורי שהות נוספת (לפחות כחודש מסיומם של כל החגים וחזרה לביקור קבוע בגן)על מנת להסתגל, ובוודאי שלא קובעת כבר עתה שהוא משחק רק לבד עם עצמו, לא מתחבר, ולא מדבר עם הילדים האחרים.

ולגבי העניין האחרון, של תשומת הלב ממך:
אני מבינה שאת מבינה שתשומת לבך הבלעדית לאורי כעת היא חשובה. ועם זאת, ראי מה את כותבת:
"אני מנסה לתת לו כל כך הרבה יחס. אני גם מרגישה את הצורך שלו, הוא ממש נלחם עליי מהרגע שאני דורכת בבית. הוא נתלה לי על היד, מטפס עליי, ממש כמו קוף קטן, עד שבאמת אני כבר נאלצת להעיר לו שהוא מכאיב לי. אבל אני נותנת לו המוווון תשומת לב, מהרגע שאני בבית לפחות השעה שעתיים הראשונות זה נטו איתם, משחקת איתם בחדר משחקים, שרים, רוקדים ( עם יחס מועדף אליו, כי הוא ממש דורש ). מה אני יכולה לעשות יותר כדי להקל עליו ?"
שני, להיות איתו, זה לא להיות איתם.
להיות איתו, משמע להיות נטו איתו - לבד.
גם אם זה יהיה מוגבל בזמן ותחום בגבולות נוקשים, זה אמור להיות הזמן הבלעדי שלו. רק שלו. גם אם זה יצריך ממך התארגנות אחרת עם נועם, וגם אם זה יצריך מכם לדחות את שעתכם המשותפת ליותר מאוחר בערב, חשוב לעשות את זה.
המסר שיעבור אליו הוא המסר שהוא מספיק חשוב על מנת לארגן אחרת את שעות אחרה"צ כדי שתוכלו לבלות ביחד, נטו שניכם, ללא הפרעות. וזה יהיה שווה את זה, כי זהו מסר מאד חיובי ומחזק שיעבור אליו.

בהצלחה מותק!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

יואוו מאמי שלי, את כזו מדהימה !!!!!
תודה תודה תודה שלכן באהבה, מורן......

המייל שלי לכל המעוניינות : [email protected]

לא יודעת אם זה עדיין רלוונטי ,אולי תבדקי אם יש לו תולעים לפעמים זה גורם לפיספוסים וגם חריקת שיניים זה אחד התסמינים

היי Eski,
זה אף פעם לא מזיק לבדוק, פשוט משום שזה כל כך נפוץ בין ילדים בגנים, ולאו דווקא עם קשר להתנהגות המתוארת על ידי שני - של בנה. לא מסכימה עם הקביעה שחריקת שיניים זה תסמין לטפילים במעיים. יש כמה וכמה תסמינים בדוקים אחרים, איני מכירה את ההסתמכות על תסמין זה.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T