שינה. - הריון ולידה

מקפיצה.

היי שנהב,

תודה שהקפצת, ושהמתנת בסבלנות לתשובתי...
אז... קודם כל - המון מזל טוב! תינוקי קטנטן בן 3.5 חודשים, וואו!
מעניין איך עשית את ההקשר בין "שלא לוקח מוצץ" לבין: "עקב כך הוא מתקשה מאד להירדם בלילה"...
לי יש מן טענה שאומרת, שקשיי הירדמות בלילה וגם ביום וגם התעוררויות מרובות - הם מסימני ומאפייני תינוקות בגיל 3.5 חודשים... ועד סביבות שנה, אז שינת הפעוטות מתחילה להתבסס ולהתאזן.
בגיל זה, ועד הגיל שבו מתחילים למלמל (בערך...), הבכי הוא שפתו של התינוק. יש תינוקות שמרבים לבכות, אחרים - פחות. יש שקל להרגיעם, אחרים - מתקשים להיענות למאמצי ההרגעה. יש שבוכים בקול, אחרים - "מסתפקים" ביבבה חלושה... הבדלי הבכי בין תינוקות בגיל זה של ראשית החיים מקורם במזג המולד של הילד (ולא ברצונו לקחת מוצץ, או לא...). נתפלא אולי לדעת, אבל כבר בחדרי התינוקות בבתי היולדות שבבתי החולים, הצוות יודע לאפיין תינוקות שונים - ע"פ בכיים...
ונעבור ל"מה אפשר לעשות בנדון":
בכל גיל, אבל במיוחד בגיל הפעוט של מספר חודשים - עד שנה, אני מציעה לתת כמה שיותר נוכחות ואמפטיה. כן... בדיוק. לחבק, לנדנד, לדבר אליו - הן בדיוק התגובות הנכונות בגיל זה. בנסותך להבין את המצוקה ולפתור אותה, את משרתת את צרכיו ובונה בסיס בריא ונכון להתקשרות העתידית שלכם.
לעומת זאת, נטישה או בלימת הבכי בכל מחיר (ע"י מוצץ, למשל...) והשתקתו באמצעים טכניים, הם לא פתרונות נכונים, בעיקר לא כשמנסים באופן אובססיבי שוב ושוב את אותו הפתרון. אני מתכוונת... כן. ניחשת נכון. לפתרון המוצץ.
רק להבהיר: אינני נגד מוצצים, חו"ח. 3 ילדיי נעזרו במוצץ על מנת להירגע. אך השימוש היה מוגבל בזמן ובמקום - רק לפני שינה, רק בלילה, רק בבית.
זהו הזמן שבו עלייך לנסות שיטות שונות להרגעתו ע"י "ניסוי וטעייה": האם הרמה על הידיים פותרת הבעיה? מתן מזון? הרגעת כאב הגזים? החלפת חיתול? משחק איתו? יציאה לטיול? ניסיון להרדימו? לא תמיד הסיבה ניתנת לאיתור, וגם אז אני בעד לנסות להיות איתו, ללטף אותו ולשדר לו את נוכחותך בחום.
הורים הם לא כל יכולים ולא תמיד הם יכולים לאתר את גורם הבכי!
אני רוצה, כמו"כ, להתייחס לטענה המועלית בדברייך, לכך ש"זה כבר לדעתי מתחיל להיות הרגל רע".
ובכן, האם באמת היענות מיידית לצרכי התינוק (לא מצליח להירדם לבד, לא מוכן שלא ייענו ל"פעילותו") יוצרת "הרגל רע"? בואי נראה:
אני טוענת, שלתינוק קטן רצוי לגשת מיד עם הופעת סימני אי שביעות רצון. ראשית, כדי לברר את סיבת אי שביעות הרצון, ושנית, כדי לעזור לו לפתח "אמון בסיסי בעולם". כלומר, כדי שלא יחוש בודד, וכדי שכעס לא יציף אותו ויקשה על התפתחותו. כשניגשים לתינוק בוכה באופן מהיר, הוא לומד שיש לו השפעה על העולם, ושהוא לא חסר אונים או פאסיבי.
השיטות להרגיע תינוק הן לא רק סיפוק של צורך מיידי או הרמה על הידיים. זה יכול בהחלט להיות גם דיבור, משחק, חיוך ונענוע של המיטה, ליטוף או פשוט לעמוד לידו.
תינוק שלא נענים לו בגיל הרך, של כמה חודשים, עלול להפסיק לבכות לחלוטין או דווקא לבכות הרבה, מכיוון שאינו יכול להיות בטוח שייגשו אליו כשבאמת יזדקק...
תינוקות שרכשו "התקשרות בטוחה" עם ההורה, בוכים פחות בסוף שנת החיים הראשונה. ילדים אלו לומדים לא להיות בכיינים בגלל החיזוקים שקיבלו כשכן בכו והיו זקוקים להתייחסות. בגיל שנה הם בטוחים שיזכו בתגובות מהירות ולכן הם לא נזקקים לאותת "אותות אזעקה" בכל פעם שהם נתונים במצוקה קלה... הם יודעים, שאם ירגישו צורך כלשהו - העזרה לא תאחר להגיע...

בהצלחה יקירתי, ושוב - המון מזל טוב
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה תודה

וואו רוצה לחזק כל כך אותך שרון....
[/]/]