טוב, אני לא כל כך מצליחה לצרף את הקישור, לכן אני מעתיקה את התשובה כפי שכתבתי אותה למישהי אחרת, עם בעיה דומה. קחי מזה מה שמתאים לך, ואם יש עוד שאלות, אני כאן.
"ילדים צעירים מבטאים פחדים, ובכך יואב לא שונה משאר הילדים בני (פחות או יותר) הגיל שלו. הפחדים יכולים להיות ממגוון של דברים, בין השאר: פחד מחושך, פחד מחלומות רעים, פחד ממפלצות, שדים, חיות רעות וכו'. זהו גיל (סביבות 3) בו עדיין דמיון ומציאות מעורבבים אצלם.
כאשר ילד מבטא פחד כלשהו, עבורו זה ממשי, מאיים ומפחיד ביותר, לכן יש לתת לגיטימציה לתחושות שהילד מבטא ולהעביר לו מסר של אמפטיה: "אני מבין/ה שאת/ה מפחד לישון בחושך/מהמפלצת... זה בסדר לפחד".
לעג או זלזול בפחד עלולים לקבע יותר את תחושת הפחד, במקום לאפשר לו להתגבר בכוחות עצמו על התחושה המאיימת של הפחד.
אין טעם בניסיונות לשכנע, כמו האמירות: "זה לא מפחיד, תראה, בדקתי אין כאן שום דבר" (או: "הם לא מסתכלים עלייך"...) ובכך לנסות לגרום לילדכם לראות את הדברים מהזווית שלכם. זה לא מכבד את הילד, ויש להבין שמבחינה רגשית וקוגניטיבית, הוא לא ממש מסוגל לראות את הדברים מזווית של מבוגר.... יש לברר איתו האם ילדים אחרים בגן פוחדים מאותו הדבר? הייתי גם מספרת על פחדים של אבא ואמא. כך הוא יוכל להרגיש שהפחד לא ייחודי רק לו וכי גם אחרים, וגם מבוגרים עלולים לפחד. המסר המרכזי הוא שלפחד זה לגיטימי ועדיין כולם מתפקדים עם הפחד שבתוכם.
עקרונות הגישה בפחדים: להפוך כל תחושה של פחד לתחושה של ביטחון ושינויי פירושים (למצב הנתון - במקרה שלכם: לכך שיש בובות בחדר וצעצועים על המדף), ומעבר מפסיביות לאקטיביות שהילד יעשה ולא ההורים. למשל: העברת הילד למיטת ההורים מעניקה להם את כוח הגנה והילד החלש נשאר פסיבי ותלוי בהורים "הגיבורים". ניתן לשבת ליד יואב בחדרו או על מיטתו ולהשתמש באחד או יותר מהכיוונים המפורטים:
1. צריך להתייחס לפחד הספציפי שמבטא ילדכם (במקרה הזה, "צרת רבים" היא לא חצי נחמה ולא נחמה שלמה. לכל ילד הפחד הייחודי לו, ויש להתייחס ספציפית לפחד שלו..)
2. כל ילד הוא מומחה למפלצת/לפחד שלו:
הפחד הוא פרי מוחו הסובייקטיבי האישי של הילד. מכאן, שרק ילדכם מכיר ויודע כיצד הוא יכול להתגבר על המפלצות/חיות 'רעות' הספציפיות האישיות שלו. ממליצה לעשות 'היכרות' עם הפחד, לחקור אותו בצורה מכובדת עד הפרטים הקטנים: איך המפלצת נראית (הרי בלילה הצעצועים המוכרים והאהובים של משך היום, הופכים לסוג של מפלצות, אם הבנתי נכון.)? מה היא עושה (מסתכלת עלייך)? מה היא רוצה (למה אתה חושב שהיא מסתכלת עלייך)?
