לגור עם ההורים - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • שלום לך שרון
    כנראה שנאלץ לעבור לשנה - שנתיים לגור עם ההורים של בעלי ונשכיר את הדירה שלנו (ואחר כך נחזור לדירתינו) אני מאוד מסתדרת איתם והם מאוד שמחים שנהיה אצלם. אחותו של בעלי גם גרה שם שנתיים עם הילדים לפני 10 שנים.
    הדילמה שלי היא כזו:

    הבן הגדול שלי יהיה בגן עיריה (טרום-טרום חובה 3.5 שנים)
    הבן הקטן היה שנתיים במעון פרטי ויקר ולכן רשמנו אותו לשנה הבאה לויצ״ו ואח״כ גם הוא יהיה בגן עיריה עם הגדול.
    האם זה מוגזם להעביר אותם כל כך הרבה דירות וגנים? איך לעשות את זה בצורה טובה? (איך להכין אותם? מתי?)
    אם לא נעבור אני אצטרך להישאר עם הקטן בבית ממרץ עד ספטמבר ובעלי חושב שזה הכי פחות טוב לילד (יהיה בן שנתיים וחצי במרץ   )
    ועוד שאלה בנושא אחר. חמי וחמתי הזמינו אותנו ל-3 שבועות לדירת נופש בארה״ב וישלמו לנו על הטיסה. חמתי טסה שבועיים קודם עם הנכדים שלה (הילדים של אחות של בעלי) ילד בן7 ילדה בת 14 ובן 15 (כולם מקסימים ואני אוהבת אותם). הילד בן ה7 יש לו בעית קשב וצריך ריטלין וחוץ מזה הוא לפעמים אלים (בעלי חושב שזה נורמלי...). ההורים שלהם מגיעים 3 ימים אחרי שאנחנו מגיעים. גם שנה שעברה היינו שם והיה לי מאוד מאוד קשה כי הבן שלי מאוד אוהב אותו ולשחק איתו ומחקה אותו. לפעמים הבן שלי שהיה בן שנתיים היה מציק לו ואז הוא היה מרביץ לו והוא לא הבין שהוא הרבה יותר קטן ממנו. ואז הבן שלי התחיל להרביץ לבת דודה הצעירה ממנו בלי סוף וכל היום היינו צריכים להפריד אותם ולהשגיח. היו פעמים שהבן שלי חשש להיות איתו (אבל זה עבר לו)...חוץ מזה בגלל שההורים שלו לא נמצאים אז הוא מקבל כל מה שהוא רוצה (שוקולדים עוגיות שוקו...) אחרת הוא מתחיל להשתולל... אנחנו לא רוצים לתת לילדים שלנו כל כך הרבה ולא יכולים לא לתת כשהבן דודה שלהם כן מקבל... לא מספיק שיש לי שני בנים שרבים לפעמים אני צריכה גם להיות אמא לילד נוסף ( הוא לא מקבל ריטלין בחופש). אני רציתי לדחות את הטיסה אבל בעלי חושב שזה לא נורא ואין טעם לטוס לכל כך מעט זמן.
    יצא לי ארוך והבעיה האחרונה היא ״צרות של עשירים״ שאלו יהיו הצרות שלנו
    תודה
4 תגובות
עמוד 1
  • היי מתוקה!
    באמת לא כל כך הבנתי את הבעיה האחרונה...
    למה את צריכה לקחת על עצמך את צרות הגידול של ילד שאינו שלך?... הוא בעל הפרעת קשב (ואולי גם קצת היפראקטיביות?...), הוא לא לוקח ריטלין בחופשה ( למה?... הרי התנהגותו מחייבת את זה...), והוריו לא נמצאים.
    ואז את מרגישה שאת צריכה לקחת על עצמך את זה. למה, בעצם?...
    יש לך ילדים משלך, תודה לאל, לדאוג לחינוכם ולגידולם. שהוריו יתמודדו איתו בדרכם. איני יודעת מה לומר לך לגבי הטיסה. אני מבינה מאד את הצד שלך, וחושבת שהוא מוצדק. מצד שני, איני מכירה את טענותיו של בעלך מעבר למה שכתבת כאן, ולכן לא הייתי רוצה לתפוס צד אחד בלבד מבלי לדעת את התמונה השלמה. על פניו - אני מסכימה איתך. נסי להסביר לבעלך את העניין ולומר שאינך מוכנה וצריכה לדאוג לחינוכו ולהתנהגותו של הבן של אחותו בזמן שהוריו לא נמצאים. מה גם שמדובר על 3 ימים בלבד... כתבת שהם מגיעים 3 ימים אחריכם... ו - 3 ימים זה לא כ"כ קריטי ומקצר את החופשה, אז ייתכן ששווה לשקול זאת ברצינות.

