חרדה לילדה בת 3 - הריון ולידה

היי ליאם,
אני מצרפת לך (או מנסה לצרף... מקווה שיצליח.) קישור לתשובה שכתבתי לפני מס' חודשים לאם שפנתה עם בעיה דומה מאד.
אנא קראי, ואם יהיו שאלות נוספות או שונות - אשמח להתייחס שנית.

פחדים של ילד בן 3



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

היי שרון
לא קיבלתי שום לינק.
חשוב לציין שלאחרונה מנסה להתמודד בעצמה ויש שהיא נרדמת אם אני בחדר לידה קוראת לי כל כמה זמן, אך ברגע שנשמע רעש מהשכנים (צעדים של מישהו) היא צורחת

הי ליאם,

תראי, אני לא מומחית, אבל אני במצב די דומה. הבת שלי בת שנתיים ושלושה חודשים, ואני צפויה ללדת בעוד חודש וחצי. בזמן האחרון (שבועיים אחרונים בערך) היא יוצאת מהמיטה ובאה אלינו באמצע הלילה, מה שלא קרה מעולם, והיא גם הפכה מאוד רגישה לרעשים (מכוניות, טלויזיה, אנשים...).
אחרי שבדקתי שלא קורה שום דבר יוצא דופן בגן הגעתי למסקנה שזה קשור להריון. ילדים מבינים ומרגישים הכל, גם אם הם לא יודעים לבטא את הפחדים שלהם בצורה ישירה.
החלטתי לנקוט בגישה של עיקרון הרצף ולפיו אני פשוט מאפשרת לה מה שהיא רוצה וצריכה. שוב, מכיוון שהיא לא יודעת לתמלל את הרגשות והפחדים שלה, היא מוצאת ביטוי התנהגותי, ולדעתי צריך לזרום איתה כדי לחזק את הבטחון העצמי שלה ולהראות לה שאני שם בשבילה.
יש לציין שניכר שיפור, והיא חוזרת להיות נינוחה.
אני מקווה שעזרתי לך, ותזכרי ששתיכן עוברות תקופה לא קלה.
רונה

<a href="http://pregnancy.baby-gaga.com/"><img src="http://tickers.baby-gaga.com/p/dev241pf___.png" alt="babies" border="0" /></a>

טוב, אני לא כל כך מצליחה לצרף את הקישור, לכן אני מעתיקה את התשובה כפי שכתבתי אותה למישהי אחרת, עם בעיה דומה. קחי מזה מה שמתאים לך, ואם יש עוד שאלות, אני כאן.

