שלום שרון, - הריון ולידה

היי לולי , תודה על הברכות (ואמנם ששבת עברה כבר לפני יומיים... )
לדעתי (ממקרא דברייך) - זה לא נובע מעייפות, משום שכתבת בפירוש, ובצדק - שגם כאשר היא לא עייפה (ישנה בצהריים) היא מתנהגת כך.
פינוק?... אני מעדיפה את המילה "התרגלות" על פני "פינוק".
ואסביר למה אני מתכוונת:
במילה "פינוק" יש טון מאשים, ששם את האחריות על ההתנהגות באופן בלעדי על האדם התנהג בצורה "מפונקת". למעט מקרים מאד מסוימים שבהם ההתנהגות נובעת כולה מתוך האדם (ומצוקותיו) - למשל המקרה של הפרעת קשב וריכוז - אין דבר כזה אחריות בלעדית על ההתנהגות - בפרט ובאופן מיוחד כאשר מדובר בילדים.
שהרי: אותו ילד לא חי לבדו. ועל כל פעם שהילד הציג התנהגות "מפונקת" הייתה פעם שאותו ילד קיבל חיזוק כלשהו על התנהגותו הזו מצד המבוגר שהיה איתו באותה עת.
באשר לילדתך:
בתך בת השנה ו - 4 חודשים התרגלה שבכל פעם שהיא הייתה לא מרוצה ממשהו, הרמת אותה על הידיים. ההרמה על הידיים הפכה לתגמול המיידי שהיא קיבלה על תחושות של אי נוחות, מצוקה, שיעמום וכו'.
היא למדה שהתשובה על תחושות מציקות שנובעות מתוכה או מהעולם שסביבה היא ההרמה על הידיים שלך.
וכעת היא דורשת את זה בתוקף. שהרי - ככה היא התרגלה! ומה פתאום החלטת עכשיו שזה לא נוח לך?...

אני מנחשת שכרגע, באופן הפירוש שלה את המצב והמציאות - היא מרגישה ש"משהו" בך ביחסך אליה - השתנה. מאד יתכן שהשינוי היחיד הוא באמת חוסר שביעות רצונך מההרמות על הידיים, והפחתה שלך בהתנהגות ההרמה על הידיים.
ולכן היא מוחה על כך בדרכה התינוקית: מביעה העדפה כלפי אביה וכלפי המטפלת. שהרי הם לא שינו את אופן יחסם אליה (גם אביה ש"יוצא לו לפעמים לגעור בה" - לא שינה באופן מהותי את יחסו אליה.) הביני שעבורה - ההרמה על הידיים שלך היא משמעותית מאד. זו התנהגות הפיצוי שסיגלתן ביחד על החוויות הלא נעימות שעוברות עליה. ויתור על התנהגות פיצוי זו יהיה כרוך במאמצים מצד שתיכן.
ניתן בהחלט לעשות את זה - וזה יהיה תהליך הכולל הבנה למצוקה שזה יגרום לה, והסתגלות לסוגים אחרים של פיצויים (רגשיים ואחרים. הרמה על הידיים מעניקה פיצוי רגשי, חום, קרבה גופנית, חיזוק רגשי ופיזי.) ותגמולים על הצלחה שלה לעמוד בשינוי ולהטמיע אותו.

מקווה שסייעתי

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

היי שרון,תודה על התשובה המפורטת שאכן עזרה לי להבין בצורה הרבה יותר טובה את ביתי.
הבעיה היא---איך עושים את זה???

היי לולי ,
ראשית, אין צורך להגיע לרגשות של כעס על עצמך, בתואנה של "כישלון החינוך", משום שרגשות אלו גורמים לנזק, ומעכבים שינוי לטובה, יצירתיות בפתרון הבעיה ואפשרות ללמידה מחודשת (שלך). אני מסכימה שייתכן שנעשתה טעות מסוימת באופן ההתנהגות עם הילדה, טעות שהביאה למצב כיום.
אז מה?...
אנחנו רק בני אדם, וכמו כולם - טועים לפעמים.
ומטעויות הרי, אפשר רק לצמוח...
ולהחכים...
ולתקן.

אז איך עושים את זה?...
קודם כל - מבינים שזהו תהליך שיקח זמן.
כמה זמן לקח לך "ללמד" אותה שההתנהגות המפצה ממך עבורה היא ההרמה על הידיים? שנה וארבעה חודשים, נכון?
אז ההסתגלות לשינוי מהתנהגות זו יקח, להערכתי, מספר חודשים (ממוצע 4 חודשים, זה טוב?... )
אני דוגלת בתגמולים על התנהגות רצויה. אני סבורה ששיטת התגמולים הוכיחה את עצמה לא מעט פעמים, ואף זכתה לכיסוי תיאורטי נרחב מאד בספרות המקצועית. קוראים לזה: "חיזוקים חיוביים".
ראשית, דברי איתה. היא בסה"כ ילדונת בת שנה ו - 4, אז מה?...
דברי איתה כפי שאת חושבת שהיא תבין - והיא תבין.
העבירי לה מסר ברור של: "אמא לא יכולה להרים אותך על הידיים, כי את כבר ילדה גדולה, וכבד לי. כשאנחנו יוצאות החוצה, את יכולה לשבת בעגלה שלך, ואני אסיע אותך לאן שצריך. כשאנחנו בבית, אנחנו תמיד באותו החדר, ואם לא - את תמיד יכולה לבוא אלי או לקרוא לי - ואגיע."
אגב, היא מנסה ללכת? עומדת? הולכת באחיזת חפצים?
יתכן שהיא עדיין לא הולכת בגלל עניין ההחזקה על הידיים?

דברי אליה את המסר שלך בקול שקט ורגוע עד כמה שאפשר.
אם היא נעשית "עצבנית", בוכה ומייללת, וצורחת, דברי אליה שוב, והזכירי לה את העניין שהיא כבר ילדה גדולה, ונעשית כבדה.
שאלי אותה מה הייתה רוצה לקבל, בתור ילדה גדולה? (זה יהיה התגמול הממשי) אולי משהו טעים? אולי קוקיה חדשה? אולי מדבקה?
המסר הוא שמכיוון שהיא כבר לא תינוקת, וכבר כבדה מידי להרמה על הידיים - את מבינה שעצם הבנתה את העניין הזה והסכמתה לוותר על התגמול המגיע לתינוקת (ההרמה על הידיים), את מוכנה לתגמל אותה בדרך אחרת, המתאימה ל"ילדים גדולים שכבר כבדים מידי להרמה על הידיים".

חשוב מאד!!!!!
שיתוף הפעולה בינך לבין בעלך. אם החלטת שלא מרימים יותר על הידיים כי היא כבר לא תינוקת וכבר כבדה מידי בשביל זה - שגם בעלך לא ירים אותה. אם את לא תרימי ובעלך כן - זה יצור אצלה בלבול רב, כולל בלבול ביחסה אליכם - הוריה.

ספרי לי איך הולך
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T