אשמח אם תעזרו כי אני ממש סובלת - הריון ולידה

אני מסכימה עם מורן, את חייבת לטפל בעצמך..את נמצאת במצב קשה ועוד בהריון זה לא פשוט בכלל.
לגבי בעלך, תפני ותראי מה את יכולה לעשות בנידון, את יכולה להמשיך את החיים שלך גם בלעדיו אם את כ"כ לא אוהבת אותו.
לגבי ההריון ממליצה לך לפנות לאגודת אפרת, הם עוזרים המון.
יש לי חברה שהיה לה סיפור עם ההריון ולמרות שהיא עם בעלה היום, היא מקבלת מהם סיוע.
הם נותנים פריטים ראשונים כמו עגלה מיטה וכו' לתינוק, ובמהלך שנה אוכל טיטולים ומגבונים.
תנסי, בהצלחה מותק

היי אדוה ,
ותודה לכל הבנות שענו .
אני "שומעת" את מצוקתך...
למקרא מילותייך, עלו בי שני הרהורים, ואשתף אותך בהם:
ההרהור הראשון הוא לגבי נישואייך הקצרים. להווי ידוע, שבשנה הראשונה לנישואים, ובפרט באותם חודשים ספורים של תחילת חיי הנישואין המשותפים, בני הזוג מסתגלים זה לנוכחותו הצמודה של זה. גם אם ננטרל את כל ה"מסביב" שבסיפורך (הריונך, משיכתך עדיין לחבר לשעבר, יחסייך עם הורייך...) - הרי שעצם היותך נשואה חודשיים בלבד, מהווה "סיבה טובה" למשבר כלשהו ביחסים, ובעיקר - רב הזוגות עוברים שלב זה בתחילת נישואיהם, בפרט אם הם צעירים (גילאי ה - 20+) ונתונים ללחצים נוספים - כדוגמת הריון שבעקבותיו באו הנישואים.
ההרהור השני מתייחס, אכן, להריונך ולנובע ממנו - טלטלה הורמונלית, שבהכרח משפיעה על מצב הרוח ויכולת קבלת ההחלטות.
החשש מ"דיכאון שלאחר לידה" הוא חשש קיים, ומבוסס בעיקר על היכרותך עם עצמך במצבים בעבר: האם יש לך נטייה לדיכאון? למצבי רוח מטלטלים ומשתנים? האם חווית דיכאון בעבר? האם יש לך, בכל זאת, תמיכה כלשהי?

את מתארת מצב די קיצוני, באומרך דברים כמו: "לבעלי אין לי שום רגש אני לא מסוגלת לתקשר איתו ולהתקרב אליו הוא רק חוזר הביתה ואני מתחילה לבכות אנחנו בכלל לא מסתדרים..כל מה שיש לי בראש זה החבר לשעבר אני מרגישה שברגע שהתחתנתי הרסתי לעצמי תחיים אני חוששת מאוד מדיכאון לאחר לידה....
הייתי אדם מלא בשמחת חיים וכיום אני כבויה,מתה"...
הדברים המתוארים על ידך מעידים על חשיבת קיצון, מעט חשיבת "שחור/לבן" - "הרסתי לעצמי את החיים" הוא ביטוי קיצוני...
איני יודעת האם זוהי תוצאת הטלטלה ההורמונלית, תחילת חיי הניישואין או רגשות אמיתיים שמתחוללים בקרבך ומורים לך שעשית את הבחירה הלא נכונה עבורך, מתוך אילוץ שחשת עם גילוי הריונך לגבר לו את נשואה כיום.
ואולי הבלבול בו את שרויה הוא צירוף של 3 הגורמים יחדיו.

במצבך, בהחלט הייתי ממליצה על פנייה לעזרה אישית מקצועית. לא הייתי ממליצה לך לקחת החלטה כזו או אחרת לגבי חייך - לבדך, משום שכרגע את נתונה ללחץ רב וכל החלטה תהיה גורלית עבורך (להתגרש? לגדל את התינוק לבד? לנסות לחזור ל - X? להשאר נשואה ולנסות לבנות את חיי הנישואין? ומה יהיה כשהתינוק יוולד? תהיי זקוקה לכמה שיותר שלווה ורגיעה נפשית על מנת להתחיל ולטפל ביצור קטנטן וחסר אונים. ואיך את מתכננת "להישאר על הרגליים" מבחינה כלכלית? תינוק קטנטן שרק נולד בהחלט דורש משאבים כספיים...).
הציעו לך להיעזר באגודת "אפרת" - אני גם חושבת שהפנייה אליהם תוכל לסייע לך. איני יודעת האם הם משישים גם סיוע נפשי-רגשי במצבים משבריים כפי שאת מתארת, אך שווה לנסות.
במידה ולא, אני מציעה לפנות למחלקת הרווחה במקום מגורייך ולנסות להיפגש עם עו"ס ולספר לה את הסיפור. עו"ס מנוסה תוכל בהחלט לסייע לך למקד את תחושותייך ורצונותייך, ולהצביע על הנקודות הבעייתיות שדורשות מחשבה והתייחסות נוספת. ייתכן שהיא גם תוכל לסייע לך להשיג תמיכה כלכלית כלשהי. ובנוסף: הפגישות איתה הן במחיר שווה לכל נפש ומדורד לפי מצב כלכלי של הפונה.

אנא פני, אל תישארי לבד, מכיוון שכרגע באחריותך אדם נוסף - תינוקך, ולא רק את וחייך.
אנא עדכני במה שקורה איתך.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T