אוכל כמשחק?!?! - הריון ולידה

היי מאמי, איזה קרצייה את... ממש נוראה...
מה פתאום... בשמחה אני עונה, אם אני חושבת שאני יודעת את התשובה... ואם לא, אני אומרת בנימוס שאני מצטערת...
אבל אין קרציות אצלי...

ולענייננו:
אתחיל מהסוף:
"אני פוגעת בילדה שלי?" - מה פתאום?...
"זאת תקופה מוכרת שחולפת?" - לא יודעת... האמת היא... שלהב מתקרבת ל"גיל שנתיים הנורא"... ואת יודעת מה זה אומר, נכון?...
אז אצל כל ילד גיל שנתיים מתבטא באופן הייחודי לו. אולי אצל להב זה חלק מההתבטאות. ואז זה בטוח חולף!
"איך אני צריכה להתמודד עם זה, למנוע ממנה? לאשר לה? לזרום איתה?" - תכף נראה.
קודם כל, לגבי המעדן. עמדי על זה שלא מקבלים מעדן שני לפני שמסיימים את הראשון. בהחלט מותר לה לקבל כמה מעדנים שהיא רוצה, 2 וגם יותר. אבל את לא תסכימי שעוד לפני שסיימה את הראשון, ואכלה רק כמחצית ממנו - היא תקבל עוד אחד. כי זה ברור שהרצון למעדן נוסף אינו נובע מרעב, אלא אולי מרצון לשחק (לפתוח את המעדן לבד, וכו') ואולי מרצון "לקבוע את הכללים", ואולי מצורך לבדוק את גבולותייך ("עד כמה אוכל לטרטר את אמא?..."). ולאלו את כמובן, כמובן - שאינך מסכימה ולא נותנת יד.
היי מאד חזקה ויציבה במסר שאת מעבירה.
את בוודאי ובוודאי שאינך מרעיבה את הילדה שלך!!! הרי נתת לה את המעדן שהיא רצתה ואותו בחרה, לא?... ההתנהגות של אי סיום מעדן אחד ודרישה למעדן אחר (שגם אותו היא מן הסתם אינה מסיימת...), ואח"כ עוגיה, ואח"כ פרוסה, ואח"כ פרי... וכן הלאה, כאשר ברור שהיא אינה מסיימת אף אחד מהם - היא התנהגות מובהקת של בחינת גבולות. ועלייך להציב את הגבולות באופן ברור וחד.
סיון,
להב מצאה אצלך "נקודת תורפה" - האוכל. לך כואב שאת "מונעת ממנה אוכל" - ולכן את משתפת איתה פעולה.
זהו שיתוף פעולה שלטווח הארוך ואף לקצר - יזיק לה, לך, ולקשר ביניכן.

כמה דברים נוספים:
שעת ארוחת הערב היא שעה קבועה, שעת משפחה וכיף ביחד לקראת סוף היום.
זהו הכלל שאת ובעלך קבעתם יחד, כמבוגרים, ועל להב לשתף איתו פעולה. לכן, גם אם היא מגיעה לשעת ארוחת הערב כשהיא אינה רעבה ולא רוצה לאכול - שתשב איתכם מבלי לאכול. שבי את בשבע, או עם בעלך (אם הוא נמצא), ואיכלו את ארוחת הערב שלכם. זהו מסר מאד חיובי שאתם תעבירו לילדה - וכך היא תלמד משהו חשוב על כללים בבית, קביעות, ציפייה לדברים מסודרים שיקרו, ואף תלמד על הרגלי אכילה נכונה.

קיבעי את כלל האומר שכשחוזרים מהגן, להב יכולה לקבל הפתעה: אבטיח או פרי אחר, מעדן או עוגיה או כריך קטן.
סיון, במעון לא מרעיבים את הילדים, ואין סיבה שילד יחזור הביתה ויתנפל על כמויות של אוכל. ניתן בהחלט לתת לילד לאכול משהו קטן (וחתיכת אבטיח נשמעת לי אחלה!) מיד בשובו מהמעון - ושהארוחה הבאה תהיה בשעת ארוחת הערב.
לכן, לאחר שלהב אוכלת פריט אחד מהמגוון שתציעי לי בשובכן מהמעון, אין סיבה שהיא תמשיך להיות רעבה ולדרוש אוכל - מלבד סיבת המשחק והצורך לבדוק גבולות, כפי שכתבתי לך.
נסי לעמוד על זה.
אם את רואה, שבכ"ז היא רעבה בשעה יותר מוקדמת, אולי שווה לנסות ולהקדים את שעת ארוחת הערב (ל - 18:00 או 18:30), אבל נסי לעמוד על כך שאת מאפשרת לה פינוק בפריט אחד בשובה מהמעון - עד לשעת ארוחת הערב.

בהצלחה מאמי

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

היי שרוני תודה רבה

קודם כל, התמונה של להב עם התירסים מ-ד-ה-י-מ-ההה!!!!!!!
(עכשיו גם לי בא תירס... )

שנית, אני בהחלט מסכימה איתך שאת כנראה צריכה לעבוד על עצמך בנושא האוכל.
אז יהיה גם לך יותר קל, וגם ללהב. ובוודאי שיהיה יותר קל בקשר ביניכן, כולל (ובעיקר?) בקשר סביב עניין הארוחות והאוכל בכלל.
הסיבה שאת מתארת, של מחסור בבית הורי ההורים (הסבים) וחווית המחסור שהוטמעה אצל ההורים בשל כך, היא סיבה מובילה להתפתחות של קשיי אכילה ועד להפרעות אכילה אמיתיות אצל הילדים.
גם בדור שלנו (שלי ושלך) זו סיבה מובילה להפרעות אכילה ממשיות. יש מספר מחקרים, למשל, שבדקו זאת כך: הקשר של סבים יוצאי שואה להפרעות אכילה של בנות הדור השלישי (הכוונה ב"יוצאי שואה" היא לכאלו שחוו מחסור ממשי ואמיתי ביותר במזון, לעתים במשך תקופות ארוכות).

אז... אני מזמינה אותך בהחלט לעבוד על היחס שלך לאוכל בכלל, ולאוכל סביב הילדה בפרט. אולי כך תצליחי לעצור את ההעברה הבין דורית של יחס בעייתי סביב אוכל ול-אוכל.
בהצלחה חמודה
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T