"ילדים צעירים מבטאים פחדים, ובכך יואב לא שונה משאר הילדים בני (פחות או יותר) הגיל שלו. הפחדים יכולים להיות ממגוון של דברים, בין השאר: פחד מחושך, פחד מחלומות רעים, פחד ממפלצות, שדים, חיות רעות וכו'. זהו גיל (סביבות 3) בו עדיין דמיון ומציאות מעורבבים אצלם.
כאשר ילד מבטא פחד כלשהו, עבורו זה ממשי, מאיים ומפחיד ביותר, לכן יש לתת לגיטימציה לתחושות שהילד מבטא ולהעביר לו מסר של אמפטיה: "אני מבין/ה שאת/ה מפחד לישון בחושך/מהמפלצת... זה בסדר לפחד".
לעג או זלזול בפחד עלולים לקבע יותר את תחושת הפחד, במקום לאפשר לו להתגבר בכוחות עצמו על התחושה המאיימת של הפחד.
אין טעם בניסיונות לשכנע, כמו האמירות: "זה לא מפחיד, תראה, בדקתי אין כאן שום דבר" (או: "הם לא מסתכלים עלייך"...) ובכך לנסות לגרום לילדכם לראות את הדברים מהזווית שלכם. זה לא מכבד את הילד, ויש להבין שמבחינה רגשית וקוגניטיבית, הוא לא ממש מסוגל לראות את הדברים מזווית של מבוגר.... יש לברר איתו האם ילדים אחרים בגן פוחדים מאותו הדבר? הייתי גם מספרת על פחדים של אבא ואמא. כך הוא יוכל להרגיש שהפחד לא ייחודי רק לו וכי גם אחרים, וגם מבוגרים עלולים לפחד. המסר המרכזי הוא שלפחד זה לגיטימי ועדיין כולם מתפקדים עם הפחד שבתוכם.
עקרונות הגישה בפחדים: להפוך כל תחושה של פחד לתחושה של ביטחון ושינויי פירושים (למצב הנתון - במקרה שלכם: לכך שיש בובות בחדר וצעצועים על המדף), ומעבר מפסיביות לאקטיביות שהילד יעשה ולא ההורים. למשל: העברת הילד למיטת ההורים מעניקה להם את כוח הגנה והילד החלש נשאר פסיבי ותלוי בהורים "הגיבורים". ניתן לשבת ליד יואב בחדרו או על מיטתו ולהשתמש באחד או יותר מהכיוונים המפורטים:
1. צריך להתייחס לפחד הספציפי שמבטא ילדכם (במקרה הזה, "צרת רבים" היא לא חצי נחמה ולא נחמה שלמה. לכל ילד הפחד הייחודי לו, ויש להתייחס ספציפית לפחד שלו..)
2. כל ילד הוא מומחה למפלצת/לפחד שלו:
הפחד הוא פרי מוחו הסובייקטיבי האישי של הילד. מכאן, שרק ילדכם מכיר ויודע כיצד הוא יכול להתגבר על המפלצות/חיות 'רעות' הספציפיות האישיות שלו. ממליצה לעשות 'היכרות' עם הפחד, לחקור אותו בצורה מכובדת עד הפרטים הקטנים: איך המפלצת נראית (הרי בלילה הצעצועים המוכרים והאהובים של משך היום, הופכים לסוג של מפלצות, אם הבנתי נכון.)? מה היא עושה (מסתכלת עלייך)? מה היא רוצה (למה אתה חושב שהיא מסתכלת עלייך)?
3. דרך השאלות, ההכרות והלגיטימציה למושא הפחד, ניתן לנסות לעשות לו שינוי פירוש: ניתן ללמוד כיצד להתיידד עם היצור המפחיד אותו, אם הוא יהיה מודע שאותו יצור יכול לבוא עם כוונות ידידותיות . אולי המפלצת עצובה או בודדה , אולי היא רוצה חבר? לשאול את הילד: "ומה המפלצת אמרה לך ? מה החיה הרעה אמרה לך ? מה היא סיפרה לך ? מה היא הבטיחה לך ?" אם הילד מציין סיפור שמשתמע כמפחיד, אפשר לשאול אותו אם יש אפשרות גם לאמרות חיוביות (המפלצת אומרת: "נביא לך הפתעה/מתנה..." , "נשחק במשחק שאתה אוהב..." וכו' וכו'). במקרה שהאמרה חיובית, הילד יכול לפתח תחושה של רצון לידידות ו/או חברות עם יצור שעד לפני רגע היה מאיים ומהלך אימים עליו. דוגמא מתחום אחר, אך דומה: בחורף זה לא רעמים וברקים אלא מסיבה בשמים עם זיקוקים.
4. להיות פעיל ולא פסיבי. שיהיה לילד פנס במיטה (פועל) שיוכל להדליקו בכל רגע שנראה לו. למשל, בהתמודדות עם פחד מחלום רע, שבא לידי ביטוי לפני השינה: אפשר להציע לילד ליצור 'מלכודת חלומות רעים', שתופסת את החלומות הרעים ברגע שהם 'מתקרבים'. את צורת ה'מלכודת' חשוב לאפשר לילד לקבוע (אפשר לסמוך על הדמיון העשיר של הקטנים...). את המעבר יוכל לעשות הילד, רק אם הוא 'ימציא' תסריט (דמיוני לחלוטין) שבו הוא בעצמו פעיל, מתגבר על המפלצת או החיה המפחידה. לכן מומלץ לשאול את הילד: "איך לדעתך אתה יכול להתגבר על המפלצת/ החיה המפחידה?" "האם יש איזה כלי או חפץ שיכול לעזור לך להתגבר על המפלצת /החושך/ החיה המפחידה?" לעתים התיאור של הילד במאבקו עם סוג המפלצת שמאיימת עליו יהיה 'אלים'. יש להתייחס לתיאור שלו בטבעיות מתוך הבנה שכגודל הפחד כך גודל המעשה המאפשר התגברות.
5. נקודה אחרונה: להשתדל שלא יהיה רווח מהפחד: הילד לומד שאם הוא מפחד הוא מקבל התייחסות מיוחדת ורווחים: בניסיונות ההרגעה של ההורים, כמו: "אל תפחד" - יש תשומת לב, יש שינוי בסדרי חיים למענו (למשל ישן במיטת ההורים, הם לא יוצאים לבילוי עקב מצוקתו וכו'). בכך ההורים מחזקים ויוצרים רווחים משניים מהפחד שמתקבע יותר ויותר, ואין לילד כל מוטיבציה אמיתית לשנות את המצב.
6. לנסות לשתף ולבקש תמיכה מצוות הגן (ניתן לבקש לעבוד על זה גם שם), מתוך הבנה שיש ילדים שנחשפים לפחדים של חברים בגן ומרגישים איתם הזדהות רבה.
ניתן בהחלט להיעזר בספרות ממוקדת לעניין זה. לדוגמא: "פחדרון בארון", "פרנקלין פוחד מהחושך", "צפרדע פוחד", "בארץ יצורי הפרא" ו"איתמר צייד החלומות"."