3. דרך השאלות, ההכרות והלגיטימציה למושא הפחד, ניתן לנסות לעשות לו שינוי פירוש: ניתן ללמוד כיצד להתיידד עם היצור המפחיד אותו, אם הוא יהיה מודע שאותו יצור יכול לבוא עם כוונות ידידותיות . אולי המפלצת עצובה או בודדה , אולי היא רוצה חבר? לשאול את הילד: "ומה המפלצת אמרה לך ? מה החיה הרעה אמרה לך ? מה היא סיפרה לך ? מה היא הבטיחה לך ?" אם הילד מציין סיפור שמשתמע כמפחיד, אפשר לשאול אותו אם יש אפשרות גם לאמרות חיוביות (המפלצת אומרת: "נביא לך הפתעה/מתנה..." , "נשחק במשחק שאתה אוהב..." וכו' וכו'). במקרה שהאמרה חיובית, הילד יכול לפתח תחושה של רצון לידידות ו/או חברות עם יצור שעד לפני רגע היה מאיים ומהלך אימים עליו. דוגמא מתחום אחר, אך דומה: בחורף זה לא רעמים וברקים אלא מסיבה בשמים עם זיקוקים.
4. להיות פעיל ולא פסיבי. שיהיה לילד פנס במיטה (פועל) שיוכל להדליקו בכל רגע שנראה לו. למשל, בהתמודדות עם פחד מחלום רע, שבא לידי ביטוי לפני השינה: אפשר להציע לילד ליצור 'מלכודת חלומות רעים', שתופסת את החלומות הרעים ברגע שהם 'מתקרבים'. את צורת ה'מלכודת' חשוב לאפשר לילד לקבוע (אפשר לסמוך על הדמיון העשיר של הקטנים...). את המעבר יוכל לעשות הילד, רק אם הוא 'ימציא' תסריט (דמיוני לחלוטין) שבו הוא בעצמו פעיל, מתגבר על המפלצת או החיה המפחידה. לכן מומלץ לשאול את הילד: "איך לדעתך אתה יכול להתגבר על המפלצת/ החיה המפחידה?" "האם יש איזה כלי או חפץ שיכול לעזור לך להתגבר על המפלצת /החושך/ החיה המפחידה?" לעתים התיאור של הילד במאבקו עם סוג המפלצת שמאיימת עליו יהיה 'אלים'. יש להתייחס לתיאור שלו בטבעיות מתוך הבנה שכגודל הפחד כך גודל המעשה המאפשר התגברות.
5. נקודה אחרונה: להשתדל שלא יהיה רווח מהפחד: הילד לומד שאם הוא מפחד הוא מקבל התייחסות מיוחדת ורווחים: בניסיונות ההרגעה של ההורים, כמו: "אל תפחד" - יש תשומת לב, יש שינוי בסדרי חיים למענו (למשל ישן במיטת ההורים, הם לא יוצאים לבילוי עקב מצוקתו וכו'). בכך ההורים מחזקים ויוצרים רווחים משניים מהפחד שמתקבע יותר ויותר, ואין לילד כל מוטיבציה אמיתית לשנות את המצב.
6. לנסות לשתף ולבקש תמיכה מצוות הגן (ניתן לבקש לעבוד על זה גם שם), מתוך הבנה שיש ילדים שנחשפים לפחדים של חברים בגן ומרגישים איתם הזדהות רבה.
ניתן בהחלט להיעזר בספרות ממוקדת לעניין זה. לדוגמא: "פחדרון בארון", "פרנקלין פוחד מהחושך", "צפרדע פוחד", "בארץ יצורי הפרא" ו"איתמר צייד החלומות"."
עד כאן ציטוט התשובה.
אני חייבת לציין שאני מסכימה מאד עם ronushai בקשר לביטוי ההתנהגותי של מה שעובר על בתך עקב הריונך המתקדם, ומוצאת קשר ישיר ואף חזק בין ביטויים התנהגותיים אלו לבין עובדת היותך בהריון.
הפתרון יבוא דרך יחס ישיר לפחדים ולחרדות, ודרך עיבוד החרדה ממה שעומד לבוא, יחד איתך - בדרכים יצירתיות (ציור, סיפור וכד') מתוך אמפטיה שלך והתייחסות רצינית למה שעובר עליה.
בהצלחה מותק והמשך הריון קל
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T