הי - הריון ולידה

היי לירון
כולי הערכה למחווה שעשית למען אחותך...
כל הכבוד לך!! את ראויה לכל הערכה, ולא רבים היו נוהגים כמוך באותה סיטואציה.
איני נוהגת לייעץ לגבי צעדים אופציונליים כדוגמת: "מה לעשות עכשיו". אין ספק שמדובר בדילמה רצינית ולא פשוטה כלל, ואף מורכבת מהיבטים רבים. אינני זוכרת את הסיפור על הטראומה, וגם לא את זה שנכנסת בשם בדוי...
אוכל לתת לך את דרך הסתכלותי על הדברים:
עשית מחווה יוצאת מן הכלל עבור אחותך, הסובלת ממשבר כלשהו (כנראה נפשי?... אם הבנתי נכון). אתם נמצאים במצב כלכלי לא פשוט, אין לך כל עזרה, ואת מרגישה שמצופה ממך להמשיך עם המחווה עד אוקטובר (אגב, מה יקרה באוקטובר? לאן היא תלך?...), בשעה שסוגיית הפרטיות שלך ושלכם כמשפחה (וראשון בחשיבותו - כזוג) הופכת ליותר ויותר "בוערת" ומשפיעה יותר ויותר תסכולים, כאב ו"עריכת חשבונות" משפחתיים על המערכת המשפחתית כולה, ועלייך ועל אחותך - בוודאי.
ובכן, אני סבורה שזהו מצב לא בריא. ובמוקדם או במאוחר מצב זה של תסכול, כאב ועריכת חשבונות - יגיע וישפיע באופן ישיר על בריאותך, על בריאותה (ובאיזשהו אופן מוזר עלול לעכב את החלמתה מהטראומה) ועל המרחב הזוגי-ביתי הבריא שלך ושל בעלך.
אני סבורה שמחובתך לדאוג לכך שמצב זה, של חלחול התסכולים שכרגע רוחשים מתחת לפני השטח אל עבר פני השטח, וקלקול היחסים הטובים שבין כולכם - לא יתרחש.
עלייך כנראה מוטלת החובה לדאוג לעצמכם (עצמך, בעלך, אחותך, הילדים) ולא לתת למצב המשברי הפוטנציאלי להגיע.
במקומך, הייתי מנסה לדבר עם האחות, ולראות, קודם כל, לאן מועדות פניה באוקטובר, והאם מדובר על תכנית אופרטיבית, ברת ביצוע - והאם התכנון לעזוב את ביתכם באוקטובר הוא ריאלי.
נסי לדבר איתה על הקשיים - לא בהאשמה (חלילה... הרי את הצעת את המחווה הנהדרת הזו מלכתחילה, והיא קיבלה אותה, די בלית ברירה אני מניחה...) אלא אולי תוך שיתוף - משהו בסגנון של "בטח שמעת את המריבה אתמול בלילה" או "בטח התפלאת אתמול על איך שדיברתי אלייך"...
זרקי לה קצה חוט לגבי המצב, וראי לאן זה יוביל. מאד יתכן שהיא מבינה בעצמה ולבדה ששהותה הממושכת איתכם היא מעיקה... ואז שיחה גלויה ופתוחה ביניכן יכולה אף להביא לה הקלה - ולהציע פתרונות משל עצמה, שיהיו מקובלים על שתיכן...



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T