עד כאן ציטוט התשובה.
אני חייבת לציין שאני מסכימה מאד עם ronushai בקשר לביטוי ההתנהגותי של מה שעובר על בתך עקב הריונך המתקדם, ומוצאת קשר ישיר ואף חזק בין ביטויים התנהגותיים אלו לבין עובדת היותך בהריון.
הפתרון יבוא דרך יחס ישיר לפחדים ולחרדות, ודרך עיבוד החרדה ממה שעומד לבוא, יחד איתך - בדרכים יצירתיות (ציור, סיפור וכד') מתוך אמפטיה שלך והתייחסות רצינית למה שעובר עליה.

בהצלחה מותק והמשך הריון קל
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

ראשית תודה על התשובה וההתייחסות.
חייבת לציין שהשכל הישר של כולם אומר שזה קשור להריון, אולם מי שראה אותה ברגעי ההיסטריה (התגובה היא אכן היסטרית, קפיצה מהמיטה, צרחות אימים ודמעות שלא ניתן לזייף) מבין שזו חרדה אמיתית.
הכל התחיל כפחד טבעי אולם התגובות השגויות שלנו במהלך הזמן הביאו אותה לכדי חרדה (עלינו בנוכחותה לשכנים וכעסנו על הרעש היא שמעה שממש התעצבנו על השכנים , חיבקנו אותה חזק ברגעי הפחד וכנראה כל זה נתן לה לגיטמציה לפחד) נתנו "יותר מדי במה לפחד שלה" ולכן אני שואלת מה לעשות.
כל נושא הספרים מיצה עצמו ודווקא עזר (ליאם כבר לא מדברת על פחד מאריות וזאבים+דובים- קניתי ספר טוב בנושא) נראה שהפנימה שהם לא חיים בבית רק בגן חיות (גם בסיוע של הגננת אותה היא מכבדת מאוד).
אולם הצרה האמיתית היא "הרעשים" ולזה אני לא מוצאת פיתרון!!!
גרירות שולחן, צעדים של שכנים שנשמעים כאילו בחדר שלה והיא לא יכולה לראות מי עושה אותם (חוסר שליטה שלה כפי שציינת)...אגב בגן אין רעשים כאלו אבל שהיתה אזעקה יומיים היא צרחה בהיסטריה וקפצה על הסייעת בגן ואח"כ לא הפסיקה לדבר על כך.
נראה שלאחרונה היא משתדלת להתמודד עם הפחד (וזה מכאיב לי שאני רואה שהיא מנסה), מצליחה להירדם לבד, כי אני אומרת לה שאמא ליד החדר שלה ואם היא רוצה שתקרא לי אבל לא יושבת לידה ואני רואה שהיא מפחדת אבל מתגברת (השאלה אם זה נכון מה שאני עושה???)
דוגמא נוספת, היינו אצל אחותי בגינה והיא שמעה מכסחת דשא ממנה פחדה עד לא מזמן, ולאחר שהראיתי לה פעם אחת ש"האיש המכסח דשא בגינה שלנו בבניין עוזר לנו לשמור על צמחייה יפה שלא תגדל ולא תפריע לנו ללכת ברחוב" והיא צפתה בו וחייכה ואמרה א"יש עם מכונת דשא" אך מייד לאחר מכן שהרעש של המכונה הוגבר יותר ויותר היא צרחה והשתוללה בבכי וקפצה עליי בחיבוק.
רעש של הליכות מעל החדר שלה מאוד מרתיע אותה היא מתעוררת מזה מתוך שינה! השינה שלה הפכה ערנית, כל הזמן בודקת את סביבת החדר שלה....היא סובלת מחוסר שינה ואני שואלת עצמי כל זה בגלל הריון?????????????. לא נראה לי!

היי,
"חייבת לציין שהשכל הישר של כולם אומר שזה קשור להריון, אולם מי שראה אותה ברגעי ההיסטריה (התגובה היא אכן היסטרית, קפיצה מהמיטה, צרחות אימים ודמעות שלא ניתן לזייף) מבין שזו חרדה אמיתית."
תיקון קטן:
חרדה, תמיד, ובפרט בגילאים הללו - היא תמיד () אמיתית!
אין דבר כזה: "חרדה מזוייפת" או "חרדה לא אמיתית".
ובפרט כאשר מדובר על חרדה של אח/ות גדול/ה לפני הולדת אח/ות!
הביני, שחרדתה של בתך, בין אם לא קשורה להריון, ובפרט אם כן קשורה אליו - היא אמיתית ביותר!
שנית,
איני מסכימה עם הרעיון של "נתינת יותר מידי במה לפחד שלה" ובעקבותיו הגדלת הפחד.
כפי שכתבתי, מדובר על פחד אמיתי לגמרי (וכרגע לא משנה אם הוא פחד מחיות או מרעשים) וככזה יש לתת לה את כל התמיכה בהתמודדות עמו.
איני מסכימה עם הרעיון של לתת לפעוט להתמודד לבדו עם פחד/חרדה ממנו הוא סובל, כביכול על מנת "לחשל" אותו ו"לא לתת במה לפחד שלו".
אני חושבת שזה רעיון אכזרי, מכיוון שדרכי ההתמודדות של הקטנטנים הם פחות בשלים ומתוחכמים משלנו, המבוגרים, ואם לא נתמוך בהם בזמן ההתמודדות, ולא נפגין אמפתיה לסבל, ואהבה תומכת - הם לא יתמודדו כלל...

לגבי הפחד מרעשים:
אני חושבת שחסרים קצת פרטים. על פניו, זה נשמע לי קצת כמו רגישות יתר שמיעתית. האם שמת לב האם יש לה רגישות יתר, או תת רגישות גם בנושאים אחרים? למשל, במגע - האם כל מגע קל (למשל, של בגד, של מים...) נראה כמציק לה? או לחילופין, האם היא זקוקה למגעים חזקים כדי לחוש?
איך היא הייתה בתור תינוקת? איזה מזג היה לה? האם היא קיבלה בקלות שינויים? איך הייתה שנתה? האם היה לה סדר יום קבוע ומובנה?
כל אלו הן שאלות חשובות, שהתשובה עליהן חשובה כדי להבין.
שאלה נוספת: את כותבת שמזה כחודשיים סיימת לעבוד ומאז היא איתך בבית. הייתי מבררת איך היה בגן. יתכן שגם שם הייתה בעייתיות כלשהי עם רעשים או דברים אחרים, ופשוט מאז שאת בבית התחלת לשים לזה יותר לב?



שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרון

קודם כל תודה רבה על מלוא ההתייחסות והתשובות המהירות שלך.
כנראה שחלק כן קשור להריון, כי אתמול היינו בג'ימבורי והיא כל הזמן בכתה ולא רצתה ל"היות לבד" למרות שהיא מאוד אוהבת את הג'ימבורי, נראה שהפחד הזה מתפשט לעוד מקומות וזה מה שמפחיד אותי!
לעניין ההתמודדות בדרך עצמאית, מסכימה איתך שזה אכזרי לתת לה להתמודד לבד(אתמול הכנסנו טלוויזיה לחדרה- אני לא בעד אבל כרגע זה מקנה לה תחושת ביטחון לפני השינה) בצהריים היא היתה מאושרת ונרדמה יחסית מהר לשעה בלבד (מהחרדות מתעוררת מהר מאוד) ובערב היה לה קושי להירדם, כשנרדמה כבר שמעה גרירת שולחן מהשכנים למעלה והתעוררה קראה לי וביקשה נשיקה (היה ברור לי שהיא לא מראה לי שזה פחד וזה כן פחד) ולכן שאלתי אותה מה קרה את מפחדת? היא הנהנה ואמרה "מהשולחן".
לשאלתי, כיצד מסבירים לה שהרעשים הללו לא עושים כלום?!! מדובר בילדה נבונה מאוד שאם נותנים לה נימוקים רציונלים היא עשויה לקבל אותם ולהשלים עם הדברים, דהיינו זה יכול להקל עליה את הפחד.
לעניין רגישות מרעשים- מאז שהיא קטנה היו לה רגישות לרעש (בלנדר, פן ומכשירים חשמליים לא הופעלו לידה), פחד אימה מהטרקטורון של סבה.
אבל לא לרעשים כמו צעדים וגרירות שולחן- זה התווסף מאז שהיא יותר בבית לאחרונה.
זה לא אמור לעבור כבר הרגישות לרעשים??? יש לציין שלרעש אופנוע התרגלה לאחר שהיתה מבוהלת ממנו.....
אני חוששת שזה שילוב בין חרדת נטישה לבין רגישות לרעשים ולכן זה מתבטא אצלה בצורה חריפה.
את ההשתנות בתחתונים הפסקנו ע"י טבלה עם חייכנים שקיבלה ברגע שעשתה בשרותים....(זה היה גם קשור לפחד שלה ללכת לשרותים לבד).
החשש שלי שזה יחריף ברגע שאלד..... מה את אומרת?

ימית יקרה ,
יש לי בקשה קטנה:
כשאת כותבת שאלה, אנא ממך רכזי את כל התוספות, "אגבים", תיאורים, בקשות ומענות () בשרשור אחד. זה בהחלט יקל על איסוף כל הפרטים ומתן מענה מסודר - כשכל הפרטים נמצאים בשרשור אחד, ולא מפוזרים בין שרשורים שונים. ולך - אין צורך לפתוח שרשור, ואחריו עוד אחד. כמובן שאם מדובר בנושא אחר לגמרי - פתחי שרשור אחר. אבל אם מדובר באותו נושא, אנא הישארי באותו השרשור.
תודתי מראש .

אני רוצה לחזור על הפרטים, כפי שהבנתי אותם מדברייך:
בתך בת 3, ולאחרונה עקב שינוי טכני הקשור לסיום עבודתך, את מוציאה אותה מוקדם מהרגיל מהגן והיא נמצאת איתך בשעות הצהריים. את שמה לב שרעשים שונים "מקפיצים" אותה, היא דרוכה ומתוחה לקראת ועקב שמיעת רעשים שונים, חדים ורמים, ונראה בבירור שהיא סובלת מכך.
היא מאז ומתמיד (למיטב זכרונך) סבלה מרעשים רמים וחדים.
היא סובלת מאסטמה של העור, ולכן רגישה מעט למגע.
נראה לך שהיא חרדתית - היה גם פחד משירותים, עליו התגברה, אך
כעת מופיע פחד להיות לבד (? אם הבנתי נכון?)
נראה לך שהחרדה מתחילה להתרחב לדברים נוספים (? לא הבנתי לאיזה דברים נוספים בדיוק?...)
את בהריון.

ימית, אני חושבת שהקשר להריונך מתחיל להיות ברור.
מלבד זאת, בהחלט לא הייתי "מזניחה" את נושא הרעשים (ברור לי שאת לא מזניחה, הרי לשם כך נכנסת לכאן, נכון?... הביני שמכאן, יכולותיי מעט מוגבלות...), והייתי מבררת אותו קצת יותר לעומק.
מה לגבי בדיקת שמיעה? עשית לה? מתי בפעם האחרונה?
אם לא עשית לאחרונה, אנא קבעי לה בדיקת שמיעה, כצעד ראשון. אני חושבת שבדיקת שמיעה במכון המתמחה בילדים היא חיונית במקרה כזה, בו יש רגישות ניכרת לרעשים - ואולי אף לדציבלים מסוימים.
כצעד שני הייתי פונה למכון להתפתחות הילד ומבקשת להתייעץ עם רופא שמומחיותו התפתחות ילדים ("רופא התפתחותי"), ומספרת לו את כל ההתרחשויות האחרונות - כולל הרגישות השמיעתית והאסטמה. לגבי הריונך, הוא כבר יראה לבד...

אנא עשי את הדברים הללו, נראה שלא מדובר כאן על התגברות פשוטה על חרדות "רגילות" שמופיעות סביב הגיל 3.
כמובן שבמידה וכל הבדיקות והבירורים יצאו תקינים (והלוואי שכך ) - אנו נדבר שנית, כי אז קיים אכן סיכוי שהקשיים שאת רואה מופיעים על רקע רגשי.

עדכני אותי בכל מקרה?...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

מתנצלת על עניין השירשורים
פניתי למכון להתפתחות הילד, זה לוקח המון זמן, שלחו לי שאלונים שעליי למלא וכרגע זה "תקוע" אצל הגננת שלה שיושבת שבעה (היא גם אמורה למלא חלק מהשאלון.
לגבי בדיקת שמיעה, בעבר שוחחתי עם מנהלת מכון שמיעה והיא טענה שמגיעים אליה המון ילדים כאלו ולבסוף נושא הרעש עובר וחולף ולרוב ואין בעיות שמיעה אבל אולי כדאי בכל זאת שאלך לבדוק............
ייתכן וזה רגשי ווזה גם השפעות מהגן, כי יש לה ילד מהגן שמתנהג בצורה דומה (גם הוא מפחד מאוד מרעשים מגיל קטן) וגם הוא חושש מאריות וזאבים וגם הוא מתחיל להצמד לאמו (אך אמו ילדה לא מזמן), כך שקשה כבר לדעת אם זה גם תגובה חרדתית מההריון וגם פחד מרעשים שצריך לטפל.
בקיצור נמתין למכון התפתחות הילד עוד חודש.
חשבתי להקל עליה את הסבל לפני שאני יולדת, אבל זמני ההמתנה לפסיכולוג ארוכים........

תודה, מבטיחה לעדכן !

אין צורך להתנצל, ואני מקווה שהבנת, ולא נעלבת.
תראי, אכן, כל פנייה למכון להתפתחות הילד (וגם כמעט לכל מכון טיפולי אחר) כרוכה במילוי שאלונים, שאת חלקם ממלאים ההורים ואת חלקם ממלאות הפונקציות החינוכיות - גננות, מורות.
כמו"כ, זמני ההמתנה הם אכן - מאד ארוכים, בעיקר כשמדובר על אבחונים מסוגים שונים.
את בהחלט יכולה לפנות באופן פרטי, ואז כמעט ואין זמן המתנה והמענה הוא כמעט מיידי - אך כרוך בתשלום, כפי התעריף בשוק הפרטי.
ההחלטה אם לפנות באופן פרטי הוא להמתין לשירות הציבורי תלויה בעיקר ברמת הסבל של הילדה ושלכם מתסמיניה. אם יש אפשרות ויכולת לפתור את העניין באופן מהיר ולהתחיל טיפול כפי שצריך, פנו לטיפול פרטי.
אם נראה לך שניתן להמתין - המתינו לתור בשירות הציבורי.
בכל מקרה, המתנה של עוד כמה ימים לשאלון הגננת לא יעלה ולא יוריד מאומה.

אינני מבינה או מסכימה עם הקביעה ש"נושא הרעש עובר וחולף" - אכן ידוע שתינוקות מפחדים מרעשים רמים וחדים, אך זה בגיל הקטן בהרבה מגילה של בתך!! הרגישות הזאת, עליה מדובר בתשובתה של מנהלת מכון השמיעה היא רגישות שבהחלט אמורה לחלוף עד גיל 3 ואפילו הרבה לפני כן...
לך נראה, וכך את כותבת, שייתכן ואצל בתך זה מעט קיצוני מהרגיל, ואני נאלצת להסכים, ולכן כתבתי שבדיקת שמיעה במקרה כזה היא רצויה בעיני!

אשמח אם תעדכני אותי כשכבר יהיו לך איזשהן תשובות...
רק בריאות!
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

אני לא יכולה לחכות ולהמתין יותר, המצב מתדרדר רצוי שנפנה באופן פרטי
האם אוכל לקבל המלצה על פסיכולוג באזור השרון בדחיפות????
היום זה היה השיא: לאחר לילה שבקושי ישנה (נרדמה ב23:30 וקמה ב700 עם התעוררויות רבות בלילה) היא מגיעה למצב שבצהריים לאחר שעה בלבד שהיא ישנה היא מתעוררת וקוראת לי ואם אני לא יושבת לידה עד שנרדמת חזרה היא מעירה עצמה בכח (גמורה מעייפות, מותשת עצבנית- היום הרביצה לי מרוב עייפות) ובערב בשמונה וחצי שביקשה לישון !!! לוקח לה יותר משעה להירדם, גם שאני לידה ברגע ששומעת רעש קטן מהשכנים המעצבנים "הלכה" כל העייפות והשינה והיא חרדה כ"כ שמסתכלת סביבה...
אולם אתמול הרדמתי אותה באופן חריג במיטתי בצהריים היא נרדמה לשעתיים וחצי בלי להתעורר באמצע .האם כדאי להרדים אותה כרגע במיטה שלי בשביל לתת לה תחושת ביטחון כואב לי נורא לראות אותה סובלת ומענה עצמה כך

היי,
עניתי לך גם למייל...
בהחלט נשמע סבל, עבור שתיכן...
עבורה - מתיש ביותר לילדה כ"כ קטנה להיות דרוכה ו"קפוצה" כל הזמן ובעצם לא לתת לגופה מנוחה...
עבורך - כי כמו שכתבת, מאד קשה לצפות בסבל שלה...
את כותבת שבצהריים הנחת לה להירדם במיטתך, והיא ישנה שם שינה רציפה.
מה קורה בלילה?...
תראי, בעיקרון - אני לא בעד "לענות" ילדים... אם היא ישנה היטב במיטתך והדבר מסייע לה לנוח קצת ולהשתחרר מתחושת המתח והלחץ - אז צריך למצוא את שביל הביניים, לפחות עד הגעה לטיפול... ("שביל הביניים" יכולה להיות מיטה או אפילו מזרן שתשימו בחדרכם ושם היא תישן - אם היא אכן תהיה מסוגלת לישון שם - עד לפתרון הבעיה)
באופן עקרוני, איני בעד שינת ילדים במיטת הוריהם. אבל נשמע שאצל בתך המצב קצת מוקצן, ולכן, עד להגעה לבירור או/ו טיפול, בהחלט אין לתת לה להתמודד לבד עם מצב זה.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T