ושוב זקוקה לך - הריון ולידה

היי שבלולית

היי בנות ,
נעדרתי קצת. לא, לא הייתי בחופש כלשהו... (הלוואי...)
סיוונוש יקרה שלי.
האם זהו חידון?... ("ונראה אם חשבנו זהה"? ) אז החדשות (הכנראה טובות) הן שכנראה... אנו לא חושבות זהה. פשוט, כי... אנו שתי נשים שונות, בנות אדם שונות! איזה מזל, לא?... כי אם את תחשבי כמוני, ואני אחשוב כמוך, אז במה אנו מיוחדות כל כך, ומעשירות את העולם בייחודנו?...
המטרה של כל הנאום המלומד הזה (גם לי מותר קצת להשתעשע על חשבון עצמי המנופחת... ) היא לומר לך... שאל תבני על זה שחשבנו זהה.
ואם את ובעלך הגעתם להחלטות משותפות בקשר להתנהגות ולתגובות מול להב, הרי שהחלטות אלו מקודשות בעיני, הרבה יותר מאיזו מילה כתובה, או שתיים, או שלוש - מפרי מוחי הקודח ומקלדתי החרוצה.
אבל... אם נכנסת וסיפרת זאת כדי לקבל את דעתי ואת דרך התבוננותי על העניין, אז הרי היא לך:
1) גם אני לא יודעת אם מדובר על "גיל שנתיים הנורא" (אם עדיין הייתי בתוך זה, אני בטוחה שלא הייתי צוחקת כך מהפומפוזיות הדרמטית המוגזמת של מטבע הלשון הזה... "גיל שנתיים הנורא"... עאלק... ) או סתם תקופת מעבר שכזאת. ובינינו: למה זה משנה בכלל?...
הכוונה ב"מה זה משנה בכלל" היא לכך שזה יגמר. תקופות שכאלו - סופן לעבור. תמיד. בטוח. נשבעת.
2) אם קיימת מגמת השתפרות עם האוכל והארוחות - זה יופי!! המשיכו לשבת איתה לא. ערב. היא תאכל שטויות? שתאכל. איכלו אתם דברים נוספים. בסופו של דבר היא תלמד מכם מה אוכלים בא. ערב - ותתחיל לאכול גם. חוצמיזה, בסופו של דבר, נמאס גם למרדנים שבילדים לאכול "שטויות". בינתיים הורידי את הויכוחים על סוג האוכל בארוחה (בהנחה שבשאר היום היא אוכלת גם דברים מזינים ובעלי ערך מוסף בריאותי, ולא רק "שטויות") והתמקדי בסדר היום שכולל הגעה מהגן, אכילת משהו קטן, ולאחר מכן ישיבה ליד שולחן ארוחת הערב איתך, או איתך ועם בעלך.

וגם לי יש וידוי חושפני: גם לי חם. גם אני לא מסוגלת (בדר"כ) לצאת בשעות אחרה"צ המוקדמות (הלוהטות) לגן השעשועים. ויש לי עוד וידוי, אפילו עוד יותר חושפני (שלא לומר ממש פרובוקטיבי ופרוע): גם אני, כשחוזרת הביתה, ויש לשים מכונה/לתלות/לקפל/לסדר/לשים סיר על הגז/להכין עוגה/לשטוף כלים/לשבת עם הילד על ש.ב./להכין מצגת להרצאה/לכתוב סיכום פגישה/להתכונן לפגישה/להיות בין פגישות/לענות תשובה בפורום/לקלח/להשכיב/להקריא סיפור etc, etc... - בא לי, אבל מ-מ-שששששששש בא לי שהילדים יעלמו. פשוט יעלמו. כאילו פערה האדמה את פיה ובלעה אותם בלי להשאיר עקבות מחשידים
NEWS...NEWS
זה לעולם לא קורה...

אז מה עושים???
קודם כל, לוקחים נשימה עמוקה. זה שלב, ואיך אומרים?... "עם קצת עזרה מידידייך" - זה יעבור. גם אם לא ממש יעבור, תקרה איזושהי הסתגלות למצב זה, והתפקוד של כולכם, ובעיקר שלך - יהיה יותר יעיל. זה יהפוך להיות מצב מוכר - וככזה, הוא יהיה יותר צפוי ויותר נוח לתפעול. למה אני מתכוונת "עם קצת עזרה מידידייך"? או. אני מתכוונת לזה שייתכן מאד שזהו בדיוק הזמן לשקול עזרה חיצונית. נערה או אמא אחרת, שמוכנה (תמורת תשלום כמובן) לקחת את להב לפארק אחרה"צ לשעתיים ו"לרוץ אחריה". אני יודעת שהמצב הכלכלי הוא לא קל, וזה יוסיף מעמסה לזו שכבר קיימת. אבל זה פשוט עניין של סדרי עדיפויות.
אני לא רואה טעם בהתנהלות יומיומית של אחרה"צ בינך לבין להב, שהיא התנהלות שגורמת לתסכול, לחוסר אונים, לעצב ולרוגזה - אצל שתיכן (את בעצבים ובתסכול כי אינך מעסיקה את להב כרצונה ובנוסף אינך עושה את מטלותייך ולהב בעצבים ובתסכול כי היא לא מקבלת את הפעילות שרצויה בשבילה ו"משחררת" אותה מעט), ובנוסף - מעייפת אותך מאד עקב הכורח להשלים עם סדר יום שאינו רצוי לך ופוגע בך, ובקשר בינך לבין בעלך.

על ידי רכישת "עזרה חיצונית" שכזו את מקבלת שעתיים של שקט לעצמך ולמטלותייך בכל יום, תוספת תשומת לב ללהב ולצרכיה, סדר יום מחודש, ותוספת אנרגיה להתמודד עם להב בשעת חזרתה הביתה (נניח שזה יהיה בסביבות שש וחצי?...) ולהעניק לה את תשומת הלב ואת הקשיבות המלאה לצרכיה בשעה חשובה זו של סוף היום.

תחשבי על זה...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרון אין ספק שמזל שכולנו שונים - אחרת החיים היו ממש משעממים

מסכימה איתך שעבור אמא עובדת וילדה של אמא עובדת, להיות אחרה"צ שעתיים עם אשה אחרת ולא איתך - לא מותיר הרבה זמן ביחד לילדה ולך.
אלו העובדות המציאותיות ואיתן אני לא מתווכחת.
מצד שני - אנא חישבי האם כיום ובמצב של היום כשאתן כביכול "מבלות" אחר צהריימים שלמים ביחד, צמודות זו לזו, האם באמת באמת יש לזה ערך מוסף אמיתי עבורך ועבורה, ועם איזו חוויה את נשארת בסופי הימים, ועם איזו חוויה היא?...
האם באמת זה כל כך טוב, מעניק ומשרת את אינטרסי הגדילה וההתפתחות שלה (ואפילו "סתם" את הצורך שלה באמא...) ואת אינטרסי הנתינה האימהית שלך (ואפילו "סתם" את הצורך שלך בבת...)?
האם נכון לשים במקום הראשון את מספר השעות (כמותי - כמה שעות אתן נמצאות יחדיו אחרה"צ) או שמא יהיה נכון יותר לשים במקום הראשון את התכנים והפעילויות שבהן מתמלאות השעות הללו, גם אם הן ספורות?...
זו כבר הבחירה שלך, ואין לי עניין להתערב בה.
לגבי השמירה על סדר יום:
אם תצליחי - אשרייך.
זו מטרה טובה ויפה, משהו חיובי מאד לשאוף אליו.
המציאות מלמדת, שמטרה זו לא כל כך קלה ליישום.
וסופר נני באמת נהדרת. מכל הלב.
עובדה היא שאת הצלחותיה ביישום סדרי יום לילדים "תזזיתיים במיוחד" () ולמשפחות שעמדו להתפרק עקב אי ההצלחה ליישם סדר יום מובנה שכזה עד שהיא הגיעה, אנו רואים בטלוויזיה בשעת השיא של הצפייה מידי שבוע...

אינני אומרת, חלילה, שזה בלתי ניתן ליישום ללא עזרה מקצועית.
אני אומרת: לכו על זה. והלוואי ותצליחו . כמו שכתבתי, זו מטרה יפה וטובה, ואין ספק שעשה את חיי כולכם קלים יותר.
בהצלחה!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T