רקע-משפחתי כאוב... - הריון ולידה

אני קוראת, וממש על סף דמעות - איתך...
קודם כל, אין פה בכלל עניינים של "טאבו". ואולי תתפלאי לדעת, אבל מספר שווה של נשים "מתלוננות" על החמות - ועל אמותיהן. ואם יום אחד נעשה סקר על כמה נשים לא מרוצות מיחסה של חמותן אליהן וכמה לא מרוצות מיחסה של אמן אליהן - אולי עוד נגלה שמספר הנשים שלא מרוצות מיחס האם אליהן - עולה על מספר הנשים שמתקשות מול חמותן... זה נכון שפחות "מקובל" להתלונן על האם, ולו רק משום המצווה שהיא אחת המרכזיות בדתנו: "כבד את אביך ואת אמך". ובכן... לגבי החמות אין מצווה שכזו, וזה בהחלט פותח פתח לתלונות מפה ועד להודעה חדשה...

ועכשיו, לגבייך: יקירתי בעלת הנפש היפה והמיוסרת כל כך, קראת לעצמך "רוצה להתמודד". אני קוראת את דברייך, שמצד אחד הם כואבים, פגועים עד לעומק נימי הנפש, ומצד שני - כל כך ברור לי שאת מתמודדת!
מסיפור חיים כל כך קשה, שמהווה "נקודת פתיחה" נמוכה למדי - תראי היכן את היום! נשואה, אם, עובדת, מתפרנסת ומפרנסת, נמצאת בקשרים טובים ומיטיבים עם אנשים...
אני באמת ובתמים מתפעלת ממך...
אכן, כנראה שחלק גדול ממה שהגעת אליו - מקורו בכוח השרידה שלך. כפי שכתבת - את פשוט "שרדת" את התקופה הלא תאמן הזו. שירתת רחוק מהבית בצבא, אח"כ הלכת הכי רחוק שאפשר - נהיית עצמאית ושרדת במן "חיי רחוב" כדי למממן קורת גג ומזון לגוף ולנשמה.

אחותי - את אשה גדולה מהחיים!

ויש לזכור שאת כל אלו עשית מתוך עמדת פתיחה נמוכה של חיי משפחת מוצא לא ממש תקינים, עוני, מחסור ונזקקות - הן פיזית והן רגשית.

לימדת את עצמך לשרוד בג'ונגל - וזהו מקור כוחך העיקרי - גם כיום.
ועם זאת, אני בטוחה שכאם כיום, את לילדייך מהווה מודל ללמוד ממנו - של עוצמה ורכות. איכשהו, יש לי הרגשה שילדייך מקבלים ממך מנות בלתי מוגבלות של רכות, העצמה רגשית, לימוד לפי דרכם, גמישות במחשבה ובדרך החינוך ומתן של עצמך כלפיהם - ללא תנאי וללא סייג.

קחי את הכוחות האלו - הם שלך. הרווחת אותם ביושר רב, ושילמת דמי לימוד מלאים עבורם. סמכי על עצמך - לכי בדרכך, היא מצוינת והיא שלך. לגבי ההתמודדות?... את כבר עושה אותה. אולי מבלי שתרגישי - אבל את לגמרי מתמודדת - ובגבורה והצלחה!

ומילה אחרונה לגבי אמך:
כתבת שהיא עברה ניתוח בראש לפני כ - 10 שנים. אינני יודעת איזה ניתוח הוא זה, ולפתרון איזו בעיה הוא יועד. אבל באופן כללי אני יכולה לומר לך שכל ניתוח בראש - תוצאותיו לא לגמרי צפויות בשל המגע והעיסוק באיזור הכל כך רגיש ועדין של המוח. לכן, בהחלט ייתכן ומאד ייתכן שאכן - דברים השתבשו אצלה לאחר הניתוח - יותר ממה שהיה לפניו. ייתכנו קשיים מוגברים בזיכרון וביכולת הריכוז, ייתכנו בהחלט קשיים נפשיים - רגשיים: עצבנות, כעס, דיכאון, חרדות, בלבול וכו'.
ככה שאני לחלוטין מסכימה איתך - אמך היא אשה לא בריאה. וחלק גדול (רוב רובו) של ה"טרור" שהיא עושה לך - מקורו שם. מאד ייתכן שיקל עלייך להתמודד איתה - ברגע שאת יודעת בוודאות שמקור ההתנהגויות שהיא מפגינה כלפייך הוא בעיוותי חשיבה שהיא חווה בעקבות התדרדרות במצבה הפיזיולוגי עקב הניתוח בראש.