    לגבי העניין השני (הראשון, לפי מה שאת כתבת...),
    קודם כל, אין דבר כזה "מוגזם". עושים את מה שצריך, ואם צריך לעבור דירה מסיבה כזו או אחרת - אז עושים את זה. ברור שאף אחד לא רוצה לעבור לשכירות או לגור עם ההורים בזמן שיש לו דירה משלו וסדר דברים משלו. לא עושים דברים כאלו כי "רוצים". אני מניחה שיש אילוצים כלשהם. אז שום דבר לא "מוגזם". פשוט עושים את הדברים. הילדים יסתגלו לכל דבר ולכל עניין - בתנאי שאתם תהיו שלמים עם זה ותבינו שזהו אילוץ שמחויב המציאות. אז יקל על כולם לקבלו.

    לגבי מתי להכין - הילדים מאד קטנים, וקרוב לוודאי שעדיין אינם מודעים לשינוים המתוכננים על ידכם. מציעה לא לשתף אותם בזה (ההתלבטויות שלכם וחוסר ההחלטיות שלכם רק יבלבלו אותם ויגרמו להם לחרדה מפני העתיד לבוא) אלא רק לאחר שדברים כבר יהיו סגורים ומוחלטים, מקובלים על שניכם - ואז תוכלו להציג בפניהם חזית אחידה ומוגמרת של החלטה שתקל עליהם מאד לקבל את העניין ולחיות איתו הכי טוב שאפשר, עם מיעוט של נזקים וטראומות עקב המעברים - וממש ממש לא חובה שיהיו נזקים וטראומות כלשהם, בכלל.
    בהצלחה מתוקה, בהכל.

    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
  • תודה שרון

    בעיניין הטיסה. לא הצלחנו לדחות אותה. חמתי שילמה לנו על הטיסה ואנחנו נגור איתם בבית אחד גדול והיא קונה את כל האוכל והבילויים. מהניסיון שלי, נצטרך לעזור לה איתו בימים האלו...וגם כשההורים שלו יהיו כי הם לא ממש מגיבים רק כשהמצב מסוכן...
    בעלי חושב שהילד מתנהג נורמלי לגילו ושאין בעיה ושאני סתם לחוצה (הוא באמת ילד חמוד כשהוא רגוע ומקבל מה שהוא רוצה) אבל אני תמיד צריכה להיות עם אצבע על הדופק שלא קורה משהו רע.

    טוב, אז השאלה שלי היא האם זה נראה לך בסדר שהם יהיו ביחד כל היום (זה מה שקורה בפועל)? אני סתם לחוצה? אני טוענת שכדאי לנסות שהם לא יהיו ביחד כל הזמן ואם כן להיות תמיד איתם ולא להשאיר אותם אפילו עם השגחה של סבתא או בייביסיטר. אפילו אמרתי לבעלי שלא ישאיר אותי לבד איתם עד שההורים שלו מגיעים. בעלי חושב שאני ממש מגזימה...
    אני גם חוששת שהוא ילמד את ההתנהגויות שלו (אלימות, קללות, העלבות) שאולי "מתאימים" לילד בן 7 אבל לא נראה לי שמתאים לילד בן 3.5

    אם תגידי שזה בסדר ולא יהיה לבן שלי "נזק" מזה שהוא שבועיים וחצי עם ילד בן 7 אז אני אהיה פחות לחוצה. אם רק תגידי שיש בזה בעייתיות (ולא משנה איך הילד באמת מתנהג) ושצריך "להפריד" אותם בשעות היום, אני ארצה להראות לבעלי את התשובה שלך כדי שיראה שאני לא סתם לחוצה...

    תודה שרון
  • מה ז"א "לא משנה איך הילד באמת מתנהג"?
    לפי מה שהבנתי ממה שכתבת, את מרגישה מאד לא נוח מול התנהגותו ובפרט כשילדייך נמצאים איתו. אז אתייחס לזה.
    עבור בעלך:
    לא, עבור ילד בן 7, ועבור ילד בכל גיל (!) התנהגות של אלימות, קללות והעלבות - היא לא "התנהגות נורמלית לגיל".
    אמנם בסביבות גיל ההתבגרות (בערך 12-17) יש איזושהי סבירות להתגברות מסוימת של התנהגויות אלו (זה נקרא: "מרדנות נעורים", וזה לא קורה לכולם, בטח שלא באותה מידה, אגב). אך זו לגמרי לא התנהגות מאפיינת את גיל 7.
    ככל הנראה, הילד באמת סובל מ - ADHD שגורם לו לעתים להתנהג כך.
    ככל הנראה, לא יגרם לילדך בן ה - 3.5 נזק (בוודאי שלא לטווח הארוך) משהות איתו באותו בית במשך שבועיים וחצי, בפרט כשאת ובעלך בסביבה, ויכולים לתווך עבורו את התנהגותו של בן הדוד, ע"י הסברים לגבי זה שזו התנהגות לא רצויה, מרתיעה, מרחיקה, מזיקה, וכיו"ב.
    עם זאת, אני סבורה שמכיוון שעצם השהות של הילדים יחדיו מעוררת בך כזה סטרס עד כדי חוסר רצון כלפי הטיול, ואופציית ויכוח עם הבעל - יש לשקול זאת ביניכם, ולהגיע לפתרון שיהווה את האופטימלי - עבור שניכם.
    אני מבינה ממך שהוא מצפה בכליון עיניים לחופשה זו, ואינו מוכן לוותר עליה כלל.
    ואת נמצאת בסטרס עקב התנהגותו של בן הדוד, והימצאותכם כולכם באותו בית למשך שבועיים וחצי.
    לדעתי - המוקד של שיחתכם יהיה יעיל בצורה אופטימלית אם תבררו ביניכם מהי הדרך הטובה ביותר להוריד את הסטרס מצידך - למרות הימצאות הילדים יחדיו.
    יתכן שבשיחה נינוחה ורגועה תגיעו לפתרון בדמות הקדשת חלק מהימים לבילוי שלכם כמשפחה - בנפרד משאר האנשים שיהיו בבית באותה עת.
    וזה רק רעיון אחד... תנו לעצמכם לייצר רעיונות ופתרונות נוספים לקושי הקיים כרגע - בשיחה נינוחה, רגועה ופתוחה על המצב המציק (לך יותר, כרגע).


    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
  • הצלחת להרגיע אותי... אם את אומרת שלא יגרם לבן שלי נזק, אז אני פחות לחוצה. כלומר אני רק צריכה לוודא שאין סכנה פיזית.
    שכשאני מדברת עם בעלי על זה הוא לא מוכן בכלל להסכים שיש בעיה. הוא שואל אותי למה אני באה אם זה מפריע לי כל כך (והאמת, אני באה בעיקר בגלל החששות שלי). עכשיו אני אולי גם אצליח להנות
    תודה רבה שרון
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה