היי לכולן/ם!
זו הפעם הראשונה שאני מעזה לכתוב הודעה בפורום, עד עכשיו קראתי ונעזרתי בכל אחת מההודעות והתגובות שלכן עד כמה שיכולתי... אז קודם כל תודה.
לפני כחודש עברתי גרידה בשבוע ה15 בסקירה ראשונה ושגרתית גילו שהתינוק שלי מת כבר 8 ימים... אני יודעת שחלק מכן קוראות את זה עכשיו ואומרות "איזה תינוק בראש שלה???" אבל ככה באמת הרגשתי... זה היה התינוק שלי לכל דבר כמה שניסיתי שלא לדמיין אותו יותר מדי פשוט לא הצלחתי. כל הזמן אמרתי לבעלי שעם כל מה שעשיתי בחיים זה הדבר הכי יפה וטוב שקרה לי...
בכל מקרה יום אחרי כבר הייתי עם חלל גדול וריק, גם ברחם וגם בלב,שבוע של בכי ללא הפסקה-אתן בטח מבינות אותי... ואחרי שבוע של אבל התעשתתי מעט חזרתי לעצמי פחות או יותר והחלטתי שאני יותר חזקה מכל זה ושאני לא אתן לזה למשוך אותי למטה... עבר עוד שבוע והחלטתי שאני חייבת לעבור עוד מחסום,ניסינו לקיים יחסים הגוף שלי התכווץ נכנסתי ממש למצב טראומתי והדמיון עבד שעות נוספות בעלי לא הבין למה אני עושה את זה לעצמי ולא היה מוכן. לא ויתרתי. יום אחרי אפשר לומר שאנסתי אותו...
לא נעים אבל נכון... החלטתי שברגע שאני אעבור את המחסום הזה יוקל לי קצת יותר... ואכן כך קרה.
חלק מהרופאים אמרו לי לחכות מחזור אחד חלק אמרו לא לחכות בכלל וחלק קטן ומטומטם אם יורשה לי אפילו נתנו לי גלולות שמצאו את עצמן מיד בפח.
אני עדיין מחכה למחזור,או שלא
ומאמינה שמה שצריך לקרות יקרה ורק לטובה! סליחה שרשמתי יותר מדי...קצת נסחפתי. הריונות ולידה תקינים לכולנו.אמן!