חיזקי יקירתי, את ראויה בהחלט לכל הערכה
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה!!!! הארת את חיי ונתת לי קרן-אור של שמש-חמימה!!!
עצם זה שכתבתי ופרקתי לפנייך זה מאוד עזר לי לעבד עם עצמי את הסיטואציה-הטעונה והרגישה ביותר בחיי!!!

אני ישבתי לקרוא ואני חושבת שמעבר לדמעות של עצב וכאב בזמן-הקריאה של תשובתך הרגישה והאוהדת, נתת לי מתנה, כי הן היו מהולות גם בדמעות של הקלה ושיחרור. בעלי התיישב לידי,הקראתי לו וזלגה לו גם דימעה מהתרגשות!!!
נתת לו את האנרגיות להיות בעל אומץ ופשוט לכתוב מייל לאימי (כי כשהייתי עונה לה,היא הייתה טוענת שאני מוציאה דברים מהקשרם ולא-מקשיבה לי כלל).
מודה,כשכהוא שמע על השיחה,הוא ממש נכנס לייאוש וזהו: הפעם הוא למד,שהוא נותן לי גיבוי-אקטיבי!!!

אכן צדקת!! חשוב לי לחיות את חיי עם אנרגיות-טובות ומיטיבות עם סביבתי הקרובה והכללית..בעלי, הוא חברי-הטוב,ילדיי הם אושרי,אני נותנת להם כבוד כבני-אדם ומעניקה כלים לעצמאות, תוך המון מגע וחום!!!
אני אוהבת להיות רגישה לסביבתי,לתת ציוד,ידע,תמיכה (ולכן לא סתם אני נמצאת כאן..בפורומים האילו), יש בי את הרגישות,כי גם לי היו נק'-אור בחיי ולכן,חשוב לי להמשיך את השרשרת הלאה!!!

הפילוסופיית-חיים שלי נעוצה בידיעה ובתובנה שלהיות טוב,זה סוג של בחירה ועוצמה.

אימי,כמובן לכל, יש לה ביקורות-מרירות: סיפרתי לה על תיכנוני שוב להיקלט בע"ה והיא שולחת לי מייל על גלולות, בתק' שהנקתי הייתה זורקת לי,שזה לא-הקטע לתת ציצי וזהו עם תינוק (כי לה לא-הייתה הסבלנות להניק) וכמובן: "אין לה עצבים", כשהיא באה לשמוע שירי-ילדים ברקע, אז חייבים לכבות..וכו' וכו'.....
היא אוהבת להפחית מערכם של ילדיי,כשחברות נמצאות כאן..להגיד להן: איזה נודניקים וכו'..כדי ליצור אמפתיה על חשבוני..
הערתי לה בחוכמה (אמרתי לה שהן-"איכותיות",אקדמאיות,כי יש לה תסבוכים עם הרקע-המיזרחי שלה והאקדמי, אז למזלי היא הבינה ומקווה שלהבא זה לא-יקרה).

אני ממשילה את עצמי לצמח-החזק: יהודי-נודד, כששמים עליו אבן,הוא צץ עקום,אך בסוף מתיישר ופורח במינימום-תנאים.
כשזורקים עליי אבנים,אני בסוף מסדרת מזה שביל-מועיל,פרקטי ואסתטי..
על משקל: מלימון ללימונענע..
אך בכ"ז,אחרי השיחה-האחרונה,חטפתי-התקררות (המע'-החיסונית נחלשת,זה ברור במצבי-מצוקה).

מה אני יכולה לענות לה,כשהיא מתפילה עליי האשמות-שווא שכאלו????
מה עונים??? הרי אני לא-יכולה לנתק קשר איתם סופית.

יש לציין,ששמתי-לב,שזה מאחד את הוריי,כי גם כך אבי מאוד ביקורתי על אורח-חיי (הוא טוען, שצריך לקנות הכל חדש וגם במחיר של מינוסים...וזה ברור,שהוא לא ישלם את חובותיי לכשיהיו), אז פתאום יש להם נושאים לשיחה..
הוא טען בזמנו לפני בעלי,ש"יש לי הרבה בעיות"..זה ככה,כשהורה מתייג את הילד שלו, אז הוא אכן מאמין בזה..
כשיצאתי עם בעלי,אימי זרקה לו מול-הפנים: ש"הוא יתחתן איתי ויעשה לי ילד ואז יזרוק אותי", עניתי לה: "דווקא מתאים לי,להיות גרושה עם ילד מאשר בלי" בציניות..
היא מתעלפת מכך,שאני מאושרת בנישואיי,היא לא-מאמינה..
היא נהגה לעשות כבוד-תהומי לאבי וכעת היא עדיין נותנת לו את כל-השירותים ולכן גם אין לה זמן-אובייקטיבית לבקר את נכדיה...
ברור,שאבי לא-מוצא עניין בילדים,"זה משעמם אותו".
עוד משהו: בחגים,אימי אוהבת להיות לבד עם אבי בבית,שונאת להתארח ולעשות שמח עם אחיה (והורי בעלי בחו"ל,אז נראה לי שאולי נסע לטיול בחג עם ילדנו),
וערבי-שבת,בחיים היא לא-תארח,כי היא עייפה...כואב לי!!
אין-מצב שהיא תבקש,שכ"א יביא משהו ושנתגבש כולם ביחד.
ולכן,לקחתי החלטה-אסטרטגית בחיי: לבנות-משפחה ולהיות תמיד עם אנרגיות של עשייה,תיקווה ואופטימיות..

בכל-אופן,מה לדעתך עליי לענות לה,כשהיא מאשימה אותי בציוד???

אני מחבקת אותך מכאן, וחושבת שאת מתמודדת עם לא מעט...
הלוואי ותמיד תמצאי בעצמך את הכוחות של היהודי הנודד... (איזו המשגה יפה... אהבתי)
שאבי כוחות מגיבויו האקטיבי של בעלך, ונסי לענות לה מתוך בטחון ואמונה מלאה בצדקת דרכך. את יכולה לדבר, למשל, על כך שבעבר זה היה מנגנון ההגנה שסייע לך לעבור את ילדותך הדלה באמצעים הן חומריים והן רגשיים - ושמעולם לא נשארת חייבת לאיש, על אחת כמה וכמה כיום - כשאינך סובלת עוד מאותה דלות פיזית ורגשית, ועולמך מלא בבן זוג, ילדים, בית ועבודה מספקת. נסי להסביר לה שבעבר זה היה מנגנון התמודדות - שכיום אין לך בו צורך עוד, ולכן זנחת אותו לעד.
ועדיין, אני "שומעת" את שאלתך הבאה, עדיין, אם לאחר כל ההסברים והשיחות, היא עדיין תתקשר פעם ב... ותדאג להאשים אותך בהאשמות שווא מביכות ומעליבות?...

מה אומר לך יקירתי, מגיע הרגע בחיי כולנו, שבו אנו מבינים שאנו האחראים הבלעדיים על חיינו. נכון, זה קשה לחיות עם אמא כזו ועם האשמות-תדיר שכאלו. יש להן (להאשמות) כוח כביר על הנשמה והן מהוות נטל כעול ריחיים על צוואר...
אני מבינה אותך לחלוטין...
אבל זוהי אמך, על בעיותיה, קשייה, גחמותיה ותסבוכיה.
עצם זה שהיא חוזרת ומאשימה אותך, מהווה הוכחה לכך שהיא איכשהו "תקועה" בשלב ששייך לעבר חייה. היא נמצאת שם וחיה את העבר, ואת היא זו שהתקדמה וכבר נפרדה מהשלב ההוא בחיים.
אינך, כנראה, יכולה לשנות זאת.
ועל כך מבטא המשפט הכל כך יפה הזה:
"אלוהים תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החוכמה להבדיל בין השניים."/ סנט פרנסיס
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

"רוצה להתמודד"- קבלי

ישקף אלוקים ממעון קודשו
ויך כל שונאי עמו כהרף עין
הנה ה' קם וניצב על אנך
ישקם לכוס רעל, אבל לא יין
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!