מצוקה משפחתית - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • הי שרוני
    אנחנו מכירות מפורום הורים אבל בגלל חשיפת הפרטים העדפתי להשתמש בשם אחר שלא יצא מצב שמישהו מבני המשפחה יזהה אותי..
    אני אמא לבן שנתיים וחצי טיפוסי.. חמוד חכם נבון מאוד ו... בן שנתיים וחצי! הוא ממש כמו ספוג קטן. קולט הכל, חוזר במילים על הכל, ומחקה התנהגויות שהוא רואה.
    בהתמודדות היומיומית שלי איתו אני מאוד עקבית ומחנכת. על מכות למשל אני מגיבה בחומרה ומושיבה לכמה דקות חשיבה בחדר.. בקיצור הגענו למצב שהוא יודע מה תהיה התגובה שלי כמעט לכל מעשה שהוא עושה והוא מאוד משתדל להימנע מההתנהגויות האלה (כחלק מתהליך ההתבגרות שלו, אני מניחה). אני כמובן לא משתמשת בשום אקט של אלימות. מקסימום מחזיקה אותו חזק ביד כשהוא מכה אותי וזה לא קורה הרבה.
    לאחותי היחידה יש שני ילדים. אחד בן 4 ואחד בגיל של בני. מדובר בשני ילדים מאוד קשים חברתית. השהיה במחיצתם כרוכה בהרבה מתח ומריבות על חפיצם שונים כי הם נוטים לומר על כל דבר זה שלי וזה שלי וגם להרביץ כשמשהו לא נראה להם. כשאנחנו מבלים כולם ביחד אני שמה לב שאחותי "מעודדת" את ילדיה להשיג את מבוקשם בכל דרך בעוד שאני אוסרת על בני להכות - לא משנה מה. זה מוביל להרבה הרבה בכי כל פעם שהבני דודים נפגשים. באחת הפעמים בנה הגדול של אחותי הכה את אימי ובני צפה במחזה כאילו זה סרט בטלוויזיה. באותו רגע הרגשתי שאני צריכה לפרש לו את הסיטואציה ולומר לו עד כמה המעשה חמור אבל לא עשיתי דבר. חששתי שהדברים יתפרשו על ידי אחותי כביקורת עליה או על ילדיה.
    אחרי כל מפגש כזה לוקח לבני כמעט שבועיים להירגע ולחזור לסורו כי הוא פשוט מתחיל להרביץ ולהיות "נאסטי" לכל דבר שזז.
    הבעיה שלי היא כזאת: מצד אחד יש לי אחות אחת ואנחנו מאוד אוהבות להיפגש ומצד שני אני ממש מרגישה שהפגישות האלה מסבות לבני נזק שלוקח לי אחר כך שבועות "לתקן".
    יש לך איזו המלצה כיצד לנהוג באותם רגעים? האם נכון להימנע ממפגשים כאלה? שיחה עם אחותי לא באה בחשבון. אחותי "עיוורת" לדרך החינוך שלה ובכל מקרה היא בעלת רגשי נחיתות בקשר אלי ושיחה כזאת עלולה להביא לסיום היחסים בינינו.
    דבר נוסף - בגלל הקרבה לאחותי הסוגיה הזו גורמת לי להרבה מתח וצער אני ממש מרגישה שאני ניגשת לקרב בכל פעם שאנחנו נפגשים איתם ואני בטוחה שבני מרגיש זאת עלי. אני כועסת עליה בכל כך הרבה מובנים שמאוד קשה לי ההעמדת פנים הזו ובנוסף ההתמודדות הבלתי פוסקת עם החינוך של בני אל מול החוסר חינוך שלה את ילדיה. וזה בפירוש חוסר חינוך כי היא בגישה של הילדים אצל סבא וסבתא- אז שהם ישברו את הראש.

    תודה על ההקשבה וסליחה על האורך..
3 תגובות
עמוד 1
  • כל כך מבינה אותך...גם לי יש בעיה דומה עם גיסתי (אחות של בעלי)
  • אני מבינה שאין לך עצה בשבילי
  • הכיצד פיספסת את הודעותיי לגבי מצוקת המחשב הזמנית שלי?...
    באמת ששום דבר לא אישית, ובטח שלא בכוונה -

    אנסה לסייע:
    ראשית, אני מסכימה עם מה שכתבת, לגבי זה שאת מרגישה שאת צריכה "לפרש" עבור בנך את הסיטואציות הקשות שהוא צופה בהן במסגרת המפגשים עם בני דודיו. סיטואציה שבה בן הדוד מכה את אמך (סבתו) היא בהחלט סיטואציה קשה ביותר, ואני בהחלט מבינה את תגובתו, בה צפה בסיטואציה כאילו הייתה סרט.
    אני פחות מבינה את שתיקתך לנוכח הסיטואציה - מפחד שאי שתיקתך יתפרש כביקורת על אחותך או על ילדיה.
    נשמע לי שהיחסים ביניכן הם מאד טעונים. תראי מה את אומרת, בעצם: את מלאה בביקורת על אחותך, על ילדיה, על התנהגותם והתנהלותם מול הוריכן ובכלל - על האלימות שלהם.
    אבל את מפחדת לומר מילה - מפחד להשמיע את הביקורת שלך.
    הרי ברור שזה יתפרש כביקורת, פשוט כי... זוהי אכן ביקורת!
    האם את מפחדת כי לא ברור לך כיצד תגיבי ב"זמן אמת" בהתעמתות עמה? האם את מפחדת מ"לצאת משליטה"? האם את מפחדת מ"כיצד זה יתפרש ע"י הילדים"?
    לדעתי, יש פה יותר מאשר חוסר הסכמות על דרך גידול וחינוך הילדים. יש פה משהו בסיסי יותר שקשור לקשר שבין שתיכן - עוד לפני היות הילדים (ואולי עם הולדת הילדים הפער וחוסר ההסכמות ביניכן רק גדל והעצים).

    אז, ראשית - אני חושבת שמגיע לילד שלך שתדברי איתו ותתווכי עבורו את מה שהוא רואה בזמן שהוא נמצא עם בני דודיו. כי הסיטואציות הללו כנראה לא מוכרות לו, לא מובנות לו וחדשות עבורו.
    אם לא נוח לך לעשות את זה בזמן הסיטואציה עצמה - אז תעשי את זה אח"כ, כשאתם לבד, בלעדיהם. אבל השיחות עם בנך נראות לי כמחויבות המציאות. דברו על מה שאתם רואים, והדגישי לו ש"אנחנו לא מתנהגים כך, אתה יודע שאנחנו לא מרביצים, זה לא יפה, מעליב ומכעיס - אבל ראינו ש - X (שם בן הדוד) כן התנהג בדרך זו, וזה לא יפה ומכוער"... פתחי איתו שיחה בעניין - חשוב שהוא יביע את רגשותיו בעניין זה, וחשוב שהוא ישמע עמדה שונה, המוכרת לו מהבית, עמדה שתרגיע אותו ואת הכאוס שנוצר בו בעקבות הצפייה בסיטואציות הקשות! חשוב שהוא ישמע את העמדה שלך! וחשוב באותה מידה שהוא ישמיע את הקול שלו בקשר למה שראה.
    היי שם עבורו.
    ובקשר לאחותך - שוב, לדעתי - יש פה משהו עמוק יותר, הקשור ליחסיכן, ולא מהיום.
    יתכן שכדאי לשקול שיחה איתה בנוכחות אדם שלישי - נייטראלי עד כמה שניתן ליחסים שבין שתיכן.

    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה