פחד ממעליות - ארוך... - הריון ולידה

היי מותק!
מה שלומך?... אני חייבת להודות שתמיד כשאני נתקלת בשם שלך בפורום, אני ישר נזכרת במפגש פורום שהיה אצלי... זוכרת אותו?... איך שמחתי לראות אותך... (יוווו... זה היה ממממממש מזמן... בקיץ שלפני שהתחלתי את התואר השני. )
ולענייננו:
1) תודה רבה על המחמאה!!!!! כנראה זה נכון מה שאומרים, שאם אוהבים את מה שעושים, ככה זה גם נראה. אני אוהבת מאד את מה שאני עושה, ומודה למי שצריך להודות כל בוקר על הזכות שנפלה בחלקי לאהוב את מה שאני עושה.
2) מסכנה שחרוני... איזה מקרים לא נעימים בכלל!
וטוב את עושה שאת רוצה לטפל בזה כבר כעת. בהחלט אין טעם וסיבה לדחות את זה, מה גם שדחיית הטיפול בבעיה עלולה להביא להתרחבותה, ולהכללת הפחד ממעליות לדברים דומים, למשל עוד מקומות סגורים (קלסטרופוביה) - שירותים, מכוניות, ואולי גם לדברים גבוהים (מדרגות נעות למשל).
העיקרון בטיפול בפחדים בכלל ובפחד פובי (בעתי) בפרט, הוא רעיון ההתקרבות ההדרגתית לגורם מעורר הפחד, וחשיפה מבוקרת אליו. זהו עיקרון הלקוח מעולם הטיפול ההתנהגותי.
אני מציעה לעשות כך:
להתחיל תכנית מסודרת לטיפול בפחד מהמעלית, בידיעה שזה יקח כ - 5 שבועות (לפי התקדמותה).
בשבוע הראשון עשו כך: היכנסו כל יום למעלית - שתיכן!, והשאירו את הדלת פתוחה. הישארו במעלית עם הדלת פתוחה כ - 5 דקות. במהלך התרגול של ההישארות במעלית, ניתן לתרגל איתה הרפייה ע"י נשימות מרגיעות (נשימות איטיות, מכניסים אויר דרך האף תוך ספירה עד 5 - עד שהבטן "נפוחה כמו בלון", ואז מוציאים את האויר דרך האף, שוב תוך כדי ספירה איטית עד 5 - 10 פעמים כאלה.)
בשבוע השני עשו כך: דומה לתרגול בשבוע הראשון, אך הפעם שחר נכנסת לבדה למעלית, את מחוץ למעלית, ושומרת על הדלת פתוחה, נמצאת איתה בקשר עין כל הזמן.
בשבוע השלישי: בדומה לתרגול בשבוע השני, אך הפעם שחר שולטת על סגירת דלת המעלית, לאט. חשוב שתתרגל את הנשימות המרגיעות תוך כדי ביצוע התרגול. את ממתינה מחוץ למעלית עד לסיום התרגול.
בשבוע הרביעי: שחר, שיודעת לשלוט על סגירת הדלת ופתיחתה, מודרכת על ידך לעלות או לרדת קומה אחת במעלית (כמובן שאת מלמדת אותה איך ועל איזה כפתור לוחצים כדי לעלות/לרדת קומה). את עולה או יורדת את אותה קומה ברגל, ופוגשת אותה כשהיא יוצאת מן המעלית. הדריכי אותה לבצע את תרגול הנשימות בזמן שהותה במעלית.
בשבוע החמישי: אתן נכנסות ביחד למעלית, שחר אחראית על סגירת הדלת ולחיצה על כפתור קומת הקרקע (אם אתן למעלה) או קומת מגוריכן (אם אתן למטה), ושתיכן יורדות/עולות במעלית כפי הנדרש.

מקווה שזה יעבוד, אשמח אם תשתפי אותי,

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

היי שוב,
מספר הבהרות, עקב שיחה עם חברה.
נודע לי (ובחיי שלא ידעתי) שהתקן לגבי מעליות מתיר נסיעת ילדים לבדם במעלית, רק החל מגיל 9 או 10, ובוודאי שלא מגיל 3.
לכן, בשבוע הרביעי לתרגול הכנסי איתה למעלית, לנסיעה של קומה אחת. תני לה לשלוט בסגירת ופתיחת הדלת, ולחיצה על כפתור הקומות - אך היי איתה.
שאר השבועות - כפי שכתבתי, ללא שינוי.
דבר נוסף: את התרגול הנ"ל, במשך 5 השבועות - עושים פעם אחת ביום, כל שבוע - בהתאם לתרגול של אותו שבוע - פעם אחת ביום.
בשאר היום, התפקוד הוא כרגיל, ז"א, ללכת ולבוא כתכניותיכם כרגיל - עם שימוש במעלית, או בלי, כפי שהייתם נוהגים עד עכשיו.
מקווה שהובהר.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

הי שרוני

הילדים האהובים שלי, שחר נולדה ב-6.2.2007 אורי נולד ב-31.5.2009

רעותי ,
ככה:
ה"ססמה" נשמעת לי בסדר גמור, על אחת כמה וכמה לאחר מה שהבנתי אתמול, שהתקן מתיר נסיעת ילדים לבדם במעלית רק החל מגיל 10 (או 9).
הבהירי לה שלנסוע לבד במעלית היא לא תסע, אבל את התרגול היומיומי (בשבועות הראשונים לתרגול) של להכנס למעלית ולתרגל שהיה לבד, ואח"כ תרגול השליטה על פתיחת הדלת וסגירתה אתן עושות (היא בפנים ואת בחוץ, כפי שהסברתי) "על יבש" - ללא נסיעה ממש במעלית.
לגבי "להעצים את הפחד" - אני לא מסכימה.
תראי, היא פוחדת, והיא יודעת שהיא פוחדת. גם את יודעת שהיא פוחדת, והיא יודעת שאת יודעת שהיא פוחדת.
אז למה לסבך את זה?...
היא פוחדת, ושתיכן יודעות שהיא פוחדת. ושתיכן עתה מנסות לעשות משהו כדי להתגבר על הפחד הזה.
זה הכל.
לדעתי, זה לא "יעצים" דבר שאינו "מועצם" בין כה וכה...
הרי הפחד קיים.
זה לא שאת הולכת "להמציא" פחד שאינו נמצא שם כלל...
נכון?...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

הי שרוני,מה נשמע?

הילדים האהובים שלי, שחר נולדה ב-6.2.2007 אורי נולד ב-31.5.2009

היי רעותי,
ראשית - חיזוק . כל הכבוד! את ממש אמיצה וגיבורה וראויה לכל ההערכה!
מניסיוני, הרבה פעמים הורים נרתעים מאד, ודוחים את שלב התרגול, ודוחים, ודוחים, ודוחים, ודוחים...
לכן, אני חייבת לחזק אותך מאד.
העובדות הפיזיולוגיות הפשוטות הן - שככל שנשארים זמן רב יותר במצב מעורר החרדה - החרדה יורדת. נקודה. וזהו בדיוק מהות התרגול - לתרגל בזמן אמת את ירידת החרדה. וברור מאליו שבשלבים הראשונים רמת החרדה תהיה גבוהה. וברור מאליו שזה ידרוש מאמץ מצד שתיכן. ואני מחזקת אותך שברור מאליו שאם תתמידו - החרדה תרד ולבסוף תיעלם. ויש לזה סיכוי רב לפעול בדיוק כך - כי שחר עדיין קטנה, וכי אתן תעשו את מה שצריך כדי שהחרדה לא תוכלל לדברים נוספים, ואף תרד ותיעלם.
אז - כן, להמשיך ולתרגל את השלב הראשון.
וגם להוסיף לו משהו:
יש לי שאלה: איך את יודעת ש"רמת החרדה שלה ירדה מעט"?
הפכי את העניין למוחשי ו"מדיד" יותר: ציירי על דף לבן סקאלה (קו אנכי) ועליו כתבי מספרים מ - 0 עד 10.
0 יהיה "בלי חרדה בכלל" ו - 10 יהיה "החרדה הכי גבוהה".
לפני כל תרגול או יציאה למעלית או קרבה למעלית שאלי אותה איך היא מעריכה את איך שהיא מרגישה באותו הרגע ("איך את מרגישה עכשיו, 0 או 10?") מבחינת רמת החרדה, וסמני על הסקאלה.
זה יהפוך את כל העניין למוחשי יותר.
מלבד זאת, את עושה נכון מאד עם הנשימות. הן חלק בלתי נפרד מהתרגול כולו.
אני חושבת שאולי רצוי (משום גילה הצעיר של שחר) גם לתגמל אותה (בהפתעה קטנה - של כמה שקלים ולא יותר - נאמר, מדבקה, שתהפוך את העניין למוחשי אפילו עוד יותר) על ירידה ברמת החרדה - לפי המסומן בסקאלה! - אחת ליומיים של תרגול ושימוש במעלית.
מה דעתך?


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

הי שרוני,
תודה על החיזוקים

הילדים האהובים שלי, שחר נולדה ב-6.2.2007 אורי נולד ב-31.5.2009

רעותי,
יופי. תמשיכו .
לגבי עניין הריצוי ("אולי היא לא אומרת כדי לרצות אותנו, כי היא יודעת שאנחנו רוצים שהיא לא תפחד"...) - אני לא מסכימה. אמנם אפשר "לשקר" בקשר לרגשות האמיתיים - עד גבול מסוים. בדר"כ הגבול הוא הסמנים הגופניים, בדיוק כפי שכתבת: ..."היא כבר עולה/יורדת איתי במעלית בלי להחזיק לי את היד בחוזקה ומשחררת לפעמים אבל עדיין זה מלווה ברמת עוררות/לחץ גבוהה אצלה."
אני חושבת שזהו משפט המראה יותר במדויק את מצבה - יותר מאשר דיווח מילולי כזה או אחר. אבל מכיוון שהיא גם מדווחת (מילולית) על כך שהיא "כבר לא מפחדת מהמעלית" - בתוספת לזה שהיא כבר לא מחזיקה לך את היד ומשחררת לפעמים - כנראה שאתם בדרך הנכונה.
כמובן שיש עוד דרך לעבור, ואל תפסיקו עכשיו, כי אחרת כל ההישגים ירדו לטמיון, אבל אתם בהחלט בדרך הנכונה, והיא כנראה לא "משקרת" או אומרת דברים כדי "לרצות" אתכם - אלא היא באמת מרגישה שינוי כלשהו.
נסי לעבוד עם סקאלת החרדה, כפי שהצעתי.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T