שרון צריכה יעוץ דחוף. - הריון ולידה

היי מיכל יקרה ,
בהחלט נשמע שהמצב הזה כואב לך... ואני בהחלט מסוגלת להבין.
הייתי רוצה להתייחס בכמה מישורים:
א) היחסים בינך לבין הורייך.
ב) הקניית דרך החינוך המקובלת עלייך ועל בעלך - למתנאל.
ג) העובדה שמתנאל בן שנתיים.

אתחיל מסעיף ג'. ידוע לכל שבסביבות גיל שנתיים מגיע "גיל המרד הראשון" - מופיעות התנהגויות מרדניות, ניסיונות לעצמאות, וייתכן שגם תוקפנות - שלא היו שם קודם. כך שבהחלט הייתי מפרידה, בינתיים, לפחות חלק מהתנהגויותיו של מתנאל מתלות כלשהי בקונפליקט הקיים בינך/כם לבין הורייך. בהחלט ייתכן שלפחות חלק מההתנהגויות נובעות מעצם היותו מצוי בתקופת "גיל שנתיים".
עם זאת, וללא סתירה לעובדת היותו מצוי ב"גיל שנתיים" - לא חושבת שנכון להתעלם גם משני המישורים האחרים שציינתי, שבוודאי שאינם מורידים מרמת המתח המשפחתי, שבהכרח משפיע גם על מתנאל. וידוע שילדים בכל גיל מגיבים למתח משפחתי בשינוי התנהגות.
תראי, נראה לי שבמצב כפי שאת מתארת שקורה כיום - יהיה מאד קשה להמשיך לאורך זמן, ויותר מכך - זהו מצב היוצר פוטנציאל לנזק - עבור הילדים. לא בריא לילדים להיות עדים ולגדול באוירת חוסר הסכמה כל כך עמוקה בין הוריהם לסביהם. 2 הזוגות הללו מהווים דמויות מאד משמעותיות וקריטיות בהתפתחותם של ילדים.
דמויות ההורים קצת יותר. דמויות ההורים הם "דמויות מפתח" בגדילתם התקינה של ילדים, ובפרט פעוטים. עדות למצבים קונפליקטואליים קשים בין דמויות ההורים לדמויות אחרות במשפחה, שגם להן חשיבות עבור הילדים - היא עדות מזיקה, גם לטווח הארוך.
לכן, עם כל הכאב והצער על פוטנציאל הפגיעה שתחווה אמך - הייתי יוזמת איתה שיחה.
היא לא חייבת להיפגע משיחה זו, בפרט אם את תבואי אליה (לשיחה) מתוך ידיעה ברורה שאין בליבך ולו רצון קטן לפגוע בה, אלא להבהיר דברים שהם קריטיים להמשך התפתחותם וגדילתם הבריאה של ילדייך.
אמצי גישה של חוסר כעס וחוסר רצון לפגוע - ובה בעת התעקשות על העברת המסר שחשוב לך להעביר.
כמה הבהרות:
קודם כל, כל הכבוד להם שעזרו לכם. זה בהחלט לא מובן מאליו, וראוי להערכה רבה. עם זאת, זה לא מקנה להם זכות קדימה בגידולם של ילדיכם. גם אם ביקשתם את העזרה שלהם בזמנו, וזו לא הייתה יוזמה שלהם, עדיין, הם יכלו לומר לכם - "לא". הם בחרו לומר לכם "כן" ולסייע כמיטב יכולתם - זו בחירה שלהם. לא ביקשתם עזרה בחינוך הילדים - וזהו הגבול שלכם בהתערבותם בחייכם.
שנית, לאמך זכות להיפגע. מכל דבר, ותמיד. לך שמורה הזכות הבסיסית לומר את ה"מילה האחרונה" בכל הקשור לילדייך. אין לזה כל קשר לכמות העזרה שהגישו לכם, ולפגיעותה ורגישותה.
היי אמפטית לפגישה שייתכן שתחווה - אך אל תוותרי על שיחת הבהרה עמה.
בין אם היא תקבל את העובדות הנוגעות לחיי ילדייך ולחייך כפי שיוצגו לה בשיחה, ובין אם לא - את השיחה הזו רצוי שתעשי - למען ילדייך.

בהצלחה ובקלות...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

היי שרון
טוב אז בעיקבות תשובתך רציתי לחדד כמה דברים
היחסים ביני לבין הורי טובים מאוד למרות שהיו לנו תקופות לא קלות מרדתי בהם ועשיתי המון שטויות שפגעו בהם בגיל העשרה היום אני מעריכה אותם על זה שהם תמיד תמכו והיו שם בתקופות הכי קשות שלי. עברתי המון המון משברים קשים והם תמיד תמכו ועודדו כמובן שאז לא ידעתי להעריך אבל היום זה השתנה. גם מאז שהתחתנתי הם תמיד עזרו בין אם זה שהם דחפו אותנו לקנות דירה ולקחו הלוואות כדי לתת לנו את ההון הראשוני (ההורים של בעלי לא נתנו כלום) ובין אם זה כשלא עבדנו הם קנו ועדיין קונים לנו מוצרים לבית וטיטולים לילדים ואין מספיק מילים בעולם כדי לתאר כמה אני מעריכה ומעריצה אותם על זה שהם שם גם במובן הכלכלי ובעיקר במובן הריגשי זו אחת השיחות שאני חוששת לפגוע בהם כדי שלא יבינו מזה חלילה שאני לא מעריכה אותם על הכל.
בקשר למתנאל אני יודעת שגיל שנתיים זה גיל המרד ומבינה שיש לו רצונות משלו ואני משתדלת לספק לו את מה שיש באפשרותי אני קוראת המון בפורומים ולומדת המון יש דברים שאני לא מוכנה לוותר לדוגמא מכות או נשיכות ועכשיו הוא למד לירוק כשמעצבנים אותו. אצל ההורים שלי הוא כאילו שוכח את זה שאני כועסת על זה כי כביכול יש לו גב מהם. שוב אני לא שופטת אותם ומבינה שהא הנכד הראשון ומנסה לוותר שם יותר אבל יש דברים אני יודעת שאסור לי לוותר וזו הבעיה ששם הוא לא שם עליואפילו אם אני כועסת זה לא מזיז לו כשאנחנו בבית הוא ילד מדהים ואני לא ממש מרגישה את המרד שלו רק מידי פעם.בעבר יעצת לי הדביק לו מדבקות שמחות כשהוא מתנהג יפה ובאמת עשיתי זאת וראיתי שחל שיפור מבחינת האלימות שלו וגם הקינאה שלו לאחיו השתפרה כי אני משתדלת לשתף אותו ולעשות להם הכל יחד כמו אמבטיה להיכנס לישון יחד סיפור יחד וכו אני חייבת לציין שכשאנחנו אצל ההורים שלי גם הקינאה שלו לאחיו יוצאת לדוגמא אם אמא שלי מרימה את מאור הוא ישר כועס, צורח ומרביץ למאור נראה לי בגלל שיש לו שם גיבוי ואת כל תשומת הלב. אחרי שאנחנו חוזרים הביתה ביום ראשון הוא לא מרביץ אבל אני מרגישה לד שונה שלא מקשיב ומתעלם ממני גם אם זה משהו מסוכן.
מקווה שהסברתי את עצמי...
תודה רבה
אוהבת מיכל.