בואו נדבר על זה... - הריון ולידה

הרהוריי על "גובה העיניים"
מספר פעמים נאמר לי שכמטפלת, אני מדברת עם אנשים ב"גובה העיניים", וכך ניתנת להם העזרה הרבה והטובה ביותר.
כמו כן יוצא לי לשמוע מאנשים שונים את הביטוי: "דיבור בגובה העיניים". אותם אנשים סבורים, שדו השיח הטוב ביותר לדבר בו עם ילדים, צריך להיות ב"גובה העיניים".
אני מניחה, שהכוונה בביטוי זה היא לאו דווקא לדיבור בגובה העיניים הפיזי – קרי, לירידה לגובהו של הפעוט, ודיבור כאשר פיך נמצא בקו מקביל לפיו. כמובן שנושא הגובה הפיזי אינו רלוונטי כאשר מדובר בשני מבוגרים, הנמצאים פחות או יותר באותו הגובה. אני גם מניחה שכוונת המדברים בשבח "גובה העיניים" עושים זאת בהניחם כי אכן הדיבור נעשה (פיזית) תוך התכופפות לגובהו של הפעוט, ודיבור ב"גובה עיניו".
אך אין זה משנה לצורך דיון זה האם מדובר על ירידה פיזית לגובה עיניו של הפעוט, אם לאו, משום שברצוני לשים את הזרקור להיבט אחר (אחר מההיבט הפיזי) של הדיבור ב"גובה העיניים". אני רוצה לשאול האם תמיד נכון לדבר עם הפעוט בגובה עיניו (הסימבולי), ומהו המסר שאנו מעבירים לפעוט בדברנו אתו בגובה עיניו?
פעמים רבות במהלך חיינו כהורים וכמחנכים לילדינו הפעוטים אנו נדרשים להיות בתפקיד המורה, מוביל הדרך, הקובע והמחליט, זה שנדרש ממנו לקבוע את הכללים, את הגבולות, את ההתנהגות הנאותה.
אני טוענת, שלא נוכל לעשות את כל אלו בדברנו ב"גובה העיניים". לא נוכל גם לשדר סמכות, גם להיות אסרטיביים, גם לחנך חינוך אפקטיבי – וגם להיות מכילים ועבור ילדינו כשזקוקים לנו, בלי לשדר מסר שאנו נמצאים במקום קצת שונה מאשר המקום שבו נמצאים ילדינו הפעוטים. ילדים, בכל גיל, מקיימים תקשורת עם חבריהם (ה – peer group שלהם – קבוצת השווים) ב"גובה העיניים". זהו סוג התקשורת התקין והמתבקש עם קבוצת השווים שלהם. זוהי התקשורת עם חבריהם בגן, בבית הספר, בתיכון, בשכונה, בתנועה, בצבא...
אבל אתנו, הוריהם, סוג התקשורת הוא מעט שונה. זאת משום שמעמנו, הדרישות הן שונות. אנו נדרשים לתת מענים שקבוצת השווים אינה נדרשת להם. מאתנו נדרשת, קודם כל, האחריות כלפי ילדינו, לטוב ולרע. מאחריות זו נובעת מחויבות להדריכם בצורה המיטבית (לפי שיקול דעתנו) בדילמות וקונפליקטים נפוצים וצפויים לאורך שנות התבגרותם.
זו המחויבות והאחריות שאינה מאפשרת לנו את הדיבור ב"גובה העיניים" הסימבולי. מאתנו נדרשת טיפת התרוממות – כדי שנוכל להרים את הילדים ולכוונם בהדרכה נכונה (כל אחד לפי שיקול דעתו ותפיסותיו לגבי "נכון" ו"לא נכון") בצורה המיטבית בדילמות ובקונפליקטים הצפויים להם בדרכם.
את ההכוונה הזו ניתן לעשות רק ממקום שהוא קצת אחר (ב"גובה" הסימבולי מול הילד) – קצת יותר גבוה. הדיבור ב"גובה העיניים" הוא טוב ואפקטיבי על מנת לשדר מסר של השתתפות, הבנה, אמפתיה, הימצאות עם הילד במקום וברגש שהוא חווה.
כאשר אנו רוצים לעזור, "להזיז" את הילד מהמקום הבעייתי בו הוא נמצא (בכי, התעקשות, תגובה רגשית בעלת עוצמה, תגובה רגרסיבית ובכלל – התנהגות רגרסיבית, חוסר תקשורת, תוקפנות גבוהה – כלפי עצמו או כלפי הסביבה, ועוד) – עלינו לקחת אחריות. ואחריות זו משמעה – לדבר עם הילד ממקום שהוא מעט גבוה מגובה עיניו.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T