ברוכה הבאה
כל כך צר לי לשמוע...
זה נשמע לא קל...
אני חושבת שהחשד שלך, שהתנהגותו של הבן כלפייך נובעת מהעדות המתמשכת למריבות בינך לבין בעלך - הוא חשד בעל כיוון נכון
.
לעדות של הילדים למריבות, חיכוכים וקונפליקטים בין ההורים יש מחיר, לעתים מחיר כבד. ילד בן 10 כבר נמצא על סיפו של גיל ההתבגרות, שמן הסתם הוא גיל קונפליקטואלי כשלעצמו, גיל של בניית זהות ועצמיות, שבין השאר קורים ע"י "לקיחת צד" והזדהות עם אחד ההורים. במצב של קונפליקט מתמשך ביניכם, ההורים, כפי שאת מתארת, אני מנחשת (זהו ניחוש. לא מבוסס, הרי איני מכירה אותך ואת המערכת המשפחתית שלך...) שבנך כרגע "לוקח" את הצד של אביו (והוא בוודאי שאינו עושה את זה בכוונה... הוא מבולבל, ואולי אף מבוהל בעצמו מכל מה שהוא חווה בתקופה קריטית זו של חייו), ומשליך אותו על יחסיו איתך.
זה בוודאי נחווה כדבר כואב מאד...
אני אף מנחשת, ש"חוסר היציבות" בינך לבין בעלך מתבטאת באופנים שונים, בין היתר אולי במערך יחסי הכוחות ביניכם. הכוונה היא, שיתכן שאת מצטיירת כחלשה יותר, ובעלך כבעל כוח ושליטה. דבר זה אף הוא עלול לגרום למצב שתיארת.
עם כל זה יקירתי, אני סבורה שיקשה עלייך מאד להתמודד לבדך. זהו המקום בו אני מציעה להגיע לטיפול - שיבהיר לך את מקומך, יעניק לך מעט העצמה ואמונה ביכולותייך, וגם כלים להתמודדות - הן במריבות מול בן הזוג, הן באפשרות "למדר" את המריבות הללו בפני הילדים, והן בהתמודדות מול בן ה - 10 ויצירת דיאלוג מבין בינך לבינו.
אני סבורה שתפיקי תועלת מרובה ממספר פגישות טיפוליות. אני סבורה שאת נושאת על כתפייך משקל רב, וראויה לכך שאדם נוסף יחלוק איתך את הנטל.
חיזקי!
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T