שאלה לגבי ילדה בת 3 - הריון ולידה
היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
-
אני לקראת לידה ואני מרגישה לאחרונה הידרדרות בהתנהגות של ביתי. כמה דברים מטרידים אותי מאד: הראשון הוא שתמיד היא הייתה רגישה מאד, ממש פגיעה, אבל רק במקומות ובנסיבות מסוימים, כמו במקומות עם הרבה ילדים זרים, מריבות עם חברים, או בסיטואציות שמאיימות עליה. הבעיה היא שלי בעצם שאני לא יודעת איך להתמודד במצבים כאלה. אני לא יודעת מהי התגובה הכי טובה ליללות, לבכי, לבקשה להרים על הידיים וכו'. אני מרגישה הרבה פעמים מרוגזת ואני יודעת שכעס היא תגובה גרועה מאד במצבים כאלה. והדבר השני הוא שוב בעיה של התמודדות שלי בעצם, עם התעקשויות ומלחמות שלה נגדנו, אני מנסה לעמוד על שלי (יודעת כבר מה חשוב לי ומה לא) אבל היא נלחמת איתי עד אפיסת כוחות ממש, אני מרגישה שכשהיא נלחמת איתי היא נממצאת במצוקה (הרבה בגלל הרגישות שלה) השאלה שלי היא כיצד עלי להגיב,אני מרגישה לפעמים שאני לא אומרת ועושה את הדברים הנכונים. אני חייבת לציין שהיא ילדה מדהימה וטובת לב ולרוב מלאת ביטחון עצמי והומור. פשוט לאחרונה, אולי בגלל הלידה קשה לי יותר עם ההתנהגות שלה.
1 תגובות
עמוד 1
-
היי, וברוכה הבאה לפורום
אני מסכימה איתך שהלידה הצפויה משנה דברים רבים אצלך וגם אצלה, ובעיקר - במערך היחסים ביניכן.
התקופה של לפני הלידה היא איכשהו "תקופת הכנה" למה שיבוא אח"כ, עת י/תצטרף למשפחתכם משתתף/ת נוסף/ת, והדיאדה של אם-בת תהפך לטריאדה.
רק שיהיה קל ובריא עד כמה שאפשר!
לשאלותייך:
לצערי, גם אני לא יודעת מהי התגובה הטובה ביותר ליללות, לבכי, לבקשה להרים על הידיים וכו'.
מה שאני כן יודעת הוא, שתגובותייך, תמיד ולכל עניין ודבר - מותוות על ידי הגבולות שלך עצמך.
אם את תחליטי שעל דבר מסוים לא מתפשרים, אז לא מתפשרים!
מכיוון שאת, כפי שכתבת, "כבר יודעת מה חשוב לך ומה לא" - אל תתפשרי על מה שחשוב לך, ומצאי דרכים כן להתפשר על דברים שפחות עקרוניים לך.
אתן לך דוגמא מעולם הגבולות וההתעקשות על דברים עקרוניים:
נסיעה ברכב ללא חגורה.
אם ילד נכנס לרכב ומסרב לשים חגורה, לא נוסעים. נקודה. אין פה בכלל סוג של מו"מ. הנסיעה עם חגורה היא חוק, שנועד לשמור על החיים - ואין פה עניין של משאים ומתנים!
פעם שמעתי על אבא שנכנס עם בנו לרכב והתכונן לנסיעה. הילד סרב לשים חגורה, והאבא אמר שאם לא ישים חגורה - לא נוסעים. הילד שם חגורה והאבא התחיל לנסוע, אך לאחר מספר דקות הילד הוריד את החגורה.
האב הפסיק את הנסיעה ועמד במקום.
זוהי באמת סיטואציה בעייתית, אבל אני מסכימה עם תגובת האב - יש מצבים שבהם רק תגובה קשה ותקיפה באה בחשבון. זה אחד המצבים הללו. הילד יכל להתבכיין ו"להגיב קשה" עד מחרתיים - זה לא משנה.
לא נוסעים ללא חגורת בטיחות, נקודה, סוף סיפור.
לעומת זאת, על הרבה הרבה נושאים אחרים ניתן בהחלט להתפשר, ואפילו רצוי.
אנשים קטנים הם בהחלט בלי ברית פוטנציאליים לשאת ולתת עמם...
תמיד קחי דקה או שתיים לחשוב, כש"נראה לך לפעמים שאת לא אומרת ועושה את הדברים הנכונים" האם מדובר בעניין עקרוני עבורך - ועליו לא תהיי מוכנה לוותר ולהכנס למו"מ עם הילדה, או שמא זהו עניין שניתן אולי להגיע לעמק שווה ביניכן.
כאשר לך יהיה ברור מהי העמדה שלך - לא תגיע למצב שבו נראה לך שאת לא אומרת ועושה את הדברים הנכונים...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
