הכיצד פיספסת את הודעותיי לגבי מצוקת המחשב הזמנית שלי?...
באמת ששום דבר לא אישית, ובטח שלא בכוונה -
אנסה לסייע:
ראשית, אני מסכימה עם מה שכתבת, לגבי זה שאת מרגישה שאת צריכה "לפרש" עבור בנך את הסיטואציות הקשות שהוא צופה בהן במסגרת המפגשים עם בני דודיו. סיטואציה שבה בן הדוד מכה את אמך (סבתו) היא בהחלט סיטואציה קשה ביותר, ואני בהחלט מבינה את תגובתו, בה צפה בסיטואציה כאילו הייתה סרט.
אני פחות מבינה את שתיקתך לנוכח הסיטואציה - מפחד שאי שתיקתך יתפרש כביקורת על אחותך או על ילדיה.
נשמע לי שהיחסים ביניכן הם מאד טעונים. תראי מה את אומרת, בעצם: את מלאה בביקורת על אחותך, על ילדיה, על התנהגותם והתנהלותם מול הוריכן ובכלל - על האלימות שלהם.
אבל את מפחדת לומר מילה - מפחד להשמיע את הביקורת שלך.
הרי ברור שזה יתפרש כביקורת, פשוט כי... זוהי אכן ביקורת!
האם את מפחדת כי לא ברור לך כיצד תגיבי ב"זמן אמת" בהתעמתות עמה? האם את מפחדת מ"לצאת משליטה"? האם את מפחדת מ"כיצד זה יתפרש ע"י הילדים"?
לדעתי, יש פה יותר מאשר חוסר הסכמות על דרך גידול וחינוך הילדים. יש פה משהו בסיסי יותר שקשור לקשר שבין שתיכן - עוד לפני היות הילדים (ואולי עם הולדת הילדים הפער וחוסר ההסכמות ביניכן רק גדל והעצים).
אז, ראשית - אני חושבת שמגיע לילד שלך שתדברי איתו ותתווכי עבורו את מה שהוא רואה בזמן שהוא נמצא עם בני דודיו. כי הסיטואציות הללו כנראה לא מוכרות לו, לא מובנות לו וחדשות עבורו.
אם לא נוח לך לעשות את זה בזמן הסיטואציה עצמה - אז תעשי את זה אח"כ, כשאתם לבד, בלעדיהם. אבל השיחות עם בנך נראות לי כמחויבות המציאות. דברו על מה שאתם רואים, והדגישי לו ש"אנחנו לא מתנהגים כך, אתה יודע שאנחנו לא מרביצים, זה לא יפה, מעליב ומכעיס - אבל ראינו ש - X (שם בן הדוד) כן התנהג בדרך זו, וזה לא יפה ומכוער"... פתחי איתו שיחה בעניין - חשוב שהוא יביע את רגשותיו בעניין זה, וחשוב שהוא ישמע עמדה שונה, המוכרת לו מהבית, עמדה שתרגיע אותו ואת הכאוס שנוצר בו בעקבות הצפייה בסיטואציות הקשות! חשוב שהוא ישמע את העמדה שלך! וחשוב באותה מידה שהוא ישמיע את הקול שלו בקשר למה שראה.
היי שם עבורו.
ובקשר לאחותך - שוב, לדעתי - יש פה משהו עמוק יותר, הקשור ליחסיכן, ולא מהיום.
יתכן שכדאי לשקול שיחה איתה בנוכחות אדם שלישי - נייטראלי עד כמה שניתן ליחסים שבין שתיכן.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T