הצילו! הילד התחרפן! - הריון ולידה

ואת רוצה להגיד לי שלא עברת את זה עם עמית?
כי גם אני עוברת את זה עם להב מגיל שנה וחצי, ועכשיו בגיל שנתיים זה נהיה יותר ויותר ויותר גרוע (כן כן יש יותר גרוע)
הייתי בטוחה שזה כל הילדים ככה

מחכה לשמוע מה שרון אומרת כי אני נמצאת באותו מצב שלך ולכן אני הפסקתי
לצאת מהבית כל יציאה זה ממש סיוט ואצלי פה ברגע שילד צורח באמת שכולם
מסתכלים עליך כיאלו מה עשית לילד

ניתאי החיים שלי!

היי בנות ,
אהבתי את השאלה "איפה מתג הכיבוי?"...
אני חושבת שסטארט אפ נפלא יהיה להוליד ילדים עם מתג כיבוי...
... ובינתיים...
א) אנשים יכולים לתקוע כמה מבטים שהם רוצים. כן כן, גם באמריקה הגדולה והצדקנית, אמא של ניתאי היקרה. ובטח בקניון בירושלים, סיוונוש יקירתי. מכאן אני מודיעה לכן ולעולם: אין אמא/אבא/הורה כלשהו שלא חווה סיטואציה דומה (אף אם לא זהה... בכל זאת אנחנו שונים ותגובותינו שונות) עם מי מילדיו. אז זה נורא נחמד ומעודד לחגוג קצת במבטים על חשבון אחרים... () אבל אל תדאגו - שום פקידת סעד לא תוזמן על רקע צרחות של ילד על מכונית של שקל בקניון, ואמא שעומדת לידו ובא לה לבכות מחוסר אונים וייאוש.
ב) בהחלט ייתכן שגיל שנה וחצי, או שנתיים, או שנתיים וחצי, או שלוש - עדיין אינם מתאימים ללקיחה להצגה/מופע/סרט. בהחלט ייתכן שזמנם של כל הנ"ל יגיע רק בגיל 4. או 4.5. או 5. למה להילחם בזה?... ניסיתם פעם אחת? לא הלך? נסו שוב בעוד חצי שנה. לא ילך? נסו שוב אחרי עוד חצי שנה.
חייבת להבטיח לכן שחסכים רגשיים או אחרים לא יווצרו כתוצאה מכך .
ג) כבר עניתי בעבר באריכות לגבי התקפי זעם והשתוללות הכוללים התנהגויות אלימות ותוקפניות ולכן לא אענה שוב באריכות (פשוט כי ניתן לחפש את התשובה באופן די קל...) אלא אגיד זאת:
איני מאמינה באפקט ההתעלמות המוחלטת מהילד בזמן התקפים אלו. אין זה יעיל, משום שהילד אינו לומד כלום, מלבד זה שכשהוא משתולל - מתעלמים ממנו. להתעלמות כשלעצמה - אין כל אפקט לימודי/חינוכי/ערך מוסף כלשהו.
מצד שני, אני מסכימה בהחלט עם הרעיון שכאשר ילד משתולל ומתנהג בצורה תוקפנית ואלימה - אין לתת במה (מבחינת התייחסות) להתנהגות זו.
לכן, אין לשאול: "למה את/ה משתולל?", "מה את/ה רוצה?", "תפסיק/י!", "עוד אחד ודי" (במקרה של יקיר והמכונית), או חלילה - להגיב באלימות על האלימות (לא למשוך בכוח, או חלילה לסטור, וכיו"ב).
במקרה של השתוללות, יש לקחת אויר ולהגיב בקור הרוח המקסימלי, שאת מסוגלת אליו: "את/ה משתולל/ת מאד, לא נעים לי להיות איתך, וקח/י בחשבון שכשאת/ה צורח/ת אני לא מבינה מה את/ה רוצה."
אם יצליח להשתלט על עצמו ולומר לך מה הוא רוצה (כי הרי טענת שאת לא מבינה...), ואת לא מסכימה לכך (נניח - עוד סיבוב על המכונית) המשיכי לומר שאת לא מסכימה. ימשיך לצרוח? "לא נעים לי להיות איתך. אתה צורח וזה לא נעים לי להיות עם ילד צורח ומשתולל. אם תמשיך כך, נאלץ לחזור הביתה." לאחר מספר פעמים שאת חוזרת על הדברים, וביניהם ממתינה לירידת ההשתוללות - אחזי בידו ופני לחזור הביתה.
עם זאת, אם יש ירידה בהשתוללות והצלחה לעצור את ההתנהגות התוקפנית - תגמלי אותו. תוכלי לקנות לו סוכריה או משהו קטן אחר. חיזרי והזכירי לו שהתגמול ניתן על הצלחתו לעצור את ההתנהגות הלא רצויה! (במאמר שוליים אומר - אל תתגמלי אותו על הצלחתו לעצור את ההתנהגות הלא רצויה במתן סיבוב נוסף במכונית!!!!!!! אם הסיבוב הנוסף במכונית היה "סלע המחלוקת ביניכם" - אין להשתמש בו גם כתגמול על ההתנהגות הטובה!!!! זה יוכל להיות כל דבר אחר ע"פ בחירתו או בחירתך, אך לא הדבר שהיה מלכתחילה סלע הויכוח ביניכם!)

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרון תודה

גם אני ינסה תודה שרון

ניתאי החיים שלי!

סיווני

היי צוצית.
תראי גם שילה שלי (שיש לו התקפי זעם..) יודע לצעוק- "איה את מכאיבה לי.."
או- "תפסיקי להרביץ לי, זה כואב.." רק בזמן שאני מנסה להתגונן מהמכות והבעיטות שלו.
עדיין לא הגיעה אליי פקידת סעד הביתה, ואם היא תבוא- אני מזמינה אותה לכוס קפה ושיחה- איך היא גידלה את הילדים שלה!!

למרות ששילה יותר גדול מיקיר אולי ההמלצה תעזור גם לך-
פעם שרון המליצה משהו שאני מיישמת לרוב. כששילה משתולל אני מחזיקה אותו במעין חיבוק- מאחורה..
כאילו- אני עומדת מאחוריו ומחבקת אותו כך שהוא לא יכול להשתולל, נתקלתי במצב שגם הייתי צריכה להחזיק את הרגליים..
ואני אומרת לו בקול רגוע אך תקיף- "שילה ההתנהגות שלך מאוד מסוכנת ואני לא מוכנה לתת לזה אפשרות, אני מבקשת שתרגע מיד.."
כמובן שזה רק מוסיף צרחות של- תעזבי אותי זה כואב לי..
ואני מסבירה לו שברגע שהוא יפסיק להשתולל הוא יבין שאני בסה"כ מחבקת אותו ולא מכאיבה לו..
וככה חופרת לו שעה שההתנהגות הזו מסוכנת ולא אפשרית אצלנו בבית..
עד שאין לו ברירה- הוא נרגע.
בשבת ישבתי איתו ככה על הרצפה- בערך 10 דק'..
ואז הוא נרגע והשתולל שוב, ועוד 10 דק'..
עד שהוא פתאום נהיה רגוע, ביקש כל דבר בצורה יפה והיה מוכן לקבל "לא" שאבא ואמא אומרים..
=) עמית