היי רינת יקרה,
אני ממש שמחה לקרוא על הבן!
לגבי הבת, את בהחלט רואה שיש הבדלים בין הילדים...
ושוב - זה מוכיח לנו שגמילה ביום וגמילה בלילה הם שני דברים שונים, וכך צריך להתייחס אליהם.
את מדברת על "שינה חזקה בלילה", ואכן, מספר מחקרים איששו את הרעיון שילדים ששנתם בלילה היא חזקה או חזקה מאד - נגמלים מאוחר יותר מילדים ששנתם קלה...
בכל מקרה, אני חושבת ש"טיפול" ממשי לאי הגמילה בלילה יכול לבוא בחשבון רק לאחר גיל 5, או אפילו 6. אציין רק, שמבחינה פיזיולוגית שלפוחית השתן עדיין גדלה, עד לגיל 6, רק אז מתייצב גודלה הסופי.
הטיפולים הקיימים בתחום זה הם בעיקר תרופתיים (ומוצעים רק לאחר שכבר מוצו כל האפשרויות הטיפוליות האחרות, ולא לפני גיל 8.) וטיפול ע"י זמזם שמתריע ומתחיל לצפצף עם טיפות השתן הראשונות. יש אחוז יפה של ילדים שנגמלים בעזרת הזמזם (בין 30-40% מהילדים שלא נגמלו עד תחילת השימוש בזמזם).
אבל, כאמור, אני בהחלט ממליצה להמתין עוד כחצי שנה עד שנה לתחילת הטיפולים האלו.
בינתיים, אציע דרכי טיפול המתבססים על רכישת שליטה בתחום הרגשי ובעזרת דמיון מודרך:
ניתן לעבוד איתה בדמיון מודרך: דמיינו יחד איתה כיצד סוגרים במנעול או בפקק את שלפוחית השתן לפני השינה ("טקס נעילה") וחזקו את שליטתה בפיפי שלה ("את תתני פקודה לפיפי שלך מתי הוא יהיה סגור ומתי את תרשי לו להיפתח. את "המפקדת של הפיפי").
בנוסף, אני ממליצה לחזק את תחושת השליטה שלה בגופה בתחומים מגוונים, ולא רק סביב השליטה בשלפוחית (למשל: בביצועים בתחום הספורט, בתחום היצירה - עבודות בצבע למשל, וחיזוק העצמאות בטיפול בגופה, למשל להתרחץ לבד, לצחצח שיניים, וכד').
דבר נוסף, העבירי אליה את האחריות לאחר ההרטבה. לא מדובר בשום פנים ואופן ב"עונש" על ההרטבה, אלא למשל, לזה שהיא תפרוש מגבת או סדין נקי על המזרן הרטוב, תחליף לבד את הבגד הרטוב ואת התחתונים, וכד' - היא כבר נמצאת בגיל שהיא יכולה לעשות זאת, כמובן.
רינת, המשיכי בניסיונות האלו של הגמילה בלילה, ועבדי איתה על הרעיונות שהצעתי. אם עדיין לא תתרחש גמילה ספונטנית עד גיל 5, או 5.5 - זה יהיה הזמן לשקול התערבויות טיפוליות נוספות.
מקווה שסייעתי
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T