עזרה-ממש מרגישה חסרת אונים! - הריון ולידה

היי, ברוכה הבאה ובשעה טובה על הלידה הצפויה!
כמה דברים:
ראשית, לתינוקת בת שנה וחודש עדיין לא הייתי קוראת "מפונקת"...
היא עדיין קטנטונת, בוודאי רק לאחרונה התחילה לעשות את צעדיה הראשונים, ועד לא מזמן הייתה זקוקה להחזקה רבה על הידיים, חום, מגע וקרבה גופנית. אלו הם צרכים אמיתיים של פעוטות בגיל כמה חודשים-שנה. אין לקרוא להם "פינוק" אלא צורך ממשי. זהו צורך כזה, שאם, חלילה, הוא לא ממולא (אני לא מתכוונת ל-יום פה או שעתיים שם, שבהם אין התייחסות כזו 'צמודה' לבייבית) - זה עלול לגרם לקשיים אחרים. רק בסביבות גיל שנה, עת הפעוט מתחיל לנוע בצורה עצמאית יותר, ניתן להפחית מעט את הקרבה הגופנית הצמודה - לרוב הפעוט בעצמו הוא זה ש"מאותת" להורה שהוא יכול לשחרר מעט.
שנית, לגבי הצעקות. ובכן... היא מגלה את היכולת הקולית שלה... ויותר מכך - היא מגלה את יכולתה להפעיל אותך בעזרת היכולת הקולית הזו. היא צועקת - קורה לך משהו. זה גילוי מדהים עבורה...

ומה שקורה זה שעם כל הנסיבות ברקע - הריונך המתקדם, החום הבלתי נסבל, עצם היותה בבית, השהות הבלתי פוסקת שלך איתה, ועוד "הרבה דברים שיש לך על הראש" (כדברייך) - את מרגישה מותשת, עייפה ומיואשת.
וזה מובן מאד יקירתי...
אני חושבת שקודם כל, נסי להבין שאין פה דבר שהוא אישי נגדך.
הילדה לא מפונקת, אלא התנהגה ברגיל התנהגות התואמת את השלב ההתפתחותי שבו נמצאה, וכיום היא ממשיכה להתנהג בהתאם לשלבי ההתפתחות שנשמעים לי תקינים. הצעקות שלה - הן "ניסויים בקולה" ו"ניסויים בתפעול סביבתה", קרי: את.

אני בהחלט חושבת שעזרה מעטה, אפילו לזמן קצוב בכל יום, תוכל להעניק לך קצת "אויר לנשימה". קחי אפילו עזרה בתשלום, אם אין אף בן/בת משפחה בסביבה שיכולים להתגייס למענך. לא דרוש זמן רב - אפילו שעה או שעה וחצי ביום יעשו את העבודה עבורך.
ולגבי הצעקות - אני מבינה בהחלט את התגובה שלך לצעקותיה - להחזיר לה צעקות, במיוחד כשאת כ"כ מתוחה ומיואשת ומרגישה חסרת אונים.
שוב אדגיש: אין פה דבר המכוון לרעתך האישית! ולכן אין טעם או יתרון ל"החזרת צעקות" עליה...
נסי להבין זאת. ברגע שהיא מתחילה לצעוק את יכולה לעשות אחת משתיים:
1. להתחיל לדבר איתה בקול מדוד ושקט (כן... בדיוק ההיפך מאיך שהיא מתבטאת לכיוונך) ולחזור על האמירה שוב ושוב: "אני לא מבינה אותך כשאת צועקת, נסי להסביר לי מה את רוצה בשקט"...
2. לעזוב אותה (כשהיא נמצאת במקום בטוח, כמובן, ולא כשהיא נמצאת בגובה או במקום בו היא יכולה להיות חלילה בסכנה כלשהי) ולהכנס לחדר אחר עד שתרגעי ותוכלי לחזור ולנהל את הסיטואציה בצורה רגועה יותר.

מקווה שסייעתי במשהו, אני מבינה אותך וזה בהחלט לגמרי לא קל...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

היי

קודם תודה רבה על המענה שלך ועל הזמן שהקדשת כדי להשיב לי
שאמרתי פינוק התכוונתי לזה שאם היא בוכה והיא רוצה משהו אם זה ידיים , משחק או סתם דבר שאסור יש מי שיעשה את מה שהיא רוצה התכוונתי לאבא וסבתא
היא אמנם קטנטנה אבל שתהיה בריאה מאוד חכמה
בקשר להליכה ותמיכה היא כבר הולכת מגיל 10 וחצי חודשים שתהיה בריאה
עכשיו היא מתחילה להוציא מילים וקישקושים
תראי אני מאוד תומכת בה , נותנת לה צומת לב ויחס זה מאוד חשוב לי שהיא תקבל את זה אבל כמו שאמרתי שאני פקעת עצבים והיא צורחת נורא קשה להתבטא בצורה הנכונה.
אני כל הזמן לבד איתה והיא כל הזמן איתי בבית אני מבינה אותה גם היא באיזה מקום חייבת מסגרת שזה בעצם יעזור לה עם סדר יום קבוע
וככה היא תהיה יותר רגועה זה יכנה לה ביטחון אני מאמינה שזה יעשה לה רק טוב.
עכשיו יש עוד משהו ששכחתי לציין שהיא בוכה וצורחת היא מתחילה להרביץ לעצמה אם היא לא ליידי ולי אם היא ליידי
ואני רוצה להגיד לך חס וחלילה אני בחיים לא הרמתי עלייה יד לא אני לא בעלי ולא אף אחד אני לא יודעת מאיפה היא לקחה את המושג הזה להרביץ.
זה עוד דבר שמאוד מוזר לי שהיא עושה
את חושבת שזה כתוצאה מהצעקות שלי כיביכול חזרה? ממה זה יכול לנבוע?
עוד התנסות שלה במשהו חדש אולי?
אני כל כך רוצה להתנהג בהתאם ולעשות מה שצריך איתה כדי שחלילה כמו שאמרת לא יהוי לה בעיות בעתיד ..

אשמח לשמוע ממך שוב ותודה רבה רבה רבה על המענה והעזרה!!!!

היי שוב ,
קודם כל - בבקשה. אני שמחה לסייע, ובשביל זה אני כאן...

שנית - אני מסכימה לגמרי עם מה שכתבת לגבי המסגרת. אני גם חושבת שכניסה למסגרת תעשה רק טוב - קודם כל לילדה, ושנית - לך. ואם לך יהיה יותר קל וטוב - זה באופן מיידי ישפיע על הילדה שתרגיש את הרוגע שלך ואת הפניות המלאה שלך כלפיה בשעות שאתן נמצאות יחד - וירגיע את הילדה, ויוציא את שתיכן מ"סיר הלחץ" שאתן נמצאות בו כרגע. כמובן שיש את השיקול הכלכלי, שהוא שיקול מרכזי כאן. מסגרת עולה כסף - לא מעט. ואני חוזרת לעניין שהעליתי בתגובתי הקודמת - עזרה לכמה שעות מידי יום, ולא מסגרת מלאה של פעוטון - מעון. תראי, לתינוקת בת שנה וחודש עדיין אין צורך ממשי במסגרת מובנית של פעוטון - מעון. במקרה שלכם, הצורך הוא יותר שלך ונובע ממך - בעיקר בשל הלחץ הרב עלייך עם הריונך. לכן, אני שוב אומרת שאני חושבת שייטב עבורך לחפש עזרה מעטה לזמן קצוב בכל יום - ולא להיות לחוצה מהר "להכניס אותה למסגרת", כי שוב - מבחינת צרכים התפתחותיים - היא עדיין לא ממש שם, בשל גילה הצעיר, וייספק לשתיכן אם מספר מועט של שעות ביום היא פשוט תבלה עם אדם אחר, ואת תוכלי לנוח מעט מהטיפול האינטנסיבי והשהות הצמודה איתה.
עכשיו, לגבי מה שכתבת לגבי המכות (לעצמה או לך) - אין, ולא היה לי ספק אפילו לשניה - שזוהי לא התנהגות שנלמדה בבית.
התוקפנות הזו של הילדה יכולה לנבוע מכמה מקורות:
1. ילדים צעירים (בערך בגילה של בתך ומעט יותר גדולים) מבטאים יותר תוקפנות באופן גופני, בעוד אצל ילדים גדולים יותר נוסף גם הביטוי המילולי. דווקא התוקפנות הפיזית אצל הילדים הגדולים יותר (מגילה של בתך) היא מסוכנת ובעייתית יותר, בגלל הנזק שהיא עלולה לגרום.
2. התוקפנות מופיעה כביטוי לתהליכים התפתחותיים - למשל: כאשר ילדים לומדים את מושג הנפרדות. כאשר ילד מבין שהוא נפרד מאמו, הוא עלול להגיב בתוקפנות: לחטוף למשל את המשקפיים שלה ולזרוק אותם על הרצפה, לזרוק אוכל שהכינה לו או להכות אותה.
3. תוקפנות כתוצאה מהאוירה המשפחתית בבית - ופה אני חוזרת לקשר אלייך ולקשר שמהווה כיום "סיר לחץ" בינך לבינה. מודל הורי שמבטא כעס, תוקפנות ומאבקי כוח ישפיע על ילדים יותר מאשר כעס על תוקפנותם. תוקפנות יכולה להופיע גם כתוצאה ממתח משפחתי כלשהו על רקע של לידת אח או שינויים צפויים שקשה לילד לעכל אותם.

מקווה שסייעתי להבין